סיפור בהמשכים איך תמיד זה קורה לי?!

[משולש ברמודה]

לא ברור לי מה המצב של מורדי כרגע עם הישיבה. ולאיפה את לוקחת את הסיפור הזה...
אבל אני אוהבת ממש את הכתיבה שלך.
ורק תמשיכי עם הסבתא הזאת, היא חייבת להיכנס לעוד קטעים.

 

[לוטם]

לא ברור לי מה המצב של מורדי כרגע עם הישיבה. ולאיפה את לוקחת את הסיפור הזה...
אבל אני אוהבת ממש את הכתיבה שלך.

תודה, והאמת שזה לא תוכנן להיות סיפור, אלא קטע בודד, בזכותכם אני כותבת עוד פרקים כהמשך, בוא נראה לאן זה יוביל....

ורק תמשיכי עם הסבתא הזאת, היא חייבת להיכנס לעוד קטעים.

כן, חמודה הסבתא, אה?!

 

[המלמד מבני ברק]

בגלל האתגר קפצתי לקרוא כאן ונהניתי מכל קטע, אפשר להעלות עוד קטעים בבקשה?
הבחורונים הללו מוצאים חן בעיני...

 

[ifatrosh]

"אמאאאא!"

"מזל טוב מורדי, מה נשמע?" היא בקושי שומעת אותו מבעד לרעשי הרקע.

"פ'סדר". הוא זורק. "מה זה? מתי הספקת להביא להם את העוגה?"

"סמוך עלי". היא מחייכת, שומעת את חבריו לשיעור שרים ומברכים את בנה. הוא עונה להם, צוחק. "תהנה שם".

"תודה על זה. תמסרי גם לאבא. יאללה ביי".

איזה יופי. סצנה נהדרת, התלהבתי עם מורדי.

הוא מחץ עוד קצת את מורדי, צוחק למראה עיניה המופתעות של סבתו.

"נו באמת, את לא מכירה אותו?!"

ליבי על סבתא. לא פשוט לזרום עם הקצב של דור הנכדים.

סיפור מקסים. אני אוהבת את הסצנות והתיאורים החיים.

 

[לוטם]

רביעי.

"שלווום!" סבתא נכנסת לבית, מניחה שקיות של קניות על הרצפה, אמא מביאה לה כוס מים. "חזרת מקניות?"

סבתא לא עונה, מורדי מרים אליה מבט מהספה. "מה עכשיו?" היא פונה אליו באנחה רמה.

"מה זה משנה?"

"משנה מאוד. תקשיב". היא נמרצת. "אם אתה כבר בבית, זה מעולה. בוא איתי עכשיו, תעזור לי לסחוב את כל הקניות לבית ותתחיל לעשות לי את החדרים לפסח".

"פסח. את יודעת באיזה חודש אנחנו?"

"כן. מה זה משנה? אתה בא? אני אביא לך קצת כסף, ותהיה לך תעסוקה".

"כן, תלך". אמא שלו מעודדת. שיעשה משהו עם עצמו.

הוא קם בעצלתיים, הכסף קורץ לו. "אני בא".

---

"מעולה". סבתא עומדת מעליו, מסדרת מדף קטן. "תנקה יותר בפנים. עם הסמרטוט! מעולה. ככה".

מורדי מרים אליה מבט מהרצפה. הרבה זמן לא פקדו עליו ככה, אבל הוא לא יכול להתחמק עכשיו. הוא יסיים במהירות ויזכור לא לחזור על הטעות הזו שוב.

סבתא הסתובבה לרגע לדלת החדר, מחפשת משהו בחוץ, מורדי נטש את הסמרטוט, מכניס במהירות את כל הבגדים למדף התחתון, בגדים. מה יכול להיות שם חמץ?! אין לו שמץ של נקיפות מצפון. הכי גרוע, ימכרו את החמץ הזה ויבטלו אותו לפני פסח, מה גם שעוד ארבעה חודשים הארון הזה כנראה יספיק להתלכלך שמונה פעמים.

"כל הכבוד, איזה זריז, יאללה למדף הבא", היא מוציאה את כל הבגדים. "תשפשף עם הרבה מים".


שישי.

"אהלן מורדי". אלי זורק את התיק בחדר, מחוייך.

"היי, מה נשמע אחי הצדיק?"

"בסדר. אני צריך שתסדר לי את המדפים".

"מה-אתה-אומר?"

"שמעתי שאתה מנקה מקצועי". החיוך שלו גדל.

"חוצפן!" מורדי נוטל את הנייד שלו, מחייג לסבתא.

"הלו?"

"אלי בא אליך במוצאי שבת לנקות לך את המטבח, הארונות, שם, למעלה".

"מעולה. כל הכבוד צדיק!-"

"יאללה ביי", מורדי לא יודע מהם נימוסים. הוא פנה לאלי, "אתה יודע, זה ממש כיף לנקות ארונות מטבח".

אלי נד בראשו, מחייג גם הוא, לסבתא.

"כן אלי, שמעתי אתה רוצה לבוא לעזור לי. כל הכבוד, שתזכה לכלה צדיקה, פרנסה בשפע---"

"אני בן שבע עשרה".

"אז מה? שמונה עשרה לחופה".

"טוב", הוא מיואש, וגם יש לו קצת יותר טקט מאחיו. "מורדי ביקש להודיע לך שהוא בא במקומי בסוף. אני צריך ללמוד למבחן. שבת שלום".

ניתוק.

"אלי!!!!" עיניו של מורדי מביעות כעס, אי אמון.

"לא נורא. לנקות ארונות מטבח זה ממש כיף".

 

[מימיי]

טווווובב
צריך עוד מהזוג הזה!!
והסבתא---

 

[לוטם]

יש טעם להעלות פרק לחנוכה?

 

[דנמרק]

יש טעם להעלות פרק לחנוכה?

אין טעם לשאול...

 

[לוטם]

"וואו! אני צלף ממש מקצועי". מורדי שוכב על הספה, צולף פיצוחים לכל כיוון.

"וואלה". אלי צץ מעליו, מקשת את שפתיו בפליאה. "אגב, אתה מודע לזה ששטפו פה מקודם".

"לא נורא". הוא לא מתרגש. "ואני באמת צלף, אם אתה לא מאמין".

"אני לא". אלי מגחך, "אפשר לבחון אותך?"

"בטח". מורדי מתיישב באחת. מוכן לכל מבחן.

"סבבה. בוא למרפסת ותביא את הרובים של שימי, אלו עם החיצים".

"וזה למה?"

"תכף תראה". אלי יצא למרפסת, מחכה.

מורדי נכנס לחדר של שימי, לוקח את הרובים שלו, שימי מפתיע אותו מאחור: "מה אתה עושה כאן?"

"פו, הבהלת אותי". מורדי נזף בו. יודע עכשיו שיקח לו זמן לשכנע את אחיו לתת לו את הרובים שלו.

"אתה לא לוקח את הרובים". שימי מודיע, מבחין ברובים אחוזים בידיו של מורדי. הוא יודע היטב מה קורה לכל חפץ שבא במגע עם הבחור...

"נו, מה כפת'ך?!" מורדי מתעצבן.

שימי לא מתרגש, מושך בכתפיו. "לא בא לי. אתה הורס הכל".

"מה אתה אומר?! נו תן לי אני אביא לך עשר שקל".

"זכור". שימי מתרה בעיניים מכווצות, "ואתה לא מעלים לי חיצים".

מורדי מחייך לעצמו, "בסדר בסדר". הוא מפטיר בזריזות, מסכן אלי, מחכה לו כבר הרבה זמן.

הוא יצא למרפסת במהירות, "יאללה מה בתכנית?"

אלי מסתובב אליו, נוטל רובה אחד וחופן חיצים. "מלחמה".

"חח, אני בקטע". מורדי טען חץ אחד יורה לכיוונו של אחיו.

"היי, מה אתם עושים כאן?!" אמא נכנסת למרפסת ברגע הקריטי שבו הם התחילו רישמית את המערכה, החיצים שורקים מכל כיוון, מורדי ואלי רצים מצד לצד, מתחבאים האחד מחיצי השני. "תיזהרו על החנוכייה! תיכנסו לבית!" אמא שלהם דואגת, מנסה לחנך אותם לקצת יותר אחריות וזהירות.

לא הולך כל כך...

"תכף". מורדי זוקר, מתנשף. יריה.

"אבל גם יורד גשם!" היא מנסה בכל זאת, בפעם האחרונה.

"לא נורא, זה הכיף". עוד יריה. ועד אחת.

בום.

"אאוץ! מטו- טמבל!" אלי מסתכל על העצם שבידו בהלם קל, "שברת לי את המשקפיים!"

"וואו, סורי, אבל אתה אמרת שאני לא צלף". מורדי לא באמת מתנצל.

"מצחיק". אלי כיוון, יורה למורדי במצח.

"לא היית יכול להתרחק קצת, לפחות?!" מורדי משפשף את מצחו בכעס. "דפוק, זה כואב!"

"אה, באמת?!"

 

[משולש ברמודה]

דיאלוג יפה כרגיל.
מרגיש קצת שאין לך עדיין עלילה רצינית בראש.. אני צודקת?
ואולי גם תתני רמז או שניים לגבי הגילאים שלהם, בינתיים זה רק ניחוש.

 

[לוטם]

דיאלוג יפה כרגיל.

תודה!

מרגיש קצת שאין לך עדיין עלילה רצינית בראש.. אני צודקת?

אני גם לא מתכוונת כרגע לעשות מזה עלילה אחת, במיוחד שזה התחיל כשיתוף של קטע בודד. פשוט אהבתי את הסגנון הזה, וגם הקוראים, אז המשכתי...
לדעתי זה יותר קטעים קצרים ומקרים מעניינים בחייהם של שני הבחורים...

ואולי גם תתני רמז או שניים לגבי הגילאים שלהם, בינתיים זה רק ניחוש.

בלי נדר בפעם הבאה...

 

[מלכי סלמון]

ואולי גם תתני רמז או שניים לגבי הגילאים שלהם,

"כן אלי, שמעתי אתה רוצה לבוא לעזור לי. כל הכבוד, שתזכה לכלה צדיקה, פרנסה בשפע---"

"אני בן שבע עשרה

 

[לוטם]

כל הכבוד!
@מלכי בן חמו
אפילו אני לא זכרתי שכתבתי את זה....

 

[ifatrosh]

דיאלוג יפה כרגיל.
מרגיש קצת שאין לך עדיין עלילה רצינית בראש.. אני צודקת?
ואולי גם תתני רמז או שניים לגבי הגילאים שלהם, בינתיים זה רק ניחוש.

סיפור יפה כמות שהוא. מי צריך עלילה?

תודה!

אני גם לא מתכוונת כרגע לעשות מזה עלילה אחת, במיוחד שזה התחיל כשיתוף של קטע בודד. פשוט אהבתי את הסגנון הזה, וגם הקוראים, אז המשכתי...
לדעתי זה יותר קטעים קצרים ומקרים מעניינים בחייהם של שני הבחורים...

בלי נדר בפעם הבאה...

מעניין מה יהיה עם מורדי...
מחכה לפרק הבא.

 

[משולש ברמודה]

סיפור יפה כמות שהוא. מי צריך עלילה?

נכון לא חייב ואז זה יכול להיות טור אישי על שני אחים נחמדים...

 

[לוטם]

שבת בצהריים.



"אלי, איפה הכדורגל שלנו?" מורדי חולף על פניו בסערה. "ראיתי אותו אתמול בחדר שלנו".

"נכון". אלי מהסס. "עכשיו הוא בגינה".

מורדי כבר היה בחוץ, "מי בא לשחק איתי כדורגל?"

שימי ומתן רצו אליו. "משועממים". אלי התיז לכיוונם.

"אלי ונהוראי, אתם באים?" מורדי הביט בהם בציפייה. בכל אופן, אין שום דבר מיוחד בלשחק שלושה.

"רגע". נהוראי, קם מהספה, מניח את הספר שקרא בצד, קם בעצלתיים.

"אלי?"

"אסור לשחק בשבת". הוא מזכיר להם.

"אז אל תשחק. אתה תהיה השופט". מורדי מדלג מעל המשוכה בקלילות. מסובב את הכדור על אצבע אחת.

"נתחלק לקבוצות?" נהוראי מביט במורדי ובאלי חליפות. לא יודע למי להקשיב, אבל כרגע מורדי קורץ יותר.

"שום דבר". מורדי מתיז. "אני מול שלושתכם". הוא בטוח בעצמו.

"יאללה". הם מתלהבים. מחוייכים.

"תיזהרו לא להעיר את אמא". אלי קורא לכיוונם, צולף במורדי גומיית שיער שמצא על הרצפה. מצחקק.

"נזהרים". מתן קורץ אליו. אלי יודע שאף אחד מהם לא הולך לעמוד במילה הזו.

הוא יצא לגינה אחרי שניות קצרות של התלבטות, מתיישב על כיסא שהיה בגינה. מביט בהם בעיניים מצומצמות.

הם מתחלקים לפי החלוקה שמורדי הציעה, מורדי בועט ראשון. כולם רודפים אחרי הכדור. שימי עומד שוער. הכדור משתחל לו בין הרגליים.

"גול!!!"

מורדי צועק, מאושר. הכיפה של נמצאת איפשהו, הוא מרים אותה אחרי שהכניס את הגול, ממשיך לרוץ אחרי הכדור, עוצר את הכדור מלהיכנס לשער שלו פעם אחר פעם.

"גול!!!"

מתן צוהל, מחליף חיוכים עם נהוראי. שניהם מרוכזים בכדור. במורדי שרץ לכיוונם.

הם ממשיכים במשחק, אלי מעיר להם מידי פעם. מזכיר להם ששבת. ושיש בעולם שכנים.

הם לא מקשיבים.

"הדשא פה מחליק, ירד גשם. תיזהרו". אלי ממשיך באזהרות. נראה שהוא נהנה מהם.

"הכול טוב". מורדי קצר רוח. "אתה מפריע לי להתרכז". הוא שלח מבט מהיר לאלי. "ועם העיניים שלך אני באמת יחליק פה". הוא ממשיך לרוץ.

"מקווה שלא". אלי מלמל בחיוך קטן כשהוא רואה את מורדי מנמיך את קולו דרמטית. הראש של השכן בצבץ מחלנו. אבל גם הוא יודע שאין מה להעיר לבחור.

"או שאני אפסיד". הוא צועק לכיוונו של אלי כשמתן מכניס לו גול. שלוש שתיים. לטובתם.

"כפרת עוונות". אלי לא מתרגש יותר מידי. "למרות שנראה לי זה עדיף מאשר שתחליק, לא?!"

אופס.

מורדי החליק, אך התרומם במהירות. טוב, הוא רגיל לזה. משחק כזה לא אמור להיגמר בלי מספר נפילות כמספר המשתתפים.

נהוראי בעט בחזקה, מחליק גם הוא, מורדי זינק על הכדור, סופג חבטה ונופל גם הוא. מתן מנצל את הרגע ומכניס לו עוד גול.

מורדי קם. נחוש. לא יכול לתת להם לנצח אותו, כמובן.

הוא ממוקד, מכניס להם ארבע גולים רצוף. מחויך כולו.

בגול החמישי כולם עטים עליו, מפילים אותו בחזקה, מעיפים אותו, ואת הכדור ממנו. הוא נופל, צווח. אחיו צווחים מאושר.

מורדי קם במהירות. הם מפילים אותו שוב.

"ניצחנו!!!"

"ברור". אלי עומד מול אחיו. "מי הפיל אותו?!" הוא מביט באחיו הקטנים. צוחק. "באמת חשבתם שאפשר להפיל את הבחור הזה בכזו קלות?!"

"חוצפן!" מורדי העיף עליו את הכדור שהתגלגל בלי דורש. צוחק גם הוא.

 

[ifatrosh]

עשית לי את השבוע
סצנה יפה ואמינה.
רק שתי הערות,
מידי פעם התערבב עבר עם הווה, קצת הפריע לי.

הציעה

הציע

 

[מימיי]

אהבתי, כמו תמיד!

 

[REBEKA997]

את טובההההה
אני מתה מצחוק
מאוהבת בקשר המתוק הזה של אחים
כל קטע יותר מקסים מהשני
@לוטם אני חייבת היכרות איתך
ואל תפסיקי לכתוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[לוטם]

הפעם קצת שונה....​

"אמא?"

"כן מותק. מה נשמע? איך בישיבה? איך האוכל?" היא דוחסת שאלות. מורדי מתקשר! מאורע נדיר למדי...

"בסדר". הוא עונה על כל השאלות יחד. "תגידי, יש לנו איזה אירוע השבוע? ברית, חתונה, אירוסין, בר מצווה, לוויה...?"

"השם ישמור, מורדי". היא קוטעת אותו, מניעה בראשה.

"אמן. שומר וישמור. יש?"

"האמת", היא חושבת לרגע, מנמיכה את הלהבה בגז, "אני חושבת שהבת של בת דודה שלי מתחתנת. רוצה להיות הנציג המשפחתי?" נראה לה עדיף יותר מללכת היא עצמה או להוציא את אלי מהישיבה.

"בטח. אני הולך".

טי. טי. טי.
ניתוק.

"מורדי?" אמא שלו מחייגת אליו שוב, כבר ה]סיקה להיאנח מהילד הזה.

"כן אמא? מה עכשיו?" הוא קצר רוח. צריך להודיע למשגיח על היציאה שלו.

"לא אמרתי לך מתי ואיפה". היא מזכירה לו.

"אה, נכון. נו?"

"באלעד. מחר".

טי. טי. טי.
ניתוק.

***​

"הרב. יש לנו חתונה מחר. אני חייב לצאת". הוא עומד מול המשגיח שלו, פניו מחוייכות.

"אתה לא יכול". המשגיח פוסק. "שבוע שעבר כל השבוע לא היית בישיבה, מורדי".

"נכון". הוא לא מכחיש. לא היה לו כוח לקום מוקדם לישיבה בתחילת השבוע, וזה נשמך עד תחילת השבוע הבא. "אבל יש לנו חתונה מחר".

"חשובה? משהו קרוב?" המשגיח כולא אנחה. מה הוא עושה עם הבחור הזה?

"מאוד. בת דודה". הוא מנענע בראשו ברצינות. "אני לא יכול להפסיד את זה. סבתא שלי תתעלף שם".

"אני לא יודע". המשגיח מתעלם במכוון מחלקו האחרון של המשפט. "אני אדבר עם הראש ישיבה, נראה מה הוא אומר".

"חבל להטריח אותו על כזה דבר". מרדי מנסה. יודע שנכשל.

"לא, ממש לא. חס וחלילה". חיוך עולה על פניו של המשגיח. "הוא דווקא ישמח לשמוע שאתה פה".

"וירצה להשאיר אותי..." הוא ממלמל. לא בשקט.

"בלי חוצפה, מורדי".

"בלי נדר".

***​

"מורדי?"

"כן?" הוא קופץ מהסטנדר לכיוון המשגיח, "מה הראש ישיבה אמר?"

"שעדיף שתישאר. תלמד עוד קצת לשבוע הזה".

עיניו של מורדי נפערו. הם לא הולכים לעשות לו את זה! "לא בא לי. אני הולך. גם בלי רשות".

"אתה לא. ובבקשה, לא להתחיל". אין לו כוח וזמן למשחקים האלה. לעונשים. לבלגן.

"נו, הרב". מורדי מנסה פעם אחרונה בטובות. אחר כך יתחילו הרעות.

"לא".

"אז אני יכול לצאת להסתפר?"

המשגיח מתלבט לרגע. מחליט. "בגלל שהתגברת, כן".

הוא יוצא בלי תודה. משאיר את המשגיח לבהות בגבו עם קצת תהייה. בכל אופן, הבחור לומד כאן כבר כמה חודשים וייצר כמה וכמה מוקדי התחככות עם הצוות.

אחרי חצי שעה מורדי חוזר עם תספורת. מזעזעת. המשגיח רואה אותו לרגע. קורא לו להיכנס אליו לחדר.

"קח את הדברים שלך ותחזור לבית. אתה לא חוזר בלי ההורים". הוא בוהה בתספורת המוזרה. "מובן?"

"יש!!!!!! לזה בדיוק חיכתי. ביי". מורדי מחייך, מנתר החוצה.

"חכה! אתה נשאר פה. לא יוצא לשבת בבית".

"לא, הרב בבקשה". מורדי מתחנן.

"תישאר פה בינתיים. אני צריך להתייעץ". מה. הוא. עושה. עם. הבחור. הזה. ?