הנושאים החמים
הנושאים החמים
הנערות של פעם... הן היו אחרות.
לא בגלל הדור. לא בגלל המסכים. בטח ובטח שלא בגלל ירידת הדורות.
פשוט הנערות של פעם היו אני, ואת, והחברות שלי. נו, אלה שישבנו איתן כל הלילה. דבורי, מה היה שמה? לא זוכרת. היום היא כהן. זוכרת איך דמיינו אז את העתיד?
כאלה היו הנערות של פעם. תמימות, חמודות כאלה. לא כמו היום שיושבות בחדר בטלפון. אנחנו היינו משהו אחר, הרבה יותר איכותי. כשאמא שלי קראה לי ולא שמעתי, זה לא היה בגלל אוזניות. פשוט לא הייתי בבית.
אח... אלו היו ימים. זוכרת שאמרנו אז שבטח יהיה לנו קל להיות אימהות, כי אנחנו כבר מכירות את כל הבעיות? נו, מסתבר שזה כמו מכונת כביסה. אתה מכיר את כל הבאגים אבל זה לא גורם לך לקנות חדשה.
סיפרתי לילדים שלי שפעם הייתי ציפור לילה. נראה לך הם האמינו לי? הם אפילו לא הקשיבו עד סוף המשפט. אז הלכתי לשאול את אמא שלי, היא אומרת שגם היא הייתה ציפור לילה. מוזר, בחיים לא ידעתי על זה. יכול להיות שזה גנטי?
וואו, פתאום אני נזכרת. אמרנו אז שאם אנחנו ערות גם ככה בלילה, בטח נוכל לטפל בילדים כשהם יתעוררו מסיוטים. לא כמו ההורים שלנו, שהמהמו משהו לתוך הכרית ופינו מקום על המזרון. אני חשבתי שבטוח אני אחזיק ערכה עם כל מה שעוזר לילדים להירדם, וכל ילד שמתעורר באמצע הלילה יקבל ממני הכל. גם חיבוק, גם תה, גם מבער עם שמנים מרגיעים, אולי אפילו נשים מערכת שמע בחדרים, אם זה לא יהיה יקר מדי.
נו, זה לא יקר מדי. אבל אין לי מערכת שמע בחדרים. כל ילד אוהב מוסיקה אחרת, אי אפשר להפעיל שום שיר בבית הזה. ועוד לחשוב שאני האמא פה!
מיילא זה, את יודעת, אימהות זה אף פעם לא דבש. הילדים הם דבש, הטיפול בהם - קצת פחות. אבל את יכולה להסביר לי איך היום אני נדרמת בשניה שהם נרדמים? פעם הייתי יכולה לנסוע לאילת וחזור, ולא להרדם אחר כך כל הלילה.
בסדר, אז מה אם אילת זה רק שעתיים נסיעה. היום אני בכלל לא יכולה לנסוע לאילת, אז מה זה משנה המרחק.
הכי קשה לי, ואני אומרת את זה רק לך כי את באמת מבינה את זה. הכי קשה זה לדעת שהילדים שלי בכלל לא יודעים כמה רציתי להיות אמא טובה. אולי היה צריך להיות שאני אהיה אמא כל התיכון, ואחר כך, כשאזדקן, אהיה תלמידה. נו, מה הבעיה לשבת 8 שעות? הלוואי עליי לשבת יותר משעה. תמצאי בוס שיסכים לשלם על זה שאני אבהה במורה. שקל לא הייתי מקבלת מזה.
נכון, גם הילדים לא מקבלים שקל על השעות בבית ספר. אבל הם מקבלים חינוך, זה מה שחשוב.
לא שאני יצאתי כזה מחונכת מהבית ספר, כן? את רואה אותי, אמא שנרדמת לילדים באמצע משפט, ורואה את בעלה רק במריבות של ימי שישי. אבל אני רוצה לקוות שהעולם התקדם, שאם הנוער של היום כל כך שונה, כל כך אנטיפטי בתור נוער, אולי בתור הורים זה יתהפך והם יהיו טובים יותר.
אוך, אני נשמעת כמו אמא שלי עכשיו. גם היא אמרה שאנחנו אנטיפטים בתור נוער.
אז מה את אומרת, גם לנכדים שלי אין סיכוי, או שיום אחד יהיה פה טוב יותר?
לא בגלל הדור. לא בגלל המסכים. בטח ובטח שלא בגלל ירידת הדורות.
פשוט הנערות של פעם היו אני, ואת, והחברות שלי. נו, אלה שישבנו איתן כל הלילה. דבורי, מה היה שמה? לא זוכרת. היום היא כהן. זוכרת איך דמיינו אז את העתיד?
כאלה היו הנערות של פעם. תמימות, חמודות כאלה. לא כמו היום שיושבות בחדר בטלפון. אנחנו היינו משהו אחר, הרבה יותר איכותי. כשאמא שלי קראה לי ולא שמעתי, זה לא היה בגלל אוזניות. פשוט לא הייתי בבית.
אח... אלו היו ימים. זוכרת שאמרנו אז שבטח יהיה לנו קל להיות אימהות, כי אנחנו כבר מכירות את כל הבעיות? נו, מסתבר שזה כמו מכונת כביסה. אתה מכיר את כל הבאגים אבל זה לא גורם לך לקנות חדשה.
סיפרתי לילדים שלי שפעם הייתי ציפור לילה. נראה לך הם האמינו לי? הם אפילו לא הקשיבו עד סוף המשפט. אז הלכתי לשאול את אמא שלי, היא אומרת שגם היא הייתה ציפור לילה. מוזר, בחיים לא ידעתי על זה. יכול להיות שזה גנטי?
וואו, פתאום אני נזכרת. אמרנו אז שאם אנחנו ערות גם ככה בלילה, בטח נוכל לטפל בילדים כשהם יתעוררו מסיוטים. לא כמו ההורים שלנו, שהמהמו משהו לתוך הכרית ופינו מקום על המזרון. אני חשבתי שבטוח אני אחזיק ערכה עם כל מה שעוזר לילדים להירדם, וכל ילד שמתעורר באמצע הלילה יקבל ממני הכל. גם חיבוק, גם תה, גם מבער עם שמנים מרגיעים, אולי אפילו נשים מערכת שמע בחדרים, אם זה לא יהיה יקר מדי.
נו, זה לא יקר מדי. אבל אין לי מערכת שמע בחדרים. כל ילד אוהב מוסיקה אחרת, אי אפשר להפעיל שום שיר בבית הזה. ועוד לחשוב שאני האמא פה!
מיילא זה, את יודעת, אימהות זה אף פעם לא דבש. הילדים הם דבש, הטיפול בהם - קצת פחות. אבל את יכולה להסביר לי איך היום אני נדרמת בשניה שהם נרדמים? פעם הייתי יכולה לנסוע לאילת וחזור, ולא להרדם אחר כך כל הלילה.
בסדר, אז מה אם אילת זה רק שעתיים נסיעה. היום אני בכלל לא יכולה לנסוע לאילת, אז מה זה משנה המרחק.
הכי קשה לי, ואני אומרת את זה רק לך כי את באמת מבינה את זה. הכי קשה זה לדעת שהילדים שלי בכלל לא יודעים כמה רציתי להיות אמא טובה. אולי היה צריך להיות שאני אהיה אמא כל התיכון, ואחר כך, כשאזדקן, אהיה תלמידה. נו, מה הבעיה לשבת 8 שעות? הלוואי עליי לשבת יותר משעה. תמצאי בוס שיסכים לשלם על זה שאני אבהה במורה. שקל לא הייתי מקבלת מזה.
נכון, גם הילדים לא מקבלים שקל על השעות בבית ספר. אבל הם מקבלים חינוך, זה מה שחשוב.
לא שאני יצאתי כזה מחונכת מהבית ספר, כן? את רואה אותי, אמא שנרדמת לילדים באמצע משפט, ורואה את בעלה רק במריבות של ימי שישי. אבל אני רוצה לקוות שהעולם התקדם, שאם הנוער של היום כל כך שונה, כל כך אנטיפטי בתור נוער, אולי בתור הורים זה יתהפך והם יהיו טובים יותר.
אוך, אני נשמעת כמו אמא שלי עכשיו. גם היא אמרה שאנחנו אנטיפטים בתור נוער.
אז מה את אומרת, גם לנכדים שלי אין סיכוי, או שיום אחד יהיה פה טוב יותר?
מוקדש לרותי שאני לא יודעת את שם משפחתה.
רותי, היה מרגש מאוד לשמוע שלדור הצעיר אין סיכוי. 3 שעות נסיעה באוטובוס מחניק של אגד הן מחיר סביר כדי ללמוד שאנשים בני 50 עלולים להיות ממורמרים יותר מאנשים בני 20.
רותי, היה מרגש מאוד לשמוע שלדור הצעיר אין סיכוי. 3 שעות נסיעה באוטובוס מחניק של אגד הן מחיר סביר כדי ללמוד שאנשים בני 50 עלולים להיות ממורמרים יותר מאנשים בני 20.
