איך לסלוח על פגיעות אישיות שקראו בעבר ולא ביקשו עליהם סליחה ממני?
ואיך ברגע של כעס/מריבה לסלוח ולהמשיך הלאה ללא משקעים
כמה התרגשות יש בפמליא של מעלה על השאלות הללו!!!
חזו בני חביבי, שרוצים ללכת בדרכי. לסלוח ולמחול.
נתנו כאן עצות טובות וחכמות.
עצם הצגת השאלות מראה על רצון אמיתי להעביר על המידות.
הענין שזה דורש עבודה. ועבודה גדולה.
העצות הנ"ל נכונות, אך דורשות הקרבה ומסירות.
לא באתי להרפות ידיים, אלא אדרבה להגדיר את המציאות. כך יותר קל להתמודד איתה.
כך יותר קל, ברגע של נפילה, להבין שזה טבעי כי זה באמת קשה, אבל עדיין אנחנו בדרך הנכונה.
לכן החיזוק באמונה, וההבנה שהסליחה היא 'שלך' (הרי את יוצאת מנקודת הנחה שלעולם לא יבקשו ממך סליחה, ובכל זאת את רוצה לסלוח), וזה יעשה אותך אדם יותר מושלם - דברים נכונים שצריך לחזור עליהם הרבה. אבל אינם קלים לביצוע.
לדעתי אפשר להתחיל 'בקטן'.
כלומר, לקחת פגיעה לא גדולה, ולעבוד על 'החלקה'. כלומר להחליק ולזלזל בזה, בכמה אופנים (לכל אחד מה שמתאים):
- נו, מה כבר היא אמרה?
- זה לא נכון, היא סתם הגזימה בגלל ש... גם היא לא באמת חושבת ככה..
- היא טיפוס שלא שם לב למה שהוא עושה, ומבחינתה זו לא פגיעה בכלל.. אז נכון שהיא לא בסדר, אבל לא התכוונה לפגוע.. (עיקר הפגיעה היא ירידה בערך העצמי בגלל שהשני זלזל בי. כשמבינים שהוא לא באמת זלזל - מצידו - יותר קל להכיל).
וגם להתחזק באמונה:
- הנעלבים ואינם עולבים.. כצאת השמש בגבורתו.
- אין אדם נוקף אצבעו (מקבל נזק קטן ביותר, וכ"ש פגיעה בנפש) אא"כ מכריזין עליו..
- יסורים מכפרים עוונות.
וכאמור: יותר קל על דבר שקל לסלוח, אלא שמכניסים בו את הדברים הנכונים הנ"ל. ולאט לאט לדבר שיותר קשה.
בהצלחה!