שיתוף - לביקורת אחרי החגים נמשכים הלבבות

[נ. גל]

הנה הסתיו בא, הגשם ירד ושוב חלף לו. מחר אולי ירד שוב, הלוואי.
זריחה מאוחרת קורצת לי, עיניים עוד נפקחות בקושי.
יום קצר, מלאכה מרובה. ובעל הבית?
מביטה שוב אל הזריחה, מעזה לנשום אותה לפני תחילת המרוץ. נזכרת בזריחה אחרת, אי אז בעידן אחר.
ראש השנה, משהו העיר אותי עוד לפני השמש. פקח את עיני, הרבה לפני העולם.
אולי היה זה חלום, אולי הלב שקצת רטט. אבל הזריחה הייתה, ועמדתי לדבר קצת איתו, עם בעל הבית. זה שהלוואי והיה דוחק, בדרך כלל הוא בקושי דופק. השעון מרעים הרבה יותר חזק מכל דבר אחר.
הבטחתי אז שהשנה יהיה אחרת. הרהרתי בכל הרגעים ההם, הקרירים. היבשים. בקריאות שמע נחפזות בין לבין, במלמולי ברכה בדרך אל הדלת.

ושוב עומדת מול זריחה. היום מתחיל לפוח בי, מבקש שאניס את הצללים. אור חזק הוא אור השמש, אך אינו חודר את האדם. ואת צילו שלו - יכול להאיר רק האדם עצמו.
עז פנים הוא העם הזה, ואני מרימה את ראשי אל השמיים.
כן, כבר שנים הכל אותו דבר. הגלגל חוזר, ואיתן הזריחות.
אבל השנה, אני מעזה להתיימר שוב ולהבטיח, השנה יהיה אחרת.
חיוך מרחיב את השפתיים, חוזרת אל הבית.
הפעם יהיה אחרת, אני מבטיחה.

 

[ליאורהA]

איזה יופי, קסום ומעורר.

אור חזק הוא אור השמש, אך אינו חודר את האדם.

זה תפס אותי. חושבת לעצמי, אם אור השמש לא משפיע על האדם ולפעמים לא מצליח להעיר את נשמתו, אזי באותה מטבע גם החושך והערפל בתקופה הזו יכולים לא לחדור, להעציב ולהחשיך את הנשמה המאירה. את ההבטחה.

נהניתי מאוד גם מהכותרת.

 

[נ. גל]

איזה יופי, קסום ומעורר.


זה תפס אותי. חושבת לעצמי, אם אור השמש לא משפיע על האדם ולפעמים לא מצליח להעיר את נשמתו, אזי באותה מטבע גם החושך והערפל בתקופה הזו יכולים לא לחדור, להעציב ולהחשיך את הנשמה המאירה. את ההבטחה.

נהניתי מאוד גם מהכותרת.

תודה רבה!
אהבתי את הרעיון.