מאז שחדל לרדת המן בפתח ביתו, הסתובב שמואל כרובוט אחוז תזזית. עיין באובססיביות בלוחות מודעות ובפתקים מסלוטפים על רכבים ועמודי חשמל, אולי תחייך אליו איזו מודעה על עבודה מהבית ללא ידע מוקדם, מיוחדת לאברכי כולל שחפצים לעבוד רק שעה ביום, ועם משכורת של הייטק כמובן.
ואז הוא פגש את שרוליק הנדל"ניסט, אותו הכיר מתמונות בעיתון ומתשדירים ששמע באוטובוסים מזדמנים. שרוליק שלהב אותו בפאתוס על קרקע נהדרת אי שם בארץ שאוטוטו המחיר שלה עולה, כל כך קרובה לעיר שאפשר להריח תבשילים, משהו של פעם בחיים.
"אני מוציא לך משכנתא תיק תק, יש לי את האנשים הנכונים", כך שרוליק, "תחליט מהר שלא תבכה לי אחר כך כשתראה את פומרנץ מחתן ילדים בכבוד".
הוא הוציא משכנתא וקנה קרקע נהדרת, הגרייס עבר והתשלומים יורדים והקרקע עדיין לא זמינה, וגם שרוליק לא. החור החודשי הגדל כבולען רצחני הכריח אותו למכור את זכותו בקרקע במחיר הפסד לתמים התורן, ולחפש אפיק פרנסה אחר.
בארוחת הערב ישב שמואל ומצחו על הפורמייקה השרוטה, "מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממני?" לחש לעצמו. הוא יודע שאשתו מאוכזבת מההתנהלות הכלכלית שלו, הוא גם יודע שהיא מאוכזבת מזה שהוא יאלץ לעזוב את הכולל, "עד כמה אדם צריך לעשות השתדלות?"
הוא קם בפראות, משליך את כיסא הפלסטיק לאחוריו, כאילו נבהל משתיקתו שלו, טרק את דלת המקרר ברגלו ונשם עמוק בהקלת מה. הוא החליט.
"אין כסף קל", סנט בעצמו, "אעבוד קשה ארוויח יפה ואתנהל נכון, היא תראה שיש לה על מי לסמוך, אוהו תראה".
למחרת בדרכו לתפילת מנחה קנה שמואל מכספי מעשר - כרטיס להגרלה של 'עזר לכולם' על חצי קופה ועוד כרטיס במגבית 'קרן הבניין' של איזו חסידות, וההגרלה על מאה אלף דולר.
לאחר תפילת שמונה עשרה בדמעות כמונה מעות, הוא י-ד-ע שהוא יזכה. בדרכו הבייתה חלף שמואל על פני עשרות מודעות ופתקי דרושים/ות מבלי להעיף בהם מבט. בשביל מה?
לאחר שבועיים הסתבר שאדם אחר זכה בכל הטוב הזה שהיה שמור לו, אך שמואל לא נשבר, הוא יודע שהקדוש ברוך הוא שומר לו את הדברים הטובים, אולי הגרלת הלוטו שבדיוק השבוע קפצה לממדים מבהילים היא הייעוד שלו?!
הוא עשה מנוי פיס במבצע, הרי ידוע שר' ישרואל סלנטר אמר שזו השתדלות, ודאבל לוטו בודד אחד בכדי שיוכל גם לעזור למשפחה, איך אפשר לעזור עם מיליון וחצי עלובים של המנוי, בקושי לחתן שתי בנות. החיוך הרגוע לא מש משפתיו גם בשנתו, מעתה זה רק אייבישטער והמספרים.
הוראת הקבע למפעל הפיס חזרה, אבל בכרטיס הדאבל לוטו יש זכיה של עשרה שקלים - בדיוק מחיר של כרטיס נוסף - אולי זה סימן?
ואז הוא פגש את שרוליק הנדל"ניסט, אותו הכיר מתמונות בעיתון ומתשדירים ששמע באוטובוסים מזדמנים. שרוליק שלהב אותו בפאתוס על קרקע נהדרת אי שם בארץ שאוטוטו המחיר שלה עולה, כל כך קרובה לעיר שאפשר להריח תבשילים, משהו של פעם בחיים.
"אני מוציא לך משכנתא תיק תק, יש לי את האנשים הנכונים", כך שרוליק, "תחליט מהר שלא תבכה לי אחר כך כשתראה את פומרנץ מחתן ילדים בכבוד".
הוא הוציא משכנתא וקנה קרקע נהדרת, הגרייס עבר והתשלומים יורדים והקרקע עדיין לא זמינה, וגם שרוליק לא. החור החודשי הגדל כבולען רצחני הכריח אותו למכור את זכותו בקרקע במחיר הפסד לתמים התורן, ולחפש אפיק פרנסה אחר.
בארוחת הערב ישב שמואל ומצחו על הפורמייקה השרוטה, "מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממני?" לחש לעצמו. הוא יודע שאשתו מאוכזבת מההתנהלות הכלכלית שלו, הוא גם יודע שהיא מאוכזבת מזה שהוא יאלץ לעזוב את הכולל, "עד כמה אדם צריך לעשות השתדלות?"
הוא קם בפראות, משליך את כיסא הפלסטיק לאחוריו, כאילו נבהל משתיקתו שלו, טרק את דלת המקרר ברגלו ונשם עמוק בהקלת מה. הוא החליט.
"אין כסף קל", סנט בעצמו, "אעבוד קשה ארוויח יפה ואתנהל נכון, היא תראה שיש לה על מי לסמוך, אוהו תראה".
למחרת בדרכו לתפילת מנחה קנה שמואל מכספי מעשר - כרטיס להגרלה של 'עזר לכולם' על חצי קופה ועוד כרטיס במגבית 'קרן הבניין' של איזו חסידות, וההגרלה על מאה אלף דולר.
לאחר תפילת שמונה עשרה בדמעות כמונה מעות, הוא י-ד-ע שהוא יזכה. בדרכו הבייתה חלף שמואל על פני עשרות מודעות ופתקי דרושים/ות מבלי להעיף בהם מבט. בשביל מה?
לאחר שבועיים הסתבר שאדם אחר זכה בכל הטוב הזה שהיה שמור לו, אך שמואל לא נשבר, הוא יודע שהקדוש ברוך הוא שומר לו את הדברים הטובים, אולי הגרלת הלוטו שבדיוק השבוע קפצה לממדים מבהילים היא הייעוד שלו?!
הוא עשה מנוי פיס במבצע, הרי ידוע שר' ישרואל סלנטר אמר שזו השתדלות, ודאבל לוטו בודד אחד בכדי שיוכל גם לעזור למשפחה, איך אפשר לעזור עם מיליון וחצי עלובים של המנוי, בקושי לחתן שתי בנות. החיוך הרגוע לא מש משפתיו גם בשנתו, מעתה זה רק אייבישטער והמספרים.
הוראת הקבע למפעל הפיס חזרה, אבל בכרטיס הדאבל לוטו יש זכיה של עשרה שקלים - בדיוק מחיר של כרטיס נוסף - אולי זה סימן?