קל מאד להגיד "זה מה שמרגילים"...
הראשון שלי היה ילד נח מאד ב"ה, כמעט לא בכה, וישן בדר"כ לילות שלמים, פעם אחת מטרנה בלילה והמשיך לישון, וכנ"ל בבוקר. היה תענוג, וכששמעתי, כמוך, על אמהות לילדים שלא עוצמות עין לילות שלמים, גם אני צקצקתי בלשוני: טוב, זה איך שמרגילים... הן פשוט לא יודעות איך להרגיל את הילד... הן פשוט לא יודעות להרדים/לטפל/להסתדר עם תינוקות וכד' וכד'
עד שהגיע השני... צרחן שהוריד אותי מדעתי, עד גיל חודשיים וחצי הוא הלך לישון כל לילה בין 2:00 ל3:00 , לא דקה אחת קודם, וקם לו ב-5:00, זה היה קטסטרופה. במשך היום כמעט לא עצם עין ולא גמר לבכות, ניסיתי הכל בעולם, רצתי לרופאים, לבדיקות, לא עזר מטרנה/הנקה/חלב שאוב, כלום כלום. אפילו לצאת איתו לטייל בחוץ כדי להרדים אותו ללילה לא עזר. היום המצב קצת השתפר ב"ה - הוא הולך לישון בין 12:00 ל-1:00 קם בסביבות 5:00 לאכול וחוזר לישון עד 7:30 בערך. עדיין קשה איתו מאד, במשך היום הוא לא גומר ליבב. ומכיוום שאני בשיטה לא משאירה תינוקות רכים לבכות, (5 חודשים), אני לא מספיקה כלום בבית, ויושבת לפעמים עד חצי הלילה לגמור גרפיקות שהתחייבתי... (בבקרים אני עובדת מחוץ לבית) ומ-מ-ו-ט-ט-ת.
המצב קטסטרופלי לחלוטין ואני נזכרת בערגה בזמן שהגדול שלי היה בגיל הזה, איזה תענוג היה... ועוד הרגשתי שקשה ולא ידעתי להעריך... ואפילו הבטתי בתמיהה על אמהות שתינוקם לא הפסיק לבכות ולא נתן לישון בלילה, ואז סברתי כמוך, שהן פשוט לא יודעות "להרגיל" את התינוק לישון...
לסיכום: אין מושג של "להרגיל" וכו' וכו', יש מושג של לנסות, אך כל תינוק הוא עולם אחר, ומה שעוזר אצל אחד לא תמיד אמור לעזור לשני, הכל עניין של ס"ד, ומי שקיבלה במתנה תינוק נוח ומרגישה "כוחי ועוצם ידי", "אני יודעת לטפל/להרדים/להרגיל, הכל איך ש"מרגילים"... וכיוצ"ב, ה' מלמד אותה "לרקוד" אצל הבא בתור...