הנושאים החמים
הנושאים החמים
זאת תגובתי הראשונה בפורום הזה. הייתי מגדיר את עצמי כמתחיל עם נסיון (זה לא תרתי דסתרי).
הערותיכם תתקבלנה בברכה.
מיד כשנשקו גלגלי ספינת האוויר את אדמת הקודש, טרם נשמתי את אוירה, פצחה מקהלת 'שלום עליכם' מתוכו של המיקרופון שמעל ראשי, קולו צרוד מזה מרוב צלילי ה'דינג דונג' שבקעו לעיתים תכופות, נראים כמתוזמנים להעירני בכל פעם בה סוף סוף הצלחתי להירדם במשך הטיסה בת האחת עשרה שעות, קולו המקרטע של המגפון של המציל ב'קעמפ' ברור בהרבה מזה.
מעבר לחלון ניסיתי לרוות את עיני במראות ארץ ישראל אותה אני מכיר רק מהתמונות, אך הם נתקלו ב'פועלים אתכם בכל החלטה' המרוח על דופן ה'שרוול'. מחשבותי נודדות על הארץ הנחשקת עליה שמעתי סיפורים על גבי סיפורים מאבי שנדד לכאן ללמוד תורה מאוסטרליה הרחוקה, כל פעם שרק החל לדבר מהתרבות הישראלית עלה מן חיוך של געגועים על פניו, ניכר על פניו שכמה שהוא סיפר לנו ומגלה טפח ממעלליו בארץ ישראל, הוא עדיין מכסה טפחיים.
ההגירה שלי מהישיבה קטנה בבורו פארק לישיבת מיר שבארץ ישראל באה בעקבותיהם של אחי הבוגרים שגלו גם הם למקום תורה, הם הכינו אותי בעצות מיוחדות וחוקי הישרדות, בישיבה בכלל ובארץ ישראל בפרט, כל אחד עם הטיפ המיוחד שלו כשהוא מוסיף סיפור עסיסי מהוויותיו בארץ ישראל - באזהרה ובתנאי קודם למעשה שלא אספר להורים דבר וחצי דבר.
קמתי ממקומי וניסיתי לחלץ את עצמותי שאסרוהו ברהטים, תוך כדי שאני מנסה לשחזר לעצמי את כל ההכוונות וההוראות, דלתי המטוס נפתחו ואנשיו החלו להיפלט החוצה, לפתע אני שומע מאחורי גבי קול גברי ישנוני מרטן בקוצר רוח 'סליחה אפשר לעבור', תכף כשגילו רדרי מוחי את המילה 'סליחה' נפלטת מאי שם - נזכרתי באחי שרוליק ופעלתי לפי הוראותיו הקפדניות; 'כשאתה שומע את המילה הזאת נאמרת בסביבה שלך תראה להיעלם מהשטח תוך שנייה כי ה'סליחה' בישראל משמשת כמילת התנצלות הנאמרת לדחיפה הגונה שבדרך', נרתעתי ודילגתי מהמעבר אל תוך בין הספסלים ותפסתי מחסה לצד אחד הכיסאות.
שרוליק גם סיפר לי שהישראלים מרוקנים את מושבי ה'ביזנעס קלאס' בצאתם את המטוס, ולא משאירים זכר של אוזניות או עדות כלשהו לשמיכה אוטמי אוזניים או מגן עיניים, אך בדרכי החוצה צדו עיני אוזניות שמיכות וכריות מיותמות - פזורות בהמוניהם במחלקת הביזנעס ולא היה איש שחס עליהם לקחתם איתו, אין ישראלי אחד שיכול לפרגן לעצמו מושב בביזנעס? תהיתי לעצמי, נשראתי ללא מענה.
סחבתי את רגלי החוצה משני צדדי הדלת עומדים להם הדיילים ומקדמים את פני הנוסעים ב'שלום' חביבי, מלווה בחיוך נסוך על פניהם משל לא עסקו בשתים עשרה שעות האחרונות בלשרת את הנוסעים בפרך, לנסות להרגיע את הזקנה שהתלוננה שהתינוק שמאחוריה מזכיר לה זמנים לא טובים ושיזיזו אותו משם, ולשכנע את העלם שהתעקש שלא אוהב את ריח הבושם של הדיוטי פרי - שלאחר פתיחת המיכל אין החזרות... שרירי קודקודי התחילו לכאוב רק מלראות אותם נאלצים לחייך ממושכות מאוזן לאוזן.
עמדתי ליד המסוע והמתנתי בחוסר סבלנות למזוודה שתסכים לפגוש אותי שוב, אך היא בשלה לא התחשבה ברגלי הדואבות ונלאה מלשחרר אותי מההמתנה המעצבנת, כבר הספקתי לעזור לבחורצי'ק שרדף אחר המזוודה שלו שסובבה את המסוע בעליזות ולא הצליח לעצור אותה מסיבוביה. סוף סוף הגיעה גם המזוודה שלי חטפתי אותה וצעדנו לעבר היציאה.
המשך יבוא?
הערותיכם תתקבלנה בברכה.
עלילה מהוויות בחור אמריקאי שנודד ללמוד לארץ ישראל
אוירא דארץ ישראל
אוירא דארץ ישראל
מיד כשנשקו גלגלי ספינת האוויר את אדמת הקודש, טרם נשמתי את אוירה, פצחה מקהלת 'שלום עליכם' מתוכו של המיקרופון שמעל ראשי, קולו צרוד מזה מרוב צלילי ה'דינג דונג' שבקעו לעיתים תכופות, נראים כמתוזמנים להעירני בכל פעם בה סוף סוף הצלחתי להירדם במשך הטיסה בת האחת עשרה שעות, קולו המקרטע של המגפון של המציל ב'קעמפ' ברור בהרבה מזה.
מעבר לחלון ניסיתי לרוות את עיני במראות ארץ ישראל אותה אני מכיר רק מהתמונות, אך הם נתקלו ב'פועלים אתכם בכל החלטה' המרוח על דופן ה'שרוול'. מחשבותי נודדות על הארץ הנחשקת עליה שמעתי סיפורים על גבי סיפורים מאבי שנדד לכאן ללמוד תורה מאוסטרליה הרחוקה, כל פעם שרק החל לדבר מהתרבות הישראלית עלה מן חיוך של געגועים על פניו, ניכר על פניו שכמה שהוא סיפר לנו ומגלה טפח ממעלליו בארץ ישראל, הוא עדיין מכסה טפחיים.
ההגירה שלי מהישיבה קטנה בבורו פארק לישיבת מיר שבארץ ישראל באה בעקבותיהם של אחי הבוגרים שגלו גם הם למקום תורה, הם הכינו אותי בעצות מיוחדות וחוקי הישרדות, בישיבה בכלל ובארץ ישראל בפרט, כל אחד עם הטיפ המיוחד שלו כשהוא מוסיף סיפור עסיסי מהוויותיו בארץ ישראל - באזהרה ובתנאי קודם למעשה שלא אספר להורים דבר וחצי דבר.
קמתי ממקומי וניסיתי לחלץ את עצמותי שאסרוהו ברהטים, תוך כדי שאני מנסה לשחזר לעצמי את כל ההכוונות וההוראות, דלתי המטוס נפתחו ואנשיו החלו להיפלט החוצה, לפתע אני שומע מאחורי גבי קול גברי ישנוני מרטן בקוצר רוח 'סליחה אפשר לעבור', תכף כשגילו רדרי מוחי את המילה 'סליחה' נפלטת מאי שם - נזכרתי באחי שרוליק ופעלתי לפי הוראותיו הקפדניות; 'כשאתה שומע את המילה הזאת נאמרת בסביבה שלך תראה להיעלם מהשטח תוך שנייה כי ה'סליחה' בישראל משמשת כמילת התנצלות הנאמרת לדחיפה הגונה שבדרך', נרתעתי ודילגתי מהמעבר אל תוך בין הספסלים ותפסתי מחסה לצד אחד הכיסאות.
שרוליק גם סיפר לי שהישראלים מרוקנים את מושבי ה'ביזנעס קלאס' בצאתם את המטוס, ולא משאירים זכר של אוזניות או עדות כלשהו לשמיכה אוטמי אוזניים או מגן עיניים, אך בדרכי החוצה צדו עיני אוזניות שמיכות וכריות מיותמות - פזורות בהמוניהם במחלקת הביזנעס ולא היה איש שחס עליהם לקחתם איתו, אין ישראלי אחד שיכול לפרגן לעצמו מושב בביזנעס? תהיתי לעצמי, נשראתי ללא מענה.
סחבתי את רגלי החוצה משני צדדי הדלת עומדים להם הדיילים ומקדמים את פני הנוסעים ב'שלום' חביבי, מלווה בחיוך נסוך על פניהם משל לא עסקו בשתים עשרה שעות האחרונות בלשרת את הנוסעים בפרך, לנסות להרגיע את הזקנה שהתלוננה שהתינוק שמאחוריה מזכיר לה זמנים לא טובים ושיזיזו אותו משם, ולשכנע את העלם שהתעקש שלא אוהב את ריח הבושם של הדיוטי פרי - שלאחר פתיחת המיכל אין החזרות... שרירי קודקודי התחילו לכאוב רק מלראות אותם נאלצים לחייך ממושכות מאוזן לאוזן.
◆ ◆ ◆
עמדתי ליד המסוע והמתנתי בחוסר סבלנות למזוודה שתסכים לפגוש אותי שוב, אך היא בשלה לא התחשבה ברגלי הדואבות ונלאה מלשחרר אותי מההמתנה המעצבנת, כבר הספקתי לעזור לבחורצי'ק שרדף אחר המזוודה שלו שסובבה את המסוע בעליזות ולא הצליח לעצור אותה מסיבוביה. סוף סוף הגיעה גם המזוודה שלי חטפתי אותה וצעדנו לעבר היציאה.
המשך יבוא?
