אף פעם לא הצלחתי להבין מה לומדים בקורס כתיבה.
כתיבה זה כישרון, וככל שהבנתי מגעת - אי אפשר ללמד בן אדם איך לחבר מילים בצורה נכונה, איך לגרום למשפט להיות עוצמתי מסך מילותיו, איך לקשור את המשפטים יחד באופן שיאפשר להם להיות דרמטיים, מאיימים או סתמיים.
הדבר היחיד שאפשר ללמד, זה בניית עלילות, ועניינים אחרים שקשורים לנושאים ותוכן. אבל זה כבר לא העיקר בכתיבה.
כשיש את הכישרון הבסיסי, אפשר להשתמש בו עבור כל כתיבת תוכן שהוא. כאן זה כבר קשור לאדם, לעולם הפנימי שלו, לחוויות שהוא חווה. הדברים האלו מעצבים את התוכן, ודווקא בהם - לא הייתי נוגע. מסקרן אותי פי אלף לקרוא מחשבות מבולבלות ואמינות - בתנאי שהן מנוסחות נכון כמובן, מאשר לקרוא מחשבות מהונדסות שהוכנסו לתוך תבנית כדי ליצוק בהן סדר ומיקוד.
בקיצור - דעתי הבלתי מלומדת בעליל, שמעולם לא התנסתה בקורס כתיבה מכל סוג, היא שככל הנראה - קורס כתיבה אינו יכול ללמד אותך ׳איך לכתוב׳ אלא ׳איך לסדר תוכן׳. כלומר: התוכן, הסדר שלו, הבנייה שלו והביסוס שלו - יכולים להילמד. התחביר, הסגנון והאופן בו הוא משפיע על הקורא - אלו דברים שתלויים בכישרון, בעבודה מאומצת, ובתשוקה אדירה לתחום.
מניסיוני, יש רק עצה אחת טובה שיכולה לשפר את יכולת הכתיבה:
אין יום בלי לכתוב!
כדי לכתוב טוב, יש צורך בתרגול תמידי של יכולות הכתיבה. מדובר ביכולת, שדי בכמה ימים בודדים של חוסר תרגול - כדי לגרום לה להתחיל לזייף. כדי לכתוב טוב, צריך לתרגל את הכתיבה באופן תמידי, יומיומי. בדרך הזו, ניתן באמת להגיע ליכולת משופרת של כתיבה וניסוח.
כמובן, הציבור מוזמן לתקוף אותי, להציג את דעתי כבלתי לגיטימית, לספר על איש פלוני או אישה פלונית שהצליחו הצלחה כבירה רק בגלל לימודיהם בקורס כזה או אחר, לרבות תיאורים מופרזים על קריירה בתחום הספרות ועל משכורות גבוהות (מדע בדיוני, למי שמבין קצת), אשמח לקבל באהבה את התגובות הנזעמות, ואוכל גם להשיב על שאלות ענייניות, ובכלל זה - לתת עצות אמיתיות, שנקנו בעמל וביגיעה, ואינן משווקות לציבור כקורס שישנה אותך - אלא כפי שהן באמת, עצות פשוטות שלפעמים עובדות ולפעמים לא.