היום הייתי בבית הכנסת ואני שומע שני בוחרים מדברים כמה זה קשה הג שבועות שא"א לשמוע מזיקה ובט ימים א"א להתקלח וכ'.
אני שואל את עצמי איך יכול להיות [להבדיל אלפי הבדלות] שהחילונים מכבדים את יום הזיכרון ולא שומעים שמה שום מילה בסגנון כמה זה קשה וכ' ולנו זה קשה להתאבל על חורבן בית המקדש
צריך להבהיר שיש הרבה מאוד שמתאבלים באמת .יש בתי כנסיות שנכנסים בט' באב ורואים אנשים מורדים דמעות כמים[ללא שום גוזמה] יש גם מקומות שאומרים בדמעות את התיקון חצות בחצות היום .
אבל אנשים מתביישים וכד' להזדהות עם החורבן.
אני חשבתי שאם נתחיל לדבר ע"ז באופן חיובי למשל שלא עושים קניות כי נחרב בית המקדש ולא שומעים מוזיקה כי אין בית להקב"ה וכיו"ב ולא "נתנצל" ע"ז שלא עושים את הדברים הנ"ל לעט לעט יתחיל להיות בושה להתלונן בדיוק כמו ההזדהות למשל עם יום הזיכרון גם אם לאנשים אין כוח לזה אף אחד לא יגיד את זה
אני שואל את עצמי איך יכול להיות [להבדיל אלפי הבדלות] שהחילונים מכבדים את יום הזיכרון ולא שומעים שמה שום מילה בסגנון כמה זה קשה וכ' ולנו זה קשה להתאבל על חורבן בית המקדש
צריך להבהיר שיש הרבה מאוד שמתאבלים באמת .יש בתי כנסיות שנכנסים בט' באב ורואים אנשים מורדים דמעות כמים[ללא שום גוזמה] יש גם מקומות שאומרים בדמעות את התיקון חצות בחצות היום .
אבל אנשים מתביישים וכד' להזדהות עם החורבן.
אני חשבתי שאם נתחיל לדבר ע"ז באופן חיובי למשל שלא עושים קניות כי נחרב בית המקדש ולא שומעים מוזיקה כי אין בית להקב"ה וכיו"ב ולא "נתנצל" ע"ז שלא עושים את הדברים הנ"ל לעט לעט יתחיל להיות בושה להתלונן בדיוק כמו ההזדהות למשל עם יום הזיכרון גם אם לאנשים אין כוח לזה אף אחד לא יגיד את זה