אצלי מגיל 0 ישנים בלילות 7-8 שעות. אבל כולם בגיל 5-6 חודשים בערך התחילו להתעורר בלילות ולבכות ולינוק כל 3 שעות ואז הוצאתי מחדר שינה ושמתי בפרוזדור ליד הדלת של החדר. הילד התעורר בכה 10 דקות כך במשך 3 לילות ואז למד שזה לא עוזר לו והלך לישון לטובתו ולטובת כולם.
לאלה שלא עוזר שמוציאות מהחדר זה פשוט כי הילד מצליח לגרור אותם לחדר שהוא נמצא. אז אמנם זה קשה 3 לילות לשמוע שהוא בוכה אבל עוד לא ראיתי ילד שבוכה כל הלילה. הם בוכים גג חצי שעה ונרדמים (וישנים מצוין אחרי הבכי). בעקרון הם יכולים להסתדר יפה מאוד בלי אוכל בשעות האלה אם מרגילים אותם לכך. הבעיה היא בכלל לא אצל התינוק היא רק בראש של ההורים שכביכול מרחמים עליו שלא יסבול. אבל לטובתו כדאי מאוד להרגיל אותו לישון לילה. כי אני מכירה מספיק ילדים בני שלוש וגם ארבע ואפילו יותר שעדיין באים כל לילה לישון בחדר עם ההורים. שכנה שלי סיפרה לי שכל בוקר היא קמה וכל ארבעת ילדיה ישנים בחדר על שמיכות על הרצפה בחדר ההורים
. זה רק בגלל שהיא לא עבדה על זה כשהם היו לפני גיל חצי שנה.
תחשבו גם על הילד. שכל היום שלו מסובב כי הוא לא ישן נורמלי בלילה.
גם לי היה קשה וריחמתי על הילד והמצאתי לעצמי כאילו תירוצים למה לקום אליו. (הוי... מה שמצפון של אמהות יכול לעשות) אבל אחרי שעברתי את הכמה ימים האלה. אני לא יודעת מה זה לקום בלילה. ויש לי יותר מילד אחד וזה עובד.