דעתי בעניין הדיון שהתפתח פה:
כתיבה היא כישרון מולד, מתנת שמים. מי שלא קיבל אותה בכלל - כנראה אפילו לא יימשך לעולם הכתיבה.
אבל גם כישרון מולד אפשר וצריך לטפח וללמוד. מי שמוכשר בנגינה יגיע לביצועים הרבה יותר טובים אם ילמד בצורה מקצועית (וכמה אני מנסה לשכנע את הבן שלי בזה... אבל הוא כרגע מעדיף להסתפק בביצועים - המדהימים יחסית לאחד שלא למד - שאליהם הוא מגיע כעת...)
אז גם בכתיבה יש מה ללמוד. ללמוד טכניקות ספרותיות ש"עובדות" (למשל - כוחה של מטאפורה, שבשתי מילים מביעה רעיון שלם), ללמוד את כוחן של מילים (היכן נכון לצמצם והיכן להרחיב, איפה מתאים להשתמש במשלב גבוה ואיפה לא), איך יוצרים דמויות אמינות ועלילה אמינה, ובעיקר - לעבוד מול סופר מנוסה שיודע לדייק את הדברים שאפילו קשה לשים עליהם את האצבע...
יכולה לומר על עצמי שאמנם כן, ב"ה יש לי את הכישרון, אבל עדיין למדתי לא מעט מה שקשור בכתיבה ובקשור אליה - כולל תואר בספרות וכולל כמה קורסי כתיבה (ביניהם הקורס של דבורי רנד המקסימה, שהיא ממש-ממש מקצועית ומקורית). וכן, הכתיבה שלי השתפרה לעין ערוך עם השנים (גם בזכות הגיל, לא רק הקורסים), ואף שכבר הוצאתי כמה ספרים לאור - אני עדיין מחפשת איפה (וממי) ללמוד עוד...
אז אני מאמינה בדרך הזו של שילוב הכישרון והלמידה (ואפילו הוצאתי חוברת לימוד כתיבה לנוער עם נושאים בסיסיים), וחושבת שבאמת כדאי למי שרוצה להשקיע ללכת וללמוד כתיבה בצורה מסודרת.
כמובן, קורס אחד לא אמור להוביל להוצאת ספר שלם, אלא לתת כלים לכתיבתו ואולי גם ליווי חלקי. וכן, כדאי להגיע לקורס כתיבה אחרי התנסות אישית בכתיבה, כדי לראות שזה בכלל מדבר אלינו ונראה שיש את הכישרון הבסיסי.
אבל בהחלט מומלץ גם וגם!