היא צריכה להתבגר. ואם זה לא קורה לבד, אז צריך עזרה מקצועית.
שום יעוץ תעסוקתי לא יעזור לה כרגע, כי הבעיה היא לא ההיצע ולא ההתאמה. היא יודעת מה מתאים לה, מה היא רוצה, אבל לא מוכנה לשלם שום מחיר ולכן נשארת בלימבו של חוסר בחירה. אין איזה רעיון שעוד לא עלה ויתאים בדיוק למה שהיא מחפשת וצריכה.
בסוף, בחיים מבוגרים צריך לוותר על משהו.
או על מחשב, או על תואר, או על כסף, או על עבודה שמעניינת אותה ב100% ולהתפשר על 70% ענין. אין יעוץ תעסוקתי שימצא לה עבודה שתענה על כל הסייגים, עקרונות וחלומות שהציבה לעצמה.
כשהיא תפנים את זה, ועדיף שזה יקרה לפני שהיא כבר חייבת את הכסף לפת לחם וקורת גג, היא תמצא את דרכה המקצועית.
כ"כ נכון.
מזדהה עם הקושי של הבחורה.
זה קושי של מפונקות- כאלו שבדר"כ:
1. הכישורים מאפשרים להן.
2. החיים כרגע מאפשרים להן. (כלומר, היא לא מממנת לעצמה כעת לימודים/ביגוד וכו'. או כך זה נשמע.)
3. יש להן זמן לחשוב. (הן לא נזרקות לשוק השידוכים תוך כדי לימודים.)
ולמרות שאני עניתי על 2/3 מהקריטריונים הנ"ל,
בסוף הגעתי לעבודה שלי כיום.
לא ממלאת את כל החלומות, לא מספקת את כל האופציות, דורשת גמישות והתפשרות ועבודה קשה.
ואני מרוצה, ב"ה.
כי החיים עצמם נותנים לבת מוכשרת מקום להרבה סיפוק וביטוי שלא תמיד קיים בשנות הסמינר.
אפשר להשקיע את הכישורים בבית.
אפשר להנות מהטבע עם הילדים.
זה נהדר, כיף, וממלא יותר מהכל.
וחוץ מזה, תמיד אפשר להתמקצע עוד, או לבחור אפיק נישה ייחודי בתוך המקצוע. החיים ארוכים ב"ה.
ממליצה לך:
1. לכוון אותה למקום בוגר, אחראי, יציב, ולא רק להתלהב מכל המעלות הקיימות בה, ובגדול.
2. לשקול אפשרות לעבודה עצמאית, כולל הסיכונים והקושי בכך. אולי יתאים לה.
3. לדרוש ממנה להתחיל לעבוד... לא משנה במה.
שתשים כסף בצד.
הרבה הצלחה