אדוני המפקד.

[מריומה~]

נראה מי לא תזדהה איתי כשתשמע את הסיטואציה הבאה.

ביתי הבכורה מתבגרת , כיתה ח'
היא הופכת לנערה נאה וחסודה
בוגרת , מלאת מרץ וב-ע-ל-ת ד-ע-ו-ת...

מתי לקום.
ומתי לישון
סדרי עדיפויות
ואל תעשי לי בושות ...
איך להתלבש
היא שכחה
שאני כבר לא בת שש...

איך מנהלים בית
ובכל הבתים הכל דופק..
ואם תעשי כמו אמא של חנית
הבית יהיה תמיד בוהק!

הצג ש'ק
עבור לדום!
תביאי גם צ'ק
רק היום...

כן המפקד
הנני לפקודתך.
נקה את הביתן
ולא חבישה..


בקיצור הבנתן לגמרי.

אמהות למתבגרות הבו עיצות .
איך מלמדים את המפקדת הקטנה מי הם נתיניה...

 

[אות לי]

אין לי בת בגיל הזה , יש לי בן בגיל הזה
הפתרון שלי הוא..חום ואהבה..

ככל שהוא מקבל יותר הוא משיל מהכתף עוד ועוד דרגות..

אבל אולי זה כי הוא לא הבכור, הוא בן זקונים.

 

[שקדיה]

קודם כל לא להיבהל
ברגע שאת נבהלת ונכנסת לעמדת מגננה את בעצם מולה/נגדה ולא איתה
וכמו שאות לי כתבה חום, אהבה, קרבה, חיבור לדברים שלה
ברגע שקולטים שאתן בעצם ביחד
זה נורמלי לגילה והיא פשוט עושה ניסוי כלים למה שחנן אותה הבורא
כדי שבעזהשי"ת בעתיד תפקד על הבית שלה ועל ילדיה
וזה לא משהו ספציפי נגדך
הכל נראה אחרת
את מבינה אותה, חולקת איתה חויות וטוב לך בחברתה
זה לא הוקוס פוקוס
ויש קשים ותסכולים בדרך
אבל התוצאות מדברות בעד עצמן

אגב, שמעתי פעם הרצאה שמאד דיברה אלי
ההרצאה דיברה לאבות אז אני מביאה את הדוגמא בצורה הזאת\אבל זה מדבר ל2 המינים יחד
אם האבא חוזר הביתה מבית הכנס והמתבגר שלו מתחיל לדבר על דגמי מכוניות
והאבא משתיק אותו או לא מתענין יחד איתו כי זה בכלל לא מענין אותו
אז אח"כ כשהאבא ירצה לדבר בדברי תורה הילד לא ישמע אותו כי אין ביניהם שום חיבור
אבל אם האבא יקישב כמה דקות לבן\יראה התענינות פעילה ויקשיב לו
יש סיכוי הרבה יותר מסביר שאח"כ כשהבא ידבר בדברי תורה הבן יקישב גם לו
כנ,ל אצל הבנות\
אם הבת מבקשת ממך כסף לקנות בושם
גם אם את לא מסכימה לעצם התכשיר
אבל משתפת איתה פעולה בסוגי ריחות, מספרת לה גם מה את אוהבת או מה אהבת בתור ילדה
מפנטזת איתה שכשתהיה בוגרת יותר תרשי לה בושם יקר וכו' וכו'
הבת מרגישה חיבור
גם אם לא הסכמת לה ברגע זה לרכוש את בושם חלומותיה
אבל אם ישר מגיעה ממך התנגדות בלי הסברים בלי חיבור בלי התענינות
לא פלא שהילדה ממורמרת ומפקדת

ושוב, זה קשהההההההההה בפרט בילד ראשון שמבוהלים מכל הסיטואציה החדשה
ופוחדים לאבד את הילד
אבל דוקא שם יש גם הרבה אמבציה רצון וכח לנסות ולהתנסות

ואפרופו הדוגמאות שהבאת
אם חשוב לה הנראות שלך
תזרמי איתה
ולמקומות שאת הולכת איתה תתיעצי איתה מה להלביש מהקולקציה שלך
ביננו מה אכפת לך להלביש את העליונית הסגולה שהיא אוהבת?
או השרשרת הירוקה במקום הצהובה?

אם אכפת לה איך הבית שלה נראה וחושבת שהבית של חנית יפה יותר\אפשר להתענין על מראה הבית של חנית
מה עושה לה שם טוב
לפעמים זה בסה"כ מפיץ ריח מסוים
וגם אם לא, אפשר להתלהב שהבית של חנית מסודר יותר
"איזה יופי להם אני שמחה בשבילם על הבית המרווח"
אי"ה נשתדל גם אנחנו, אולי תבקשי מהמתבגרת לבקש מחנית טיפים לבית מסודר?

 

[מילה בסלע]

הי, התאור שלך טווווב ולקוח ממש מהחיים עצמם...
אין לי ילד בגיל הזה, אבל יש לי תלמידות בגיל הזה, והן פשוט דובשניות... מכל הסוגים והצבעים...

אז קודם כל, מיד כשאת קוראת את התאור לעיל את צוחקת... נכון? כי הן כאלה צוציקיות שפתאום גדלו... אז דבר ראשון לקחת באיזי ולא להיבהל מהאפרוח שבקע מהביצה...
דבר שני, אני אתאר לך מאיפה הדעות האלה באות, ואת תביני שהכל בריגשי - - - והכל חברתי - - -

כל מורה תורנית חצר תדע לספר לך על קולות המלחמה שעלו מז'2 (בדוי.. גם מז'1 וגם מז'3...) את רצה לשם, בטוחה שמשהי נפלה או שפרצה מריבה, ומגלה שמדובר בדיון סוער במיוחד: על מי מטילים יותר תפקידים בבית... על הגדולים כי הם גדולים, או על הקטנים- כי יש מעליהם הרבה מפקדים... האמת, זה היה מסקרן באמת, אז תסלח לי המנהלת שהטיתי אוזן ולא בדיוק השגחתי על כל באי הסדרון. וככה זה נשמע:

- "אצלנו אחותי עושה שבת כולל הכל, אני בקושי מורידה מהשולחן"
- "באמת? איזה שמנה! אחותי חוץ מלחלק הוראות לא עושה כלום..."
- "אמא שלי בחיים לא תיתן לי לישון ביום חמישי בערב, כולם חייבים לעזור".
אפילו אח שלך התינוק?
- "כן, הוא עוזר לבלגן...
- "חחח, וזה עוד חוץ מהקניות! אני אחראית על כל ה"שכחתי"- שכחו עוד מיץ, עוד לפתניות, עוד שמן, כרוב קצוץ... זה לבד תפקיד...
- "מה, אמא שלך נותנת לך לעשות קניות לשבת? הלוואי עלי!"
- "אל תתלהבי, אח"כ כל טעות מתנפלים עלייך: למה קנית ספרינג במקום פריגת, והחלות לא תופחות עם הקמח הזה שלך... בואי לעשות קניות במקומי, נראה אותך..."

בקיצור, היה מרתק, מה יש לומר.
אבל מי שהתבונן בבנות כשהן דברו, ולא רק שמע-
ראה איך הכל ברגשי...
איך אחת רוצה להרשים ומנפחת...
איך השניה רוצה לרצות משהי, אז היא מסכימה עם כל טענה שלה...
איך השלישית משויצה על כולם והאחרות מתכווצות למול היכולות הבלתי מוגבלות שנותנים לה...

והבת שלך, שהיא אולי הרביעית-
חוזרת הביתה אחרי דיון פורה כזה (וזה טוב! החשיבה מתפתחת! הן נותנות נימוקים יפים, מנתחות ומסיקות מסקנות! כמורה להבנת הנקרא אני מעריכה זאת...) והיא כזאת'י קטנה ומכווצת... כי כולם השויצו עליה, כי הכניסו לה מליון דעות לראש והיא לא סננה אף אחת מהן, כי בעצם אין לה עוד דרך ואג'נדה ברורה לחיים והחברות ביחד "ערבבו" אותה כהוגן...

אז תביני את החתי'ת שלך, היא מקסימה ונהדרת! וזה ידוע שאדם חזק מבחוץ הוא בד"כ קצת חלש מבפנים... אז כדי לחפות על ה"ערפילים" שממלאים אותה, על אי הבהירות והספק- היא משחקת אותה "חזקה", "מפקדת", "עוצמתית"...

אבל את-
את לא תיבהלי ממנה! את בנית את ביתך לפני יותר מעשור, ודעות של חברות צעירות לא משנות לך את הבית, בדיוק כשם שמליון דעות כאן בפרוג לא יהפכו לך את החשיבה ללא סינון.


תשבי איתה, תתענייני איך היה בכיתה, למה נראה לה שאצל X מושלם יותר, איפה יצא לה להציץ בארונות של משפחת... בדרך תגלי איך ה"כולם" מצטמק ל"כלום" והרווחתן שעת שיחה נהדרת!

כשיפרוץ במטבח צחוק משוחרר תוכלי להשחיל ש"בפעם הבאה שהיא רוצה להציע "הצעת הגשה" את ממש מבקשת להתנסח יותר בכבוד, כי זה גורם לך להעריך יותר את הדעה שלה. דברי חכמים: בנחת! ואם הם בנחת, סימן שהאומרים נחשבים "חכמים"!

סליחה על האורך.

 

[פוינט]

מילה בסלע - חזק! ומעודד


לא הייתי מסכימה לקבל הוראות מבת מתבגרת
אבל בהחלט כפי שכתבה שקדיה
זה אמור להגיע מתוך מקום אוהב ומכבד ולא מתוך מגננה.

ומילה בסלע חידדה שהביקורת של הנערה מגיעה דווקא מחולשה,
ולכן מגננה תהיה התגובה הכי לא בונה.

חשוב מאד לחזק את עצמך בנקודות שגורמות לך לאי נוחות
בפרט שהביקורת שיכולה לנשוב מהבן או הבת המתבגרים עלול לגרום לנו לאבד שיווי משקל.
אם זה המראה האישי, אני אוהבת מראה פשוט ולא בולט מידי.
אם זה הבית, אני עושה את המיטב והמירב מבחינתי.

מצד שני, אני ראיתי שיש דברים שביקורת תמימה מצד הילדים (כזו שהזיזה לי מיתר בלב), הובילה אותי להתחזק בדבר מסויים או להסביר לעצמי את מקומי באופן טוב יותר).

במקביל, חשוב גם לחזק את הקשר ביניכן.
יציאה בצוותא יכולה לעשות לכן טוב.
רצוי לשתף אותה בחויות מהיומיום שלך, מהעבר שלך
כמה חשוב לצחוק ביחד אפילו מבדיחה
לשמוע יחד שיר יפה, לצאת למופע בחול המועד
לרצות שמוע אותה, לשמוע חויות
להשתתף איתה ברגשותיה וכל מה שקשור לעולמה.

ואז, אחרי שנוצרת תקשורת נעימה בקשר שלכן
יתכן שהשיג ושיח יתעדנו,
ואם לא,
אפשר לזרוק משפט או שתיים בהומור משחרר
שנעים לך יותר שפונים אליך במשפט שמתחיל במילת בקשה ולא כפקודה,
שהבחירה שלך מול ארון הבגדים היא אישית וכדי להיות שותפה לבחירה יש לשלם כרטיס כניסה
ולגבי הנקיון - שתסמוך עליך או שתתן יד, כי בכל בית יש נקודות תורפה

 

[מריומה~]

הפתרון שלי הוא..חום ואהבה..

ככל שהוא מקבל יותר הוא משיל מהכתף עוד ועוד דרגות..

אבל אולי זה כי הוא לא הבכור, הוא בן זקונים.

חום ואהבה זה תיאוריה .
ברור לך שזה משתנה מבן לבת ובכור לבן זקונים.
תודה על התזכורת.

קודם כל לא להיבהל
ברגע שאת נבהלת ונכנסת לעמדת מגננה את בעצם מולה/נגדה ולא איתה
וכמו שאות לי כתבה חום, אהבה, קרבה, חיבור לדברים שלה
ברגע שקולטים שאתן בעצם ביחד
זה נורמלי לגילה והיא פשוט עושה ניסוי כלים למה שחנן אותה הבורא
כדי שבעזהשי"ת בעתיד תפקד על הבית שלה ועל ילדיה
וזה לא משהו ספציפי נגדך
הכל נראה אחרת
את מבינה אותה, חולקת איתה חויות וטוב לך בחברתה
זה לא הוקוס פוקוס
ויש קשים ותסכולים בדרך
אבל התוצאות מדברות בעד עצמן

אגב, שמעתי פעם הרצאה שמאד דיברה אלי
ההרצאה דיברה לאבות אז אני מביאה את הדוגמא בצורה הזאת\אבל זה מדבר ל2 המינים יחד
אם האבא חוזר הביתה מבית הכנס והמתבגר שלו מתחיל לדבר על דגמי מכוניות
והאבא משתיק אותו או לא מתענין יחד איתו כי זה בכלל לא מענין אותו
אז אח"כ כשהאבא ירצה לדבר בדברי תורה הילד לא ישמע אותו כי אין ביניהם שום חיבור
אבל אם האבא יקישב כמה דקות לבן\יראה התענינות פעילה ויקשיב לו
יש סיכוי הרבה יותר מסביר שאח"כ כשהבא ידבר בדברי תורה הבן יקישב גם לו
כנ,ל אצל הבנות\
אם הבת מבקשת ממך כסף לקנות בושם
גם אם את לא מסכימה לעצם התכשיר
אבל משתפת איתה פעולה בסוגי ריחות, מספרת לה גם מה את אוהבת או מה אהבת בתור ילדה
מפנטזת איתה שכשתהיה בוגרת יותר תרשי לה בושם יקר וכו' וכו'
הבת מרגישה חיבור
גם אם לא הסכמת לה ברגע זה לרכוש את בושם חלומותיה
אבל אם ישר מגיעה ממך התנגדות בלי הסברים בלי חיבור בלי התענינות
לא פלא שהילדה ממורמרת ומפקדת

ושוב, זה קשהההההההההה בפרט בילד ראשון שמבוהלים מכל הסיטואציה החדשה
ופוחדים לאבד את הילד
אבל דוקא שם יש גם הרבה אמבציה רצון וכח לנסות ולהתנסות

ואפרופו הדוגמאות שהבאת
אם חשוב לה הנראות שלך
תזרמי איתה
ולמקומות שאת הולכת איתה תתיעצי איתה מה להלביש מהקולקציה שלך
ביננו מה אכפת לך להלביש את העליונית הסגולה שהיא אוהבת?
או השרשרת הירוקה במקום הצהובה?

אם אכפת לה איך הבית שלה נראה וחושבת שהבית של חנית יפה יותר\אפשר להתענין על מראה הבית של חנית
מה עושה לה שם טוב
לפעמים זה בסה"כ מפיץ ריח מסוים
וגם אם לא, אפשר להתלהב שהבית של חנית מסודר יותר
"איזה יופי להם אני שמחה בשבילם על הבית המרווח"
אי"ה נשתדל גם אנחנו, אולי תבקשי מהמתבגרת לבקש מחנית טיפים לבית מסודר?

תיארת נכון ויפה את המצב האידיאלי.
זה דבר שאני משתדלת ליישם אצלה מגיל קטן.
בגלל שהיא מה שהיא . מיוחדת באמת,
לא בגלל שאני אמא שלה...
מגיל אפס אמרו עליה שהיא תהיה מנהלת רק השאלה איפה ושל מי..
ואני מגיל אפס לא הסתדרתי עם מנהלות...

הי, התאור שלך טווווב ולקוח ממש מהחיים עצמם...
אין לי ילד בגיל הזה, אבל יש לי תלמידות בגיל הזה, והן פשוט דובשניות... מכל הסוגים והצבעים...

אז קודם כל, מיד כשאת קוראת את התאור לעיל את צוחקת... נכון? כי הן כאלה צוציקיות שפתאום גדלו... אז דבר ראשון לקחת באיזי ולא להיבהל מהאפרוח שבקע מהביצה...
דבר שני, אני אתאר לך מאיפה הדעות האלה באות, ואת תביני שהכל בריגשי - - - והכל חברתי - - -

כל מורה תורנית חצר תדע לספר לך על קולות המלחמה שעלו מז'2 (בדוי.. גם מז'1 וגם מז'3...) את רצה לשם, בטוחה שמשהי נפלה או שפרצה מריבה, ומגלה שמדובר בדיון סוער במיוחד: על מי מטילים יותר תפקידים בבית... על הגדולים כי הם גדולים, או על הקטנים- כי יש מעליהם הרבה מפקדים... האמת, זה היה מסקרן באמת, אז תסלח לי המנהלת שהטיתי אוזן ולא בדיוק השגחתי על כל באי הסדרון. וככה זה נשמע:

- "אצלנו אחותי עושה שבת כולל הכל, אני בקושי מורידה מהשולחן"
- "באמת? איזה שמנה! אחותי חוץ מלחלק הוראות לא עושה כלום..."
- "אמא שלי בחיים לא תיתן לי לישון ביום חמישי בערב, כולם חייבים לעזור".
אפילו אח שלך התינוק?
- "כן, הוא עוזר לבלגן...
- "חחח, וזה עוד חוץ מהקניות! אני אחראית על כל ה"שכחתי"- שכחו עוד מיץ, עוד לפתניות, עוד שמן, כרוב קצוץ... זה לבד תפקיד...
- "מה, אמא שלך נותנת לך לעשות קניות לשבת? הלוואי עלי!"
- "אל תתלהבי, אח"כ כל טעות מתנפלים עלייך: למה קנית ספרינג במקום פריגת, והחלות לא תופחות עם הקמח הזה שלך... בואי לעשות קניות במקומי, נראה אותך..."

בקיצור, היה מרתק, מה יש לומר.
אבל מי שהתבונן בבנות כשהן דברו, ולא רק שמע-
ראה איך הכל ברגשי...
איך אחת רוצה להרשים ומנפחת...
איך השניה רוצה לרצות משהי, אז היא מסכימה עם כל טענה שלה...
איך השלישית משויצה על כולם והאחרות מתכווצות למול היכולות הבלתי מוגבלות שנותנים לה...

והבת שלך, שהיא אולי הרביעית-
חוזרת הביתה אחרי דיון פורה כזה (וזה טוב! החשיבה מתפתחת! הן נותנות נימוקים יפים, מנתחות ומסיקות מסקנות! כמורה להבנת הנקרא אני מעריכה זאת...) והיא כזאת'י קטנה ומכווצת... כי כולם השויצו עליה, כי הכניסו לה מליון דעות לראש והיא לא סננה אף אחת מהן, כי בעצם אין לה עוד דרך ואג'נדה ברורה לחיים והחברות ביחד "ערבבו" אותה כהוגן...

אז תביני את החתי'ת שלך, היא מקסימה ונהדרת! וזה ידוע שאדם חזק מבחוץ הוא בד"כ קצת חלש מבפנים... אז כדי לחפות על ה"ערפילים" שממלאים אותה, על אי הבהירות והספק- היא משחקת אותה "חזקה", "מפקדת", "עוצמתית"...

אבל את-
את לא תיבהלי ממנה! את בנית את ביתך לפני יותר מעשור, ודעות של חברות צעירות לא משנות לך את הבית, בדיוק כשם שמליון דעות כאן בפרוג לא יהפכו לך את החשיבה ללא סינון.


תשבי איתה, תתענייני איך היה בכיתה, למה נראה לה שאצל X מושלם יותר, איפה יצא לה להציץ בארונות של משפחת... בדרך תגלי איך ה"כולם" מצטמק ל"כלום" והרווחתן שעת שיחה נהדרת!

כשיפרוץ במטבח צחוק משוחרר תוכלי להשחיל ש"בפעם הבאה שהיא רוצה להציע "הצעת הגשה" את ממש מבקשת להתנסח יותר בכבוד, כי זה גורם לך להעריך יותר את הדעה שלה. דברי חכמים: בנחת! ואם הם בנחת, סימן שהאומרים נחשבים "חכמים"!

סליחה על האורך.

לצוציקית שלי האמינו מגיל קטן ביותר .
הסמכותיות שלה וגם המראה מבלבלות אותי.. היא כמעט יותר ממני..
ותאמיני לי שאני משתדלת לא להתרגז וליראות את הקוע הרגשי והחברתי והיא עושה המון ועוזרת .
ומתפנקת ומקבלת מלא דברים בתור בת יחידה ובכורה.
אבל להיות תחת משמר ובחינה מרגע היכנסי הביתה לעיתים זה מעיק וטו וו מאצ'
כמו שכתבה @פוינט שהיא לא מסכימה לקבל הערות.
ועכשיו אני מבינה גב @מילה בסלע אמרת שזה תלמידות.
נו. שוין.

מילה בסלע - חזק! ומעודד

ומילה בסלע חידדה שהביקורת של הנערה מגיעה דווקא מחולשה,
ולכן מגננה תהיה התגובה הכי לא בונה.

חשוב מאד לחזק את עצמך בנקודות שגורמות לך לאי נוחות
בפרט שהביקורת שיכולה לנשוב מהבן או הבת המתבגרים עלול לגרום לנו לאבד שיווי משקל.
אם זה המראה האישי, אני אוהבת מראה פשוט ולא בולט מידי.
אם זה הבית, אני עושה את המיטב והמירב מבחינתי.

מצד שני, אני ראיתי שיש דברים שביקורת תמימה מצד הילדים (כזו שהזיזה לי מיתר בלב), הובילה אותי להתחזק בדבר מסויים או להסביר לעצמי את מקומי באופן טוב יותר).

במקביל, חשוב גם לחזק את הקשר ביניכן.
יציאה בצוותא יכולה לעשות לכן טוב.
רצוי לשתף אותה בחויות מהיומיום שלך, מהעבר שלך
כמה חשוב לצחוק ביחד אפילו מבדיחה
לשמוע יחד שיר יפה, לצאת למופע בחול המועד
לרצות שמוע אותה, לשמוע חויות
להשתתף איתה ברגשותיה וכל מה שקשור לעולמה.

ואז, אחרי שנוצרת תקשורת נעימה בקשר שלכן
יתכן שהשיג ושיח יתעדנו,
ואם לא,
אפשר לזרוק משפט או שתיים בהומור משחרר
שנעים לך יותר שפונים אליך במשפט שמתחיל במילת בקשה ולא כפקודה,
שהבחירה שלך מול ארון הבגדים היא אישית וכדי להיות שותפה לבחירה יש לשלם כרטיס כניסה
ולגבי הנקיון - שתסמוך עליך או שתתן יד, כי בכל בית יש נקודות תורפה

נכון . מסכימה איתך לגמרי שזה מגיע ממקום בודק הייתי קוראת לזה . לא חולשה
ואני באמת משתפת אותה ויוצאת איתה .
אבל עדיין התחושה שיש מישהו שצופה ובוחן אותי בכל מצב

ותוך כדי כתיבת הדברים אני חושבת שאני צריכה לעשות בדק בית מתי היא קבלה לאחרונה ממש.
יתכן ועבר פרק זמן ניכר בשבילה?

ואולי זה סתם הטירוף והלחץ מהסמינרים וכל הבלאגן הזה?

 

[מילה בסלע]

ועכשיו אני מבינה גב @מילה בסלע אמרת שזה תלמידות.
נו. שוין.

מה הכוונה "נו שוין"? למה "זה לא זה"?
פתחתי זוית ראיה נוספת שמתרחשת בשעות הבוקר, ויכולה לשפוך אור על התמונה המתבגרת שעולה לנגדך בבית.

 

[מריומה~]

מה הכוונה "נו שוין"? למה "זה לא זה"?
פתחתי זוית ראיה נוספת שמתרחשת בשעות הבוקר, ויכולה לשפוך אור על התמונה המתבגרת שעולה לנגדך בבית.

מסכימה לגמרי עם הזוית שהעלת אבל תיאורתית וכתבת את זה בצורה שנותנת חשק לעשות ומדייקת את הענין.

מה שהרגשתי שקל לאמר את זה במציאות הרבה יותר קשה.
וההרגשה היתה שאת לא ממש מבינה אותי...

ואני אגיד לך עוד משהו ככל שאני גדלה ומתבגרת (כן, גם אמהות מתבגרות..) אני קולטת שיש לי עוד הרבה ללמוד.
והמציאות רחבה הרבה יותר ממה שזה נראה.

בתוכי אני באמת לא כועסת , אני מאד מאד מבינה את המקום שלה.
הסיפור הוא להיות כך כל יום כשלפעמים אין לך כח לעצמך כמעט...

כשאת מתארת את זה כל כך חגיגי וקלי קלות.
שיחות נפש מעמיקות כל ערב, זה נשמע ממש פנטסטי וממש קנאתי בך.
ואז נזכרתי שכתבת שזה תלמידות אבל בנות בגיל הזה עדיין לא.

ופעם שאלתי אותה בצחוק אם שוטרים לא נחים מידי פעם...

טוב זה לא כל היום כל יום.
אבל עדיין ימים חדשים הגיעו..

 

[דו סיטרי]

אהבתי את התיאור המשעשע.
עצות אין לי. אך כל זמן שאת מצליחה להתייחס לעניין ברוח טובה ואפילו משועשעת, כפי שניכר מן הקטע, נראה שיש בסיס טוב להבנה ומוצא מן הסבך...

 

[מריומה~]

אהבתי את התיאור המשעשע.
עצות אין לי. אך כל זמן שאת מצליחה להתייחס לעניין ברוח טובה ואפילו משועשעת, כפי שניכר מן הקטע, נראה שיש בסיס טוב להבנה ומוצא מן הסבך...

תכלס חיכיתי לגיל שאפשר לדבר איתה פנים אל פנים בגובה העינים.
אבל הלו.. לא הכל ביום אחד..
תודה, את מעודדת .

 

[מילה בסלע]

זה בהחלט זה תיאורתית וכתבת את זה בצורה שנותנת חשק ומדייקת את הענין.

מה שהרגשתי שקל לאמר את זה במציאות הרבה יותר קשה.

ואני אגיד לך עוד משהו ככל שאני גדלה ומתבגרת (כן, גם אמהות מתבגרות..) אני קולטת שיש לי עוד הרבה ללמוד.
והמציאות רחבה הרבה יותר ממה שזה נראה.

בתוכי אני באמת לא כועסת , אני מאד מאד מבינה את המקום שלה.
הסיפור הוא להיות כך כל יום כשלפעמים אין לך כח לעצמך כמעט...

כשאת מתארת את זה כל כך חגיגי ונשמכ בקלי קלות.שיחות נפש מעמיקות כל ערב, זה נשמע ממש פנטסטי וממש קנאתי בך.
ואז נזכרתי שכתבת שזה תלמידות אבל בנות בגיל הזה עדיין לא.

ופעם שאלתי אותה בצחוק אם שוטרים לא נחים מידי פעם...

טוב זה לא כל היום כל יום.
אבל עדיין ימים חדשים הגיעו..

מה אכתוב לך?...
שאני מבינה? אני לא מבינה.
שאני מודעת ויודעת? אני כנראה לא יודעת כלום.
שאני מכירה מקרוב? כנראה שלא מספיק קרוב
מנסיון? אין לי נסיון...

אבל משהו אחד אוכל לספר לך...

היום נכנסה הסגנית שלנו למזכירות עם פרצוף נפול, תשעה באב אמיתי. המזכירה שלנו, שבאותו שלב בחיים, שאלה אותה: "תגידי, מה קרה?" והסגנית עונה: "עזבי, מירי שלי... עוד הפעם..."
"מירי? מה קרה למירי?"
-"נו, את יודעת, עוד הפעם יצאה מהבית אחרי קרבות. נהייתה לי מפקדת, הילדה! יש לה מה לומר על כל דבר! ובאיזה נאומים חוצבי להבות! באיזו עוצמה! לא האמנתי, אבל התכווצתי מולה, רציתי רק שתשתוק... כל הקטנים התחילו את היום על צד שמאל בגללה..."

המזכירה שתקה בהזדהות, ואני שתקתי ונזכרתי באשכול שלך...
אחרי שיצאה פתחתי למזכירה את האשכול הזה במשרד ואמרתי לה לתת לסגנית לקרא את מה שכתבתי לך, כמובן, בלי שתדע ש"מילה בסלע" זו מורה מהצוות שלה...

המזכירה תיארה לי שהיא קוראת את ההודעה הראשונה שלך וצועקת: "יואו, בדיוק מירי שלי! כאילו היא היתה אתמול אצלי בבית!"
ואז היא קוראת את התגובה של כל אחת מהניקיות כאן ובכללן גם את שלי ואומרת: "תקשיבי, לכל הנשים הללו יש משהו שלי אין: יש להן ראיה אובייקטיבית, הן לא האמא של מירי שלי!!"

אז נכון, אלו "בסך הכל" תלמידות. עוד אין לי בת בגיל הזה, אני לא חווה את זה בבית (אולי אעלה לכאן את אמא שלי, וואי מה שהיא שמעה ממני...) אבל כולנו כאן ניסינו לעזור מהמקום האוביקטיבי, וזה נותן מבט חיצוני על הכל. תכל'ס מה שמשבש את השיפוט שלנו זה הקטע הרגשי.

המון הצלחה בהכל!

 

[מריומה~]

מה אכתוב לך?...
שאני מבינה? אני לא מבינה.
שאני מודעת ויודעת? אני כנראה לא יודעת כלום.
שאני מכירה מקרוב? כנראה שלא מספיק קרוב
מנסיון? אין לי נסיון...

אבל משהו אחד אוכל לספר לך...

היום נכנסה הסגנית שלנו למזכירות עם פרצוף נפול, תשעה באב אמיתי. המזכירה שלנו, שבאותו שלב בחיים, שאלה אותה: "תגידי, מה קרה?" והסגנית עונה: "עזבי, מירי שלי... עוד הפעם..."
"מירי? מה קרה למירי?"
-"נו, את יודעת, עוד הפעם יצאה מהבית אחרי קרבות. נהייתה לי מפקדת, הילדה! יש לה מה לומר על כל דבר! ובאיזה נאומים חוצבי להבות! באיזו עוצמה! לא האמנתי, אבל התכווצתי מולה, רציתי רק שתשתוק... כל הקטנים התחילו את היום על צד שמאל בגללה..."

המזכירה שתקה בהזדהות, ואני שתקתי ונזכרתי באשכול שלך...
אחרי שיצאה פתחתי למזכירה את האשכול הזה במשרד ואמרתי לה לתת לסגנית לקרא את מה שכתבתי לך, כמובן, בלי שתדע ש"מילה בסלע" זו מורה מהצוות שלה...

המזכירה תיארה לי שהיא קוראת את ההודעה הראשונה שלך וצועקת: "יואו, בדיוק מירי שלי! כאילו היא היתה אתמול אצלי בבית!"
ואז היא קוראת את התגובה של כל אחת מהניקיות כאן ובכללן גם את שלי ואומרת: "תקשיבי, לכל הנשים הללו יש משהו שלי אין: יש להן ראיה אובייקטיבית, הן לא האמא של מירי שלי!!"

אז נכון, אלו "בסך הכל" תלמידות. עוד אין לי בת בגיל הזה, אני לא חווה את זה בבית (אולי אעלה לכאן את אמא שלי, וואי מה שהיא שמעה ממני...) אבל כולנו כאן ניסינו לעזור מהמקום האוביקטיבי, וזה נותן מבט חיצוני על הכל. תכל'ס מה שמשבש את השיפוט שלנו זה הקטע הרגשי.

המון הצלחה בהכל!

אני בטוחה לגמרי שאך רצון טוב עומד מאחורי הדברים.
וזה בהחלט טוב לשמוע דעות אובייקטיביות כי רק כל אפשר אכן ליראות את המכלול ולהחכים.

ביבי נתניהו אמר פעם מה שרואים מכאן לא רואים משם .

בהחלט דווקא בגלל שאת עוסקת בהוראה יש לך אכן את יכולת ההתבוננות וההבנה לבנות ואם את מורה לגיל הזה זה עוד יותר .

מסכימה איתך לחלוטין שהקטע הרגשי זה הפואנטה
בסופו של דבר הרגש הוא זה המפעיל אותנו.
רגש זה מנוע ושכל זה הגה
וההורים הם כמו ההגה של המתבגרים בתקופת העשרה שלהם כהרגש שולט עם כל העוצמות.

לפעמים די בחידוד דברים שיודעים
ולפעמים צריכים אכן עיצה אמיתית הנותנת כלים להתמודדות.

תודה על ההודעות המושקעות בטוב טעם!!

 

[פוינט]

מילה בסלע - סיטואציה חמודה, ותודה על השיתוף!

כל שלב בגידול הילדים, תופס אותנו לא מוכנים
לי אישית לקח זמן להבין שהילדים בגרו, שיש להם דעה וגם ביקורת,
ושלפעמים הם לא מסכימים איתי על כל דבר.

יותר מזה, היה לי קשה להשלים עם זה שקורטוב מהפרטיות שלי נעלם,
הם יודעים יותר, ערים עד שעות מאוחרות יותר, מרחרחים, מבינים.

ואכן, השלב הזה מצריך מאיתנו שינוי בגישה ושינוי בחשיבה.
הילדים גדלים, הופכים לאישיות בפני עצמה,
עלינו לכבד אותם, את דעתם לאהוב וכו'
אבל עם זאת לשמור על גבולות!
אני האמא בבית ברוך ה', בורא עולם נתן לי את הסמכות הזאת,
ואני לא אסכים להחליף תפקידים,
גם כי זה לא בריא (ראיתי משפחות שהילדים "עלו" על האמא - וזה לא השפיע טוב על אף אחד)
וגם, כי כל אחד צריך להכיר את מקומו.

אמנם, כדאי לפרק מטענים בטון חביב ובהומור,
אבל בהחלט אפשר,
כשהמתבגר מחליט להגזים ופונה בטון מתריס או לא מכבד, או נכנס לתחום שלא שלו,
לומר ברצינות ובנחישות שעם אמא אי אפשר לדבר באופן הזה.
זה לא סותר את היחס החברי והמשתף.

שמעתי פעם, לא זוכרת בשם מי,
ששלמה המלך החכם מכל אדם כתב: "שמע בני מוסר אביך" "בני על תלך בדרך איתם" ועוד
בני דווקא ולא אהובי או קרובי
ללמדנו, שאסור לנו לשכוח לשמור על המקום שלנו כהורים, יש אבא אמא ויש בן או בת!
ובפרט בדור שלנו יחסי הורים-ילדים נהיו קרובים יותר מפעם אף שיש בזה צד חיובי.

איך כתבה גלומה, גם אמהות גדלות ונעשות בוגרות יותר, וזה בהחלט בגלל שהילדים עושים לנו בית ספר, ובשלב הזה הגענו כבר לכיתה גבוהה יותר.

ואגב, גלומה היקרה, החרוזה שבתחילת האשכול משעשעת ומוצלחת.