איך אתם מסתדרים? איך אתם חיים?

[נועה תנוע]

אני למדתי ראיית חשבון ועבדתי ברוב שנות הלימודים כולל חונכות פר"ח.
קל זה לא היה.
1,000 ש"ח זה לא משהו שדורש שעות רבות בחודש.

כל הכבוד. אין לי משהו אחר לומר.
מכירה את המסלול מקרוב, ואם מישהי גם עבדה תוך כדי... מצדיעה!!!
אבל לא לכולן זה אפשרי

 

[shira bira]

אני חושבת שזה עניין של מקובלות,
חוץ מפרח- לא היה מקובל בכלל לעבוד בה',ו' אצלינו (סמינר חסידי) וממש כאב לי ע"כ, אבל לא העזתי להיות היחידה.
מה גם שבאמת היה עומס לימודי

העומס הלימודי שלי היה הזוי. בלוסטיג למדו גם שיעורי קודש שלש שעות ביום וגם לימודי תואר לפעמים עד שש בערב.
לא עלה בדעתי לא לתרום ולו במקצת לעלויות שנפלו על הורי והם לא בקשו מעולם שאעבוד.
לגבי סמינרים חסידיים- קשה לי להאמין שהם מגבילים מתן שיעורים פרטיים או עבודה דומה.
מי שרוצה מוצאת במה לעבוד.
בכל מקרה, אני אינני חסידית ורוב חברותי ללימודים עשו פר"ח או עבדו בימים החופשיים.
לוסטיג גם איפשר עבודה אצלם במתן שיעורים פרטיים לסטודנטיות.
החינוך הזה לא מתחיל מגיל 18 הוא מתחיל הרבה לפני כן.
את רואה מי חושבת בגיל תיכון שההורים אמורים לממן לה כל דבר ומי מחליטה להקל עליהן במתן שיעורים פרטיים או בייביסיטר.
ואת רואה מי חושבת גם אחרי נישואיה שההורים חייבים לה הכל ומי מנסה להקל עליהם.

 

[סוניה]

לגבי סמינרים חסידיים- קשה לי להאמין שהם מגבילים מתן שיעורים פרטיים או עבודה דומה.

לא מגבילים, אבל פשוט לא מקובל.וממילא- השעות של הלימוודים משתנות מפעם לפעם- לפני/אחה"צ, ימים משתנים בתדירות- ואין שום אפשרות לקביעות מסוימת לעבודה מלבד הלימודים.

 

[דדד]

לא מגבילים, אבל פשוט לא מקובל.וממילא- השעות של הלימוודים משתנות מפעם לפעם- לפני/אחה"צ, ימים משתנים בתדירות- ואין שום אפשרות לקביעות מסוימת לעבודה מלבד הלימודים.

מעניין על מה את מדברת.
ממה שאני מכירה סביבי, בנות מוכשרות ועצמאיות עובדות בגדול.
בתפירה, בשיעורים פרטיים, האמת- במה לא...

 

[shira bira]

וסתם ככה, בציבור החילוני והדתי מקובל שסטודנטים יעבדו בשנות הלימודים. גם כשהם באים מבית עשיר ומבוסס שמסייע בשכר לימוד.
לא כי חסר להם אלא כי צריכים ללמוד לקבל אחריות, לעמוד במשימות ולהסתדר בעבודה כצוות.
ולפני שאתם זורקים עגבניות תחשבו על זה קצת. על הפן החינוכי של לתת לילד חכה ולא רק דגים.
אפשר לעודד ילד למצוא הזדמנויות להשתכר גם מבלי להכניס אותו לחרדה כלכלית וגם במציאת מקום עבודה שמור. בשביל החינוך לא בשביל הממון.

 

[shira bira]

לא מגבילים, אבל פשוט לא מקובל

אין לי מה לענות לזה חוץ מחבל.
לא רואה שום דבר פסול בלתת שיעורים פרטיים לתלמידת תיכון או יסודי.

 

[דדד]

אין לי מה לענות לזה חוץ מחבל.
לא רואה שום דבר פסול בלתת שיעורים פרטיים לתלמידת תיכון או יסודי.

וכפי שאמרתי,
יש גם פעמים שהאדם מגביל את עצמו ובתוך אותו מוסד את רואה הכל.

 

[אש א.ש.]

היא צודקת מאה אחוז .

היא לא
כל עוד שלא ניסית אין לך הזכות להביע עמדה בעניין (פרקטית. תיאורטית דבר כמה שאתה רוצה הכל טוב)

 

[יהודה.]

היא לא
כל עוד שלא ניסית אין לך הזכות להביע עמדה בעניין (פרקטית. תיאורטית דבר כמה שאתה רוצה הכל טוב)

מה לא ניסיתי תסביר את עצמך

 

[גיטרה]

אני למדתי ראיית חשבון ועבדתי ברוב שנות הלימודים כולל חונכות פר"ח.
קל זה לא היה.
1,000 ש"ח זה לא משהו שדורש שעות רבות בחודש.

כנ"ל, תו"כ לימודי הנדסאות תוכנה.
לא עבודה חיצונית ממש, אלא היה לי תפקיד רשמי ומסודר, תחליף לעובדת בעסק ששייך להורים שלי.
זה נוסף על שנתיים חונכות.

 

[טילון]

א. פרנסה היא משמיים. לפעמים רואים את זה יותר במוחש, לפעמים פחות.
(היום, כשאני מסתכלת על השנים שבהם בעלי היה אברך, והמשכורת שלי היתי הרבה יותר נמוכה מהיום, אני לא מבינה מאיפה חיינו. אבל היה לנו מספיק לכל צרכינו ב"ה)

ב. לגבי ההשתדלות- אני חושבת שעדיף לפעול בשני מישורים עיקריים-
הגדלת הכנסה: זה לא פשוט למצוא עבודה שתתן עוד 1000 ש"ח למשכורת, אבל זה הרבה יותר פשוט מלחסוך את ה1000 ש"ח האלו מההוצאות.
וזה כולל גם להכיר את הזכויות- מס הכנסה שלילי, מענקים למיניהם, החזרי מ"ה/בט"ל (פחות רלוונטי למי שמרוויח סכומים כמו שנאמר כאן, אלא אם כן עובדים ביותר ממקום עבודה אחד) וזכויות מול המעסיק. באופן אישי הייתי מפסידה המון כסף אילו לא הייתי עוברת על התלושים ועומדת על זכויותי.
הקטנת הוצאות גדולות: קשה מאד לחיות כשעושים חשבון על כל שעה של הבוילר. וזה גם לא חוסך הרבה. לעומת זאת אם מצליחים לחסוך בדברים הגדולים- לפעמים זה פחות משפיע על איכות החיים.
דוגמאות-
דיור- להתמקח על המשכנתא/ שכר דירה. זה אולי לא נעים וקל לעשות את זה, בטח לא לבזבז מלא זמן על חיפוש דירה זולה יותר, אבל אח"כ זה חיסכון שלא מרגישים אותו ביום יום.
ומי שיכול לעבור לפריפריה מרוויח לא רק הקטנה בהוצאות הדיור, אלא גם סביבה ברמת חיים נמוכה יותר, מה שמקטין אוטומטית את שאר ההוצאות.
(זה לא קל ולא פשוט. אבל הרבה פעמים אחרי ההסתגלות הראשונית מגלים שהחיים בפריפריה לא פחות טובים מאשר במרכז- מנסיון)
תחבורה- מי שמתנייד רק בתחבורה ציבורית כבר חוסך המון.
בעלי רכב (ואם גרים בפריפריה הרבה פעמים צריך גם רכב) יכולים להתקין מערכת גז ברכב. זאת השקעה ראשונית של כמה אלפי שקלים, אבל תוך כמה חודשים היא מחזירה את עצמה במחיר הדלק, ומאז חוסכים המון בהוצאות על הדלק בלי להרגיש בכלל.

ג. למי שהצליח לצאת מהמינוס ומרוויח קצת יותר מההוצאות (מי שלא, שיתמקד בסגירת המינוס. יותר דחוף)-
להכניס להוצאות ה"קשיחות" גם חיסכון. כמו שברור לרוב האנשים שעל חינוך צריך לשלם, ומוצאים מאיפה לממן את זה, לדעתי כדאי לעשות הוראת קבע לחיסכון, כדי שמראש לא נתייחס לסכום הזה כאל סכום שאפשר להשתמש בו.
אפשר (ואולי גם מומלץ) להשקיע חלק מהסכום, אבל חשוב להשאיר סכום נזיל לכמה חודשי מחיה, למקרה של הוצאה לא צפויה, או תקופה של חל"ת.

 

[נועה תנוע]

התפיסה הזו שנערות שלומדות למסלול או תואר בשנות הבחרות כה ענוגות שאינן יכולות להקדיש כמה שעות בשבוע להשתכרות היא מגוחכת והפינוק הזה פשוט הזוי.

את מסתכלת על צד אחד בלבד,
ואני רוצה להביא צד שני כדי לפתוח את העיניים - בלי להכריע בסוגיה.

ההורים שלי "שמרו" עלינו מאד,
לאורך כל הילדות והבחרות הם אסרו עלינו לעשות בייביסיטר, כי הם לא היו מוכנים שהבנות שלהם יסתובבו בבתים של אחרים (והעולם אז היה אחר לגמרי!!!)
כנ"ל לגבי עבודות במכירות, משרדים וכו'
כשרציתי למסור שיעורים פרטיים- במקום זה, הם שידלו אותי (לא הכריחו) ללכת לעזור לאחיותיי וגיסותיי עם הבית והילדים
וצ'יפרו בקצת דמי כיס, מתוך כוונה לחנך לחסד ועזרה למשפחה.
(ואגב... זה באמת הכין אותי לחיים- לטיפול בבית ובילדים!)

במקום שנרוויח בעצמנו- ככה הם אמרו במפורש- הם דואגים לנו להכל ברווח, שלא נצטרך לממן כלום.

אין לי מושג מה אני אעשה עם בנותיי כשיגדלו... רק רציתי להביא את הצד הזה.
זה לא שחור לבן.

 

[whitestar]

על איזה מסלול את מדברת?!...
לא על אדריכלות, מחשבים וראיית חשבון.
אולי דברים אחרים...

מסתייגת

בתור אחת שלמדה בשנתיים את השלישיה המנצחת של הנה"ח חשבות שכר ויעוץ מס

הצלחתי לעשות אפילו יותר מ1000 לחודש

פשוט מאד

 

[דדד]

ומי שיכול לעבור לפריפריה מרוויח לא רק הקטנה בהוצאות הדיור, אלא גם סביבה ברמת חיים נמוכה יותר, מה שמקטין אוטומטית את שאר ההוצאות.

רק שהרבה פעמים גם המשכורת קטנה.

 

[אש א.ש.]

מה לא ניסיתי תסביר את עצמך

תתן חומש כמה חודשים (עם חיוך על הפנים) ותראה איך תדבר אז

 

[shira bira]

את מסתכלת על צד אחד בלבד,
ואני רוצה להביא צד שני כדי לפתוח את העיניים - בלי להכריע בסוגיה.

ההורים שלי "שמרו" עלינו מאד,
לאורך כל הילדות והבחרות הם אסרו עלינו לעשות בייביסיטר, כי הם לא היו מוכנים שהבנות שלהם יסתובבו בבתים של אחרים (והעולם אז היה אחר לגמרי!!!)
כנ"ל לגבי עבודות במכירות, משרדים וכו'
כשרציתי למסור שיעורים פרטיים- במקום זה, הם שידלו אותי (לא הכריחו) ללכת לעזור לאחיותיי וגיסותיי עם הבית והילדים
וצ'יפרו בקצת דמי כיס, מתוך כוונה לחנך לחסד ועזרה למשפחה.
(ואגב... זה באמת הכין אותי לחיים- לטיפול בבית ובילדים!)

במקום שנרוויח בעצמנו- ככה הם אמרו במפורש- הם דואגים לנו להכל ברווח, שלא נצטרך לממן כלום.

אין לי מושג מה אני אעשה עם בנותיי כשיגדלו... רק רציתי להביא את הצד הזה.
זה לא שחור לבן.

א. לא אמרתי שחור לבן.
ב. אני לא אוהבת את הרמיזות על לשמור אני רק אציין שבייביסיטרס וגם שיעורים פרטיים ביצעתי רק אצל חברים קרובים מאד של או קרובי משפחה ככה שגם זה לא שחור לבן. לא כל מי שמאפשר לילדיו עבודה מפקיר אותם.
גם מדריכות בקייטנות בתי יעקב עובדות בשכר וראיתי שגם משפחות שמרניות מאד מאפשרות זאת.
ג. עזרה לקרובי משפחה. לא היו לי אחיינים אבל עזרנו לסבתא. לא כולם חיים באותו מבנה משפחתי.
ד. עזרה לקרובי משפחה חשובה מאד אבל לא מכינה לחיי העבודה ולאחריות פיננסית. ניהול דמי כיס אולי מכין בחלקו.
ה. כתבתי ואחזור שוב: מעולם הורי לא בקשו שאעבוד. לי זה היה חשוב לעזור להם ולא לבקש מהם לממן כל קניה שחפצתי לבצע.

 

[טילון]

רק שהרבה פעמים גם המשכורת קטנה.

תלוי באיזה תחום. בתחומים שבהם מרוויחים הרבה זה נכון. אבל האשכול לא דיבר על משפחות עם הכנסה גבוהה. (וגם להם- יש אזורים עם הטבת מס משמעותית)
כשמרוויחים משכורת קרובה למינימום- אין כ"כ לאן לרדת.
שלא לדבר על הגננות/מורות שדיברו עליהם כאן- שאמורות להרוויח אותו דבר (אם לא יותר, כי אני מניחה שבפריפריה, כשיש פחות היצע של מורות, ההנהלות פחות מרשות לעצמן לפגוע בזכויות שלהן)

 

[נועה תנוע]

ב. אני לא אוהבת את הרמיזות על לשמור אני רק אציין שבייביסיטרס וגם שיעורים פרטיים ביצעתי רק אצל חברים קרובים מאד של או קרובי משפחה ככה שגם זה לא שחור לבן. לא כל מי שמאפשר לילדיו עבודה מפקיר אותם.

גם אנחנו עשינו אצל שכנים קרובים מאד \ או בני משפחה,
בחינם...
(גם עיקרון של ההורים שלי)

 

[shira bira]

כשיש פחות היצע של מורות, ההנהלות פחות מרשות לעצמן לפגוע בזכויות שלהן

אין היצע קטן יותר בפריפריה ואני בפירוש מכירה מוסדות שפוגעים בתנאי השכר.
אבל בפריפריה נשים חרדיות רבות עובדות בממ"ד -כי התנאים טובים יותר לאין שיעור ואין להן הרבה סיכוי להשיג משרה טובה בבתי הספר החרדים בלי ויטמין P.

 

[shira bira]

גם אנחנו עשינו אצל שכנים קרובים מאד \ או בני משפחה,
בחינם...
(גם עיקרון של ההורים שלי)

ואם למשלם יש עקרון לשלם? אני הכרתי כאלו.