תודה לכל המגיבים.
אני רוצה לדייק קצת -
הבחורה הנ"ל ממש לא טיפוס רדוד ותינוקי שגישתו לחיי הנישואין מסתכמת ב"האם יהיה לי בעל זייפן או לא".
היא בחורה ערכית, חכמה, בוגרת ובעלת מידות טובות.
וגם מוזיקאלית מאוד ועוסקת במוזיקה.
ולדבריה - כשמישהו מבני ביתה מזייף, זה ממש 'מגרד' לה.
פעם היא הייתה מתקנת בעדינות והיום היא מצליחה להתאפק ולא לעשות את זה.
אבל זה עדיין מפריע לה, והיא לא מצליחה להתעלם מזה.
ויום אחד היא חשבה לעצמה: "בעצם, מה יקרה אם בעלי גם ישיר ככה? הרי אני רואה שזה מפריע לי. אז כל פעם שהוא ישיר אני ארגיש את ה"דריכות" הזאת בדבר "מה יקרה בשורה הבאה"?"
אז היא מנסה לחשוב ולגשש ולבדוק האם נהוג לברר דברים כאלו,
ואם כן - אז איך,
ואם לא - אז האם זה דבר שבכל זאת אפשר להתרגל אליו, למרות שזה נשמע קצת מאתגר במקרה הזה.
זה הכל...
שאלה טובה, וטוב שהיא נשאלה ע"ג הבמה הזאת,
וכולנו ניסינו להבהיר לה, (אכן היו גם תגובות ציניות למדי) שזאת לא שאלה שכדי שתשים עליה דגש, כי אז זה עלול להזיק לה, יותר מאשר להועיל.
אז אחרי שעברה על האשכול היא יכולה להחליט האם לשנות גישה וללמוד מחכמת ההמונים וניסיון החיים, או להגיד, אף אחד לא מבין אותי, ואני אמשיך בשלי. (להם קוראים בד"כ 'אויבער חוכם')
ולגבי המשפט הזה:
ויום אחד היא חשבה לעצמה: "בעצם, מה יקרה אם בעלי גם ישיר ככה? הרי אני רואה שזה מפריע לי. אז כל פעם שהוא ישיר אני ארגיש את ה"דריכות" הזאת בדבר "מה יקרה בשורה הבאה"?"
אני מאמינה שעם השיטות שיש היום, היא יכולה לפנות לעזרה, שתוכל לשבת בכל סעודה ברוגע ובשלווה.
זה לא אומר שיש לה בעיה, זה לא אומר שהמוזקליות שלה תרד, זה רק אומר שהיא תראה, או יותר נכון, תשמע דברים בצורה שונה.