שירה איכותית היא שירה במשלב גבוה, עשירה במניירות, בשפה שנמתחת לאורך ולרוחב, בקישוטים וסלסולים כמו טקסטורה של סורג ערבי-פרסי.
אמנם בשירה המודרנית הכלל הזה נשבר, אבל בכל זאת... הקלאסיקות תמיד מנצחות.
אז האתגר כאן הוא מאד פשוט - א. משלב גבוה - קרי שפה גבוהה, מילים מיוחדות וכו'.
ואצטט:
כפי שכתבתי בנספח, אני מביאה פה שיר שבעלי כתב.
זהו שיר שמאגד בתוכו את הלכות פדיון הבן (הוא נכתב לכבוד פדיון הבן של תינוק במשפחה שלנו). כל שורה מסתיימת בציטוט מפסוק. אני ניקדתי כעת את השיר, ואני מקווה שלא טעיתי בהבנת חלק מהמילים...
[יש לו גם הסברים לשיר, אולי בהמשך אביאם בנספח].
עקב ההודעה המצערת על סופה של פינה זו,
ויתרתי על הניקוד, ואתייחס לשירים בפני עצמם.
באופן כללי - כל חמשת השירים היו מקבלים ניקוד 8-9-10!
השאלה הנותרת היא, איפה היצירות האלו במשך שאר ימות השנה?
א. ממוקד, חד ונוקב!
מזכיר קצת את סגנונו הנוקב של רבנו האבן עזרא (לא בסגנון הכתיבה אלא בחדות ועוצמת הפאנץ' מחד ועדינותו האמנותית מאידך). מיקוד - כל שורה וכל מילה במקומה עומדת בלי שום התנצלות. כל הכבוד על זה!
ב. משלב וציטוט - V.
ג. על ולמה חוגגת? - שורה שירתית במיוחד! זיקוק של השאלות לשתי מילים. במקום אחר הן היו קצת 'תלושות', אבל כאן בתוך השיר הן עושות חיל. נפלא!
ד. כפי שכתבתי בנספח, נעשה כאן עוול בל יכופר של חריזת מלעיל ומלרע . לי אישית קשה לחיות עם כאלו שירים בשלום, אבל כאן זה פחות כואב משומה.
לסיכום - שיר ברמה גבוהה מאד, לולא תיקונים קלים והיה בטופ.
מיוחד במינו!
כמה מעלות טובות...
א. עמידה מלאה בשני תנאי האתגר.
ב. המיקוד של השיר מאד גבוה -
מתחיל בקריאה להתבוננות (נטה ידך, שים עיניך), ממשיך בבית המתמקד בחסרונות העיר (ראה את מגדלי השן), אחריו בית המעלות (צפה אל אנשיה), ולסיום הפאנץ' המסב את ההתבוננות אל האדם פנימה (הבט אל תוכך).
ג. גיוון בפעלים. בקלות היה אפשר ליפול כאן ללעיסה של אותן מילים. שאפו.
ד. שימוש בדימוי חוזר - 'בהמות'.
ה. תוכן מעניין.
ו. הבתים הראשון והאחרון מזכירים את מלותיו של הרב קוק "בן אדם, עלה למעלה עלה". הסגנון מלוטש וחלק.
שירה ישנה נושנה בתבנית מודרנית!
א. לו היה נכתב באתגר #8 - ארומה, השיר הזה היה לוקח בגדול!
כל שורה בשיר מחדדת את היובש, הלאות, השפל, היאוש...
ובסוף, במרחק שורה נוספת מופיע בית התקוה המרענן.
ב. משחקי מילים נפלאים בבית הראשון וכן בשלישי (נשכחה-נשחקה).
ספציפית הבית הראשון מאד אינטליגנטי ובעל דימוי מיוחד (כמו יראה הלחלוחית מפניה), אהבתי!
ג. מבנה - בית ראשון מתאר את חוסר הלחות, שני - את השמש המייבשת, שלישי - תיאור גרפי של מצב הביש, והבית הרביעי מביא את הטוויסט עם ההבטחה לעתיד טוב.
היה אפשר לצמצם את שני הבתים הראשונים לאחד, אבל זה לא קריטי כי בתחילת שיר די הגיוני לחזור על עניין אחד פעמיים כדי להדגיש אותו.
ד. השיר בשפה גבוהה ועונה בכך על דרישות האתגר למשלב, פחות לציטוטים (ביטויים כמו מדרך כף רגל לא הייתי מכניס בקטגוריית 'ציטוט').
ה. היתה לי תחושה שישנן שורות שקצת 'התאמצו' כדי להתחרז, אם כי בטוב טעם, אך זה עדיין מורגש מעט.
ו. תוכן השיר התפרש אצלי כמשל ל... ל'מה לא'?! ואז הגיע התמונה וכיווצה לי את המעוף ל'פשוטו של מקרא' - יובש, אדמה בקועה, רגל אדם לא דורכת, ובסוף היא כן דורכת, זהו...
במחשבה שניה ושלישית, התמונה היא רק ההשראה, התוכן עדיין פתוח לפרשנות עומק
לסיכום - פוטנציאל עצום! לדעתי, ליטוש ותרגול נוסף יביא את הכותבת לרמה א' א' א'.
בהצלחה.
מיוחד מאד.
יותר פיוט מאשר שיר.
מעשה אמן.
נשמח לראות עוד מיצירותיו הראויות ללימוד תרתי משמע.
(לא נכנסתי לניתוח קרבי השיר כיון שהמחבר לא משתתף בפועל באתגר, אך לכבוד הוא לנו)
א. שיר שלוקח את הקורא למעין רוממות.
ב. משלב גבוה מאד וציטוטים מקיר לקיר.
ג. מבנה השיר ותוכנו - השיר עוסק באבל הנקרא לקום מיגונו ולחזור אל החיים. בית ראשון קורא לעזוב את הדלות וחיי הצער, שני - ללבוש בגדי כבוד, שלישי - לראות להריח ולהאזין לטוב הממתין, רביעי - לאכול ולשתות מעדנים, חמישי - סיכום השיר.
העושר הלשוני ועולמות הדימויים האין-סופיים עיבו את הבתים כך ששלשת הבתים האמצעיים הם בעצם נושא אחד שנפרש מתוך שלוש נקודות מבט (הנוגעות בחושים שונים ובדימויים שונים - בגדים, קול מראה וריח, אוכל ושתיה).
לטעמי היה כדאי להתמקד בדימוי אחד לאורך כל השיר (אם קופצות לראש שורות ממש טובות מדימוי אחר, אפשר ומומלץ לשזור אותן בשיר הבא, אבל אין צורך להעמיס על השיר הנוכחי. נקיון ובהירות השיר חשובים מאד), בפרט שהוא מציג נקודה אחת, שהיא אמנם חשובה ואמיתית, אך אינה דורשת עודף מילים כדי להבהיר אותה.
ד. שורת הסיום משתמשת ב'קריצה': הַשְׁאִירִי אֶת הָעֶצֶב לְבַדּוֹ,
שֶׁיָּנוּחַ בָּדָד עַל מִשְׁכָּבוֹ.
בשיר כבד ואריסטוקרטי כל כך פחות מקובל לקרוץ, זה לא מנומס
ה. בחירת המילים - בבית הראשון המילים מתעלות על עצמן! ומנגינתן שובה לב, בפרט הסיומת הנקטעת של השורה האחרונה - גּוּפֵךְ רַחֲצִי בַּנַּחַל הַשּׁוֹטֵף.
כל הכבוד!
מיקוד ולמידה של תוכן השיר הנרצה והתאמתו לכתיבה, אורכה וסגנונה (תמיד אפשר להיעזר בסקיצה) - ונזכה למשורר דגול.
מצפים לעוד!