אגגי בן המדתא

  • פותח הנושא ATUK
  • פורסם בתאריך

געוואלדיג

משתמש צעיר
עימוד ספרים
הוא אמנם משמש למין, אבל הוא גם שימש פרטית לאדם הראשון, והחידוש הוא שזה היה לפעמים בצירוף הה"א ולפעמים בלעדיו.
מתוך עיון רציף בפסוקים נראה כי הוא היה נקרא כן לא בשם מינו, אלא כשם פרטי, וגם כאשר מופיע בה"א.
ניתן למצוא בפסוק אחד את שתי הצורות, מה שמראה על זאת:
ויקרא הָאָדָם שמות וגו' וּלְאָדָם לא מצא עזר, ויאמר הָאָדָם וגו'.
קשה לומר שבאותו פסוק ייקרא על שם המין מבלי התייחסות לשם פרטי שלו, ובאותו פסוק עצמו ובסמוך לו ייקרא בשמו הפרטי. מסתבר יותר שבמקרה הזה גם שמו הפרטי היה מיודע.
כמו כן:
והאדם ידע... וידע אדם.
ואמנם, בשונה מ"השולמית" (אם זה אכן שם פרטי), לא נמצא במקרא שאדם ייקרא בנוכח: האדם (כמו ויאמר אברהם אברהם).
 

רב טקסט

משתמש פעיל
עימוד ספרים
עד"ז מצאנו להבדיל בין קדש ל... א-לקים. פעם בה"א ופעם בלא.
ולענ"ד בשניהם כשבא בידיעה אין הכוונה לשם פרטי. ומה שנתקשית שזה בא באותו פסוק בשני האופנים נראה שתלוי בעיקר המכוון דכל זמן שהיה יחידי שמדברים ממנו כ-האדם שכן הוא האדם הידוע, אבל ב-ולאדם לא מצא עזר שזה לא קשור אליו לבד אלא להמין בכללו אין המכוון על האדם הידוע בפרט אלא על המין בכללו.
ועם כי עוד לא נתברר לי הדבר לגמרי לא נראה כלל לומר שכשבא בה"א הכוונה לשם הפרט.
 

געוואלדיג

משתמש צעיר
עימוד ספרים
א-להים אינו שם אישי פרטי, הגם שיש רק א-ל אחד. והדברים אמורים בין כאשר הוא מיודע ובין כאשר אינו.
הבאתי דוגמה הסותרת את הבחנתך, והאדם ידע, וידע אדם.
 

רב טקסט

משתמש פעיל
עימוד ספרים
נשמרתי מזה באמרי כל זמן שהיה יחידי, דאחר שנולדו בניו אינו עוד האדם בידיעה וצריך לקרותו בשמו.
 

רב טקסט

משתמש פעיל
עימוד ספרים
ולענין אלקים לשונות הפסוקים מורים שבפעולותיו מדברים ממנו פעם על דרך להבדיל שם אישי ופעם על דרך להבדיל שם מין.
 

אברהם

מהמשתמשים המובילים!
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
עריכה תורנית
D I G I T A L
עימוד ספרים
לענ"ד הצדק עם חיטובים, שכשנאמר "האדם" לא מתייחס לשמו הפרטי, אלא ספציפית לָאדם הראשון.
וכן לגבי אלקים הצדק עם רב-טקסט ששם אלוקים יכול לבוא כתואר עם ה' הידיעה או כשם פרטי לאלוקים שלנו, שזה אחד משמותיו שאינם נמחקים.
 

ATUK

משתמש רשום
[QUOTE=אברהם;540387]לענ"ד הצדק עם חיטובים, שכשנאמר "האדם" לא מתייחס לשמו הפרטי, אלא ספציפית לָאדם הראשון.[/QUOTE]

אז אפשר לטעון שתחילה היה "אדם" שֵם ולא שֵם פרטי, הרי גם לא היה צורך בהבדילו ממישהו שנושא אותו השֵם, כמו שרב טקסט כתב:

נכתב ע"י רב טקסט;540233:
נשמרתי מזה באמרי כל זמן שהיה יחידי, דאחר שנולדו בניו אינו עוד האדם בידיעה וצריך לקרותו בשמו.
(מבלי להיכנס לסוגיה של שני סיפורי בראשית)


ולבסוף הפך "אדם" לשם פרטי אך המשיך לשמש גם כשם מין?

משהו לא מסתדר לי אצל "(ה)אדם" (בטרם נולדו בניו). אם משהו יחידי ובלעדי ואין ממנו עוד כמותו, לא משנה באיזה שם הוא נקרא: בשם פרטי או בשם מין, בכל מקרה הופך שמו אוטומטית לשם פרטי. או בואו ונאמר כך: השאלה אם זה שֵם פרטי או שֵם מין, אינה רלוונטית בכלל.

שני אספקטים - לבד או לא לבד

1) שֵם פרטי בא כדי להבדיל את הפרט מין הכלל. משה ולא יוסף. ועם יש הרבה מאלה ששמם משה, אז יש שמות משפחה. באם גם זה משותף להם, אזי יש תארים על מנת להבדילם זה מזה.
(ה)אדם נברא יחידי במינו. מנקודת ראות עצמית של (ה)אדם עצמו אפשר לשאול מה הוא היה צריך שם בכלל? בפרט שהיה לבדו. אחר כך באה חווה והנה כבר משמעות לשמו, בין אם זה שם פרטי ובין אם זה שם מין, אלא שחווה לא נקראית "האדם" בשֵם מין. (מבלי להיכנס כאן לפסוק כ"ז שבפרק א' באותו ספר) לכלול את הנשים תחת השם "האדם" נעשה מאוחר יותר. כלומר, בראשית, היה "(ה)אדם" שם פשוט ותיפקד כשֵם פרטי וכשֵם מין כאחד. (אחר כך שהאנשים התרבו על פני האדמה, קיבל יותר משמעות של שֵם פרטי). אבל בהיבראו ובעת קבלת שמו אין זו שאלה רלוונטית בכלל.

2) אמנם בזמנו היה אדם האדם הראשון, היחיד והבלעדי במינו, אבל לא היה ממש לבד. מלבד החי והצומח שסובב אותו היה לו גם את בוראו וכל צבאו. ולכן הוא צריך שֵם. זה ברור כאור השמש. אך, שוב, מספיק לו שם אחד מבלי שזה יהי במשמעות של פרטי או של מין, הרי הוא יחיד במינו. תחילת סיפור הבריאה הינה מנקודת ראות הבורא גם אם מסופר ע"י משה רבנו. כלומר גם כאן אין משמעות כלשהי לשאלה האם "(ה)אדם" הינו שֵם פרטי או שֵם מין.

אולי לכך הרמז בדוגמא שגעוואלדיג הביא:
נכתב ע"י געוואלדיג;539752:
ניתן למצוא בפסוק אחד את שתי הצורות, מה שמראה על זאת:
נכתב ע"י געוואלדיג;539752:
ויקרא הָאָדָם שמות וגו' וּלְאָדָם לא מצא עזר, ויאמר הָאָדָם וגו'.
קשה לומר שבאותו פסוק ייקרא על שם המין מבלי התייחסות לשם פרטי שלו, ובאותו פסוק עצמו ובסמוך לו ייקרא בשמו הפרטי. מסתבר יותר שבמקרה הזה גם שמו הפרטי היה מיודע.
כמו כן:
והאדם ידע... וידע אדם.


מה זה שֵם? שֵם הוא גם זכרון (ישעיהו נ"ו, ה' וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם). וזכרון הוא בדיעבד. אפשר לומר שהשֵם משמש את הדורות הבאים שבעתיד בהתייחסותם לזמן העבר. בכל זאת, נראה, כי הוא ניתן בהקדם על מנת לשמש בעתיד.

 

רב טקסט

משתמש פעיל
עימוד ספרים
להשלמת הענין, ראה שמואל ב' כ"ד ט"ז הארונה ובפי' הרד"ק שם
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיב

א הַלְלוּיָהּ אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת יי בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד:ב גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ:ג הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד:ד זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק:ה טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט:ו כִּי לְעוֹלָם לֹא יִמּוֹט לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק:ז מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּיהוָה:ח סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה בְצָרָיו:ט פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד:י רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד:
נקרא  10  פעמים

אתגר AI

דף חדש • אתגר 121

לוח מודעות

למעלה