הוא אמנם משמש למין, אבל הוא גם שימש פרטית לאדם הראשון, והחידוש הוא שזה היה לפעמים בצירוף הה"א ולפעמים בלעדיו.
מתוך עיון רציף בפסוקים נראה כי הוא היה נקרא כן לא בשם מינו, אלא כשם פרטי, וגם כאשר מופיע בה"א.
ניתן למצוא בפסוק אחד את שתי הצורות, מה שמראה על זאת:
ויקרא הָאָדָם שמות וגו' וּלְאָדָם לא מצא עזר, ויאמר הָאָדָם וגו'.
קשה לומר שבאותו פסוק ייקרא על שם המין מבלי התייחסות לשם פרטי שלו, ובאותו פסוק עצמו ובסמוך לו ייקרא בשמו הפרטי. מסתבר יותר שבמקרה הזה גם שמו הפרטי היה מיודע.
כמו כן:
והאדם ידע... וידע אדם.
ואמנם, בשונה מ"השולמית" (אם זה אכן שם פרטי), לא נמצא במקרא שאדם ייקרא בנוכח: האדם (כמו ויאמר אברהם אברהם).
מתוך עיון רציף בפסוקים נראה כי הוא היה נקרא כן לא בשם מינו, אלא כשם פרטי, וגם כאשר מופיע בה"א.
ניתן למצוא בפסוק אחד את שתי הצורות, מה שמראה על זאת:
ויקרא הָאָדָם שמות וגו' וּלְאָדָם לא מצא עזר, ויאמר הָאָדָם וגו'.
קשה לומר שבאותו פסוק ייקרא על שם המין מבלי התייחסות לשם פרטי שלו, ובאותו פסוק עצמו ובסמוך לו ייקרא בשמו הפרטי. מסתבר יותר שבמקרה הזה גם שמו הפרטי היה מיודע.
כמו כן:
והאדם ידע... וידע אדם.
ואמנם, בשונה מ"השולמית" (אם זה אכן שם פרטי), לא נמצא במקרא שאדם ייקרא בנוכח: האדם (כמו ויאמר אברהם אברהם).