התייעצות איך גורמים לאנשים להזדהות עם אבילות חורבן הבית ?

[רב ר]

היום הייתי בבית הכנסת ואני שומע שני בוחרים מדברים כמה זה קשה הג שבועות שא"א לשמוע מזיקה ובט ימים א"א להתקלח וכ'.
אני שואל את עצמי איך יכול להיות [להבדיל אלפי הבדלות] שהחילונים מכבדים את יום הזיכרון ולא שומעים שמה שום מילה בסגנון כמה זה קשה וכ' ולנו זה קשה להתאבל על חורבן בית המקדש
צריך להבהיר שיש הרבה מאוד שמתאבלים באמת .יש בתי כנסיות שנכנסים בט' באב ורואים אנשים מורדים דמעות כמים[ללא שום גוזמה] יש גם מקומות שאומרים בדמעות את התיקון חצות בחצות היום .
אבל אנשים מתביישים וכד' להזדהות עם החורבן.
אני חשבתי שאם נתחיל לדבר ע"ז באופן חיובי למשל שלא עושים קניות כי נחרב בית המקדש ולא שומעים מוזיקה כי אין בית להקב"ה וכיו"ב ולא "נתנצל" ע"ז שלא עושים את הדברים הנ"ל לעט לעט יתחיל להיות בושה להתלונן בדיוק כמו ההזדהות למשל עם יום הזיכרון גם אם לאנשים אין כוח לזה אף אחד לא יגיד את זה

 

[imac100]

כל אדם שומר תורה ומצוות מתאבל על ירושלים פי מליון מאדם חילוני על חללי צהל.
אנחנו מתאבלים ומתפללים על ירושלים כל יום.
3 שבועות בשנה אנחנו נוהגים מנהגי אבלות.
3 צומות בשנה על חורבן הבית.
קוראים ספרים. לומדים במוסדות הלימוד.
ולחילוני יש כמה שעות בד באייר שבהם הוא עומד במצבר 4 דקות ושומע ברדיו שירים עצובים.
איפה ההשוואה בכלל?

(כן אני יודעת יש חילונים שמתאבלים יותר. אבל הקצנתי כי ההשוואה בין יום הזכרון אחד לאבל שלנו כבר אלפי שנים רחוקה מלהיות נכונה)

 

[ששונית]

הבעיה היא הזמן הארוך שעבר מאז.
אם חושבים על הפסח הראשון אחרי חורבן הבית. התשעה באב הראשון.
העשרים, החמישים.
אחרי אלף תשע מאות ארבעים ותשע שנה, אין לנו מושג מה איבדנו וכמה הפסדנו ומה חסר לנו.
יש הלכה להצניע סכינים בזמן ברכת המזון כיוון שיש חשש שמרוב צער החורבן באמירת רחם נא ובנה ירושלים, יתכן שהמברך יפגע בעצמו מצער החורבן.
ונשאלת השאלה והרי כיום אין שום בדל ספק חשש שכזה.
אלא חשוב שנדע שהיו זמנים שהצער היה עמוק כל כך ואמיתי כל כך שיהודים היו עלולים להתאבד מצער.
צריך לקרוא הרבה חומר על בית המקדש בתיקונו, מעולם לא לן יהודי עם עבירות. תחשבו איזו הקלה להיות כל כך נקיים, מטוהרים ורצויים, שירת הלוויים, עבודת הכוהנים, לשון של זהורית מלבינה, אמת מה נהדר היה מראה כהן גדול כשרבבות אלפי בני ישראל מלווים אותו בשירה כשמראהו ככוכב הנוגה בגבול מזרח, כמלאך הניצב על ראש דרך, בהירות המחשבה, אמיתות הדרך, עומק הקשר, עוצמת השלמות.
אוי מה היה לנו ואיבדנו.

 

[מבינה עניין]

זה גם העניין של הזמן הארוך שעבר ל"ע מחורבן הבית
ובעיקר עניין הריגוש,
לחרדים כל חג, כל שבת , זה ריגוש מסוג אחר ואנחנו ב"ה חווים כ"כ הרבה ריגושים, שהתרגלנו...
(כמובן שכל אחד צריך לחשוב מה לעשות שהחוויה תישאר אותו דבר גם בפעם העשירית שעושים אותה)
ואילו לחילונים, הריגוש הוא לא אותו ריגוש ועש שיש משהו שצריך להתאבל פעם בשנה, זה מרגש וחוויתי עצם הרעיון להתאבל.
חוץ מזה שהאבלות שלהם היא לא כמו שלנו, חוץ מלעמוד בצפירה מה זה מחייב? כל אח עושה בבית מה שרוצה...

 

[yudit10]

בעיני זה ענין של הרבה מאוד יחצנות!

מה קורה ביום הזכרון בתקשורת? (ולצערי הרב נכנס גם לאתרים / עיתונים שלנו)
מעל לכל כותרות האתרים יש נירות מהבהבים,
כל האתר מעוצב בצורה שחורה
כל התוכניות בטלויזיה עוסקות בזה
מעלים הרבה סיפורים אישיים.

גם בתקשורת החרדית, מפמפמים את הנושא בלי הרף.
מדברים על החשיבות לעמוד בצפירה ולהגיד פרק תהילים
מעלים סיפורים וכו' וכו'.

בשבוע של יום השואה, מביאים סיפורי שואה וכו'.
מדברים על חשיבות זכרון השואה
(שבכלל הפך מושג קדוש- לחקור ולזכור על פיפס וכל אירוע וכל צורת חוסר אנושיות של הנאצים, ע"ע אשכולות עבר בפרוג)

מגיעים 3 השבועות, מישהו מזכיר את זה בכלל?
כל העיתונים גדושים בכתבות ובסיפורים על טיולים וקייטנות

 

[רב ר]

בעיני זה ענין של הרבה מאוד יחצנות!

מה קורה ביום הזכרון בתקשורת? (ולצערי הרב נכנס גם לאתרים / עיתונים שלנו)
מעל לכל כותרות האתרים יש נירות מהבהבים,
כל האתר מעוצב בצורה שחורה
כל התוכניות בטלויזיה עוסקות בזה
מעלים הרבה סיפורים אישיים.

גם בתקשורת החרדית, מפמפמים את הנושא בלי הרף.
מדברים על החשיבות לעמוד בצפירה ולהגיד פרק תהילים
מעלים סיפורים וכו' וכו'.

בשבוע של יום השואה, מביאים סיפורי שואה וכו'.
מדברים על חשיבות זכרון השואה
(שבכלל הפך מושג קדוש- לחקור ולזכור על פיפס וכל אירוע וכל צורת חוסר אנושיות של הנאצים, ע"ע אשכולות עבר בפרוג)

מגיעים 3 השבועות, מישהו מזכיר את זה בכלל?
כל העיתונים גדושים בכתבות ובסיפורים על טיולים וקייטנות

זה בדיוק הנושא איך מתקנים?

 

[prozt]

להגדיר לעצמנו את כל המעלות שהינו מרויחים אם היה לנו את בית המקדש
ואת ההפסד כיום כתוב . רק כך מרגישים קצת את החסר.

 

[המימד הנוסף]

אין עניין להפוך לבושה את זה שקשה לנו להתאבל. סך הכל הבחורים דברו בינם לבינם על מה שגם חלקנו מרגישים.
השאלה היא איך מרגישים אבלות?
ראשית אנו מחויבים על הקיום של ההלכות ובזה מי כעמך ישראל כולנו משתדלים.
שנית בתרגום חופשי הרצון לברוח מהאבלות הוא האבלות בעצמה! שאנחנו כבר לא זוכרים מה אבדנו וודאי שזה יכול לעורר עלינו רחמים בשמיים אם נתרגם נכון את ההתנהגויות והדבורים שלנו!

 

[י. גולד]

לתאר את הצער בשפה מוחשית ועכשווית; תארו לעצמכם, אילו חלילה מגרשים אתכם מביתכם הפרטי שלכם, זורקים אתכם לרחוב, אתם נזרקים ממקום למקום, בלי מנוחה.

ככה זה כביכול; כאשר חרב היכלנו, ונוטל כבוד מבית חיינו, ושכינה גולה בגלות אחר גלות ואומרת קלני מראשי וגו', ושכינתא בגלותא כביכול. לעורר הצער בליבנו, לשלהב את הכיסופין לבית חיינו ותפארתנו, אשר אל מקום זה לבבנו שואף זורח, שסופסוף נזכה לגאולת חיינו ולאור עולמים.

 

[תמר בר אילן]

אשכול מדהים!
לוקחת מכם השראה לשיעור על החורבן!!!

 

[chamuda]

לקרוא חומר על בית המקדש בתפארתו
לכו למשקפות הכותל

 

[A F]

שמעתי פעם שיחה מאחד המגידים שאמר: בואו נצייר שהמשיח הגיע ובית המקדש קיים דיברנו לשון הרע קיבלנו צרעת, להביא קורבנות על עבירות בשוגג, וכו' וכו' הוא אמר האמת כל אחד חושב בתוך לבו אני שעה אחת לא מחזיק מעמד, אין ספק שאנחנו מזכירים המון את ירושלים. זכר לחורבן בבית בחתונה וכו' אבל האמת שזה לא פשוט והלואי ונזכה להיות עם היהודים שבוכים בתיקון חצות.

 

[עין טב]

יש אצלי שיעור מוקלט מאוד יפה שמדבר על הנושא ומנגיש אותו יותר לצעירים
מי שמעוניין יכול לקבל בפרטי