סליחה מראש, זו עוד ביקורת על הספר "דופליקטים".
ב''ה
שלום חברה,
אז קיבלתי לידי את הספר החדש של יונה ספיר- דופליקטים-התגלות, ספר שהוא די תקדימי מבחינת הז'אנר שלו- פנטזיית מתח, משהו שלא ראינו בציבור החרדי עד כה.
עוד טרם יציאתו נשמעו קולות על כך שהכריכה שלו מזכירה סדרת פנטזיה אחרת שלא נזכיר את שמה, היו כאלה שהגדילו לאמר וטענו שהוא כולו נכתב בהשראת אותה הסדרה והסימוכין- התבטאות של יונה ספיר בראיון לאתר חדשות מוכר.
אז הייתי ממליצה להם לקרוא את הספר, לפני שהם ממהרים להסיק מסקנות.
באופן אישי, לא נחשפתי לפנטזיה בספרות גויית, אבל זה לא באמת רלוונטי, הדימיון שישנו או איננו.
זה לא רלוונטי כי כפי שציינתי בביקורת לספר "סוף העולם דרומה"- ספיר לא נמנעת מלציין רפרנסים לתרבות הפופלארית בספריה בין אם רמיזות לספרי קונן דויל ואגתה כריסטי, אזכורי דמויות כאלו ואחרות מאגדות שונות ועוד.
הרמיזות האלו לא סתם נמצאות שם, הן הודאה באשמה, הצהרה מפורשת.
לא "תפסתם אותה על חם", רבוייסי. צאו מזה.
ועכשיו, אם בכריכות עסקינן, בואו נדבר רגע על הכריכה.
זה לא חדש שעיצובי הכריכות של יונה ספיר הן מדויקות, מפתיעות ומלאות אווירה (רוב הזמן).
אבל הפעם, היא לחלוטין התעלתה על עצמה.
הספר מעוצב מדהים, פלטת צבעים משגעת, עיטורים בולטים לכל האורך. סימניות משני הצדדים (דבר שכמעט ולא רואים בספרים בכריכה רכה)
ניכרת השקעה עד לפרטים הכי קטנים, כיף לקבל כזה ספר הביתה. כיף למשש אותו.
מרגיש כאילו הספר אומר לך- אני משהו אחר לגמרי.
אבל הבה לא נתמקד בקנקן המהודר, אלא במה שיש בו.
מה חשבתי על הספר? ובכן הספר חדשני ומרענן, מכיל את כל האלמנטים של הז'אנר, אולי חוץ מאימה. כן. הוא לא ספר אימה.
הוא בהחלט מכיל תת ז'אנר של עולם האימה- הדופליקטיות. אבל הוא כלל לא משתמש בו כאלמנט מפחיד. בינתיים.
הדמויות- מעניינות וכתובות היטב, העלילה- סוחפת ומרתקת.
הכתיבה, ובכן- ספיר לא אכזבה, הספר שנון, משעשע ומעורר מחשבה.
הביקורת שלפניכם לא מכילה סקירה מפורטת של כל חלקי העלילה, אבל בהחלט עמוסת ספוילרים.
אז, עלילת הספר מתרחשת בעתיד הרחוק, אי שם במאה ה 22, בעולם פוסט אפוקליפטי המחולק ל5 אזורים, הנקראים בשם על פי שיטת השלטון ואורח החיים המתקיים בהם.
מתישהו, נגמרו המלחמות, הטבע היכה באנושות במלוא עוצמתו ואילץ אותה להתנהל על פי סט כללים חדש.
רגע, מה? מה קרה לכל האנשים? הא, הם חולקו בין האזורים כל אחד בחר היכן לחיות לפי מה שמתאים לו. לכאורה.
רגע ומה עם כל הנבלים? הרוצחים? הפושעים? הם כלואים בעמק השדים, מיליונים מהם. מי מחזיק אותם שם? איך הם בדיוק הגיע לשם? בידי איזה חלק הוא נמצא ונשלט? לא ברור.
הלאה,במרכז העלילה- גיבורי על. הדופליקטים- הכפילים. בני אנוש שבאו במגע עם כוח שנפל משמיים בפיצוץ אדיר, והתחזקו ביכולות על אנושיות.
גיבור הספר- דניאל הארט, צעיר יהודי המתגורר בפרדייס. נער העשוי ללא חת, אמיץ, עקשן וחדור מטרה, הוא לחלוטין נופל לקלישאת השלימות של גיבורי העל, הוא מוסרי, נבון וחסר ענווה לחלוטין.
נכותו השכלית והפיזית לא מונעת ממנו להיות הטוב מכולם, בכל תחום. כל הזמן.
דניאל מקבל בירושה מאמו, הלן, את הדופליקטיות, והופך חבר במסדר הסודי אליו היא משתייכת.
כמו כל ספר המשתייך לסדרה, ובייחוד בז'אנר הפנטזייה,הספר חושף אותנו לטרמינולוגיה חדשה, עולם של מושגים ורעיונות חדשים ומוכרים מיקומי המד"ב. חורי תולעת, מסעות בזמן, וטכנולוגיה חדשנית. ייאמר לשבחו שהוא עושה זאת בצורה מתוחכמת ולא טרחנית, מעט בכל פעם. צעד אחר צעד.
לקראת הסוף יש התקפה קלה של מונחים והתרחשוית. לקוראים שלום.
אפרופו מסע בזמן, הספר מתאר מסע בזמן ומצליח להתחמק מהפרדוקסים הרבים שאירוע כזה טומן בחובו כמעט לחלוטין.
אבל. יש בעיה אחרת שהספר לא פותר.
נקרא לה- איפה הייתם?
מבקרים בסוגת גיבורי העל מציינים לא פעם את העובדה שכאשר ישנה מציאות של גיבורי על לאורך ההיסטוריה, מתעוררת בעיה רצינית.
בספר שלנו מתואר מסדר הדופליקטים ככזה שמטרתו היא- הגנה על האנושות.
ובכן, איפה הייתם?
המסדר הוקם מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה, גיבורי על החלו לצוץ מעל פני השטח, חדורי מטרה, נאמני שבועה.
אז ברגע שעלה רודן משופם לשלטון באיזו מדינה אירופאית קטנה והחל לטבוח באופם שיטתי בהמונים חפים מפשע ללא רחם, (למשל) היה עליהם לעוצרו מיד ולהשיב את הסדר על כנו, לא כן?
מדוע לא התערבו הדופליקטים לטובת האנושות בשעותיה הקשות ביותר?
אבל אם יוצרי הקומיקס לא הצליחו לענות על השאלה הזו, וכותבי הסרטים המבריקים ביותר ענו תשובות לא מספקות, נסלח ליונה ספיר על הנקודה הזו, חרף הבעייתיות שבה.
כקונטרה ראויה לגיבורי על מזהירים, הספר מציג נבל- על מרושע ביותר. זירו, שם בדוי, הוא סדיסט מוחלט, הוא נהנה מעצם הסבל וההשפלה של שבויו, ותאב שליטה מוחלטת בכל הסובבים אותו, שמבוהלים מפניו עד מוות.
בשונה משאר נבלי יונה ספיר, שאוהבים לנהל דיאלוגים מתנצחים, ולפזר איומים מרתיעים . הוא- עובר לעשייתן, פחות דיבורים- יותר מעשים, או אם נדייק- יותר עינויים.
הספר מכיל עינויים מסוגים שונים שהוא ועושי דברו מפעילים על שבוייהם האומללים.
העובדה שזירו ממעט בדיבוריו, ולא מקיים את שיחת ה- בוא חבוב ואני אספר לך למה אני עושה את כל זה, או לחילופין מונולוג מעורר אמפתיה על חיים הרוסים וסגירת חשבון נקמנית, הופכת אותו למפחיד ולא צפוי. הוא לא מתסחבק. הוא שומר את הקלפים צמוד לחזהו, ולא חושף אף פרט לגבי חייו האישיים, מטרותיו לא ברורות (כן, הוא רוצה לשלוט במסדר, למה?) זירו הוא נבל מצויין ואנחנו מסיימים את הספר בטעם של עוד לגביו.
הספר מסתיים בקליף האנגר מפתיע, מאסטר הדופליקטים- מובס על ידי הנבל. וזהו …לא זכינו לקרב סופי מרהיב בין זירו לדני. הרימו אבל לא הנחיתו, כלומר- עדיין לא.
זהו סיום מוצלח לספר שהוא חלק ראשון בסדרה, הוא מותיר את הקוראים בדריכות וציפייה לכרך הבא.
יש עוד הרבה על מה לדבר בקשר לספר הנ"ל.
הוא מכיל תמות מעניינות בנוגע לטכנולוגיה וקדמה, קשר זוגי וחברות.
ועוד לא דיברנו על עמק השדים, והאם נמצא פתרון הולם למשבר הרוע בעולם. ומה עם סיים, שעלילת הספר מתמקדת בו? קומוניזם או לא, איך שלא נקרא לזה, האם זה בכלל יכול לעבוד במאה ה22?
ובאיזה אזור מתוך החמישה הכי משתלם לגור?
אולי נעשה ביקורת נוספת, מעמיקה יותר.
בינתיים,
ספרו לנו משהו שעוד לא סיפרתם בביקורות הקודמות.
ב''ה
שלום חברה,
אז קיבלתי לידי את הספר החדש של יונה ספיר- דופליקטים-התגלות, ספר שהוא די תקדימי מבחינת הז'אנר שלו- פנטזיית מתח, משהו שלא ראינו בציבור החרדי עד כה.
עוד טרם יציאתו נשמעו קולות על כך שהכריכה שלו מזכירה סדרת פנטזיה אחרת שלא נזכיר את שמה, היו כאלה שהגדילו לאמר וטענו שהוא כולו נכתב בהשראת אותה הסדרה והסימוכין- התבטאות של יונה ספיר בראיון לאתר חדשות מוכר.
אז הייתי ממליצה להם לקרוא את הספר, לפני שהם ממהרים להסיק מסקנות.
באופן אישי, לא נחשפתי לפנטזיה בספרות גויית, אבל זה לא באמת רלוונטי, הדימיון שישנו או איננו.
זה לא רלוונטי כי כפי שציינתי בביקורת לספר "סוף העולם דרומה"- ספיר לא נמנעת מלציין רפרנסים לתרבות הפופלארית בספריה בין אם רמיזות לספרי קונן דויל ואגתה כריסטי, אזכורי דמויות כאלו ואחרות מאגדות שונות ועוד.
הרמיזות האלו לא סתם נמצאות שם, הן הודאה באשמה, הצהרה מפורשת.
לא "תפסתם אותה על חם", רבוייסי. צאו מזה.
ועכשיו, אם בכריכות עסקינן, בואו נדבר רגע על הכריכה.
זה לא חדש שעיצובי הכריכות של יונה ספיר הן מדויקות, מפתיעות ומלאות אווירה (רוב הזמן).
אבל הפעם, היא לחלוטין התעלתה על עצמה.
הספר מעוצב מדהים, פלטת צבעים משגעת, עיטורים בולטים לכל האורך. סימניות משני הצדדים (דבר שכמעט ולא רואים בספרים בכריכה רכה)
ניכרת השקעה עד לפרטים הכי קטנים, כיף לקבל כזה ספר הביתה. כיף למשש אותו.
מרגיש כאילו הספר אומר לך- אני משהו אחר לגמרי.
אבל הבה לא נתמקד בקנקן המהודר, אלא במה שיש בו.
מה חשבתי על הספר? ובכן הספר חדשני ומרענן, מכיל את כל האלמנטים של הז'אנר, אולי חוץ מאימה. כן. הוא לא ספר אימה.
הוא בהחלט מכיל תת ז'אנר של עולם האימה- הדופליקטיות. אבל הוא כלל לא משתמש בו כאלמנט מפחיד. בינתיים.
הדמויות- מעניינות וכתובות היטב, העלילה- סוחפת ומרתקת.
הכתיבה, ובכן- ספיר לא אכזבה, הספר שנון, משעשע ומעורר מחשבה.
הביקורת שלפניכם לא מכילה סקירה מפורטת של כל חלקי העלילה, אבל בהחלט עמוסת ספוילרים.
אז, עלילת הספר מתרחשת בעתיד הרחוק, אי שם במאה ה 22, בעולם פוסט אפוקליפטי המחולק ל5 אזורים, הנקראים בשם על פי שיטת השלטון ואורח החיים המתקיים בהם.
מתישהו, נגמרו המלחמות, הטבע היכה באנושות במלוא עוצמתו ואילץ אותה להתנהל על פי סט כללים חדש.
רגע, מה? מה קרה לכל האנשים? הא, הם חולקו בין האזורים כל אחד בחר היכן לחיות לפי מה שמתאים לו. לכאורה.
רגע ומה עם כל הנבלים? הרוצחים? הפושעים? הם כלואים בעמק השדים, מיליונים מהם. מי מחזיק אותם שם? איך הם בדיוק הגיע לשם? בידי איזה חלק הוא נמצא ונשלט? לא ברור.
הלאה,במרכז העלילה- גיבורי על. הדופליקטים- הכפילים. בני אנוש שבאו במגע עם כוח שנפל משמיים בפיצוץ אדיר, והתחזקו ביכולות על אנושיות.
גיבור הספר- דניאל הארט, צעיר יהודי המתגורר בפרדייס. נער העשוי ללא חת, אמיץ, עקשן וחדור מטרה, הוא לחלוטין נופל לקלישאת השלימות של גיבורי העל, הוא מוסרי, נבון וחסר ענווה לחלוטין.
נכותו השכלית והפיזית לא מונעת ממנו להיות הטוב מכולם, בכל תחום. כל הזמן.
דניאל מקבל בירושה מאמו, הלן, את הדופליקטיות, והופך חבר במסדר הסודי אליו היא משתייכת.
כמו כל ספר המשתייך לסדרה, ובייחוד בז'אנר הפנטזייה,הספר חושף אותנו לטרמינולוגיה חדשה, עולם של מושגים ורעיונות חדשים ומוכרים מיקומי המד"ב. חורי תולעת, מסעות בזמן, וטכנולוגיה חדשנית. ייאמר לשבחו שהוא עושה זאת בצורה מתוחכמת ולא טרחנית, מעט בכל פעם. צעד אחר צעד.
לקראת הסוף יש התקפה קלה של מונחים והתרחשוית. לקוראים שלום.
אפרופו מסע בזמן, הספר מתאר מסע בזמן ומצליח להתחמק מהפרדוקסים הרבים שאירוע כזה טומן בחובו כמעט לחלוטין.
אבל. יש בעיה אחרת שהספר לא פותר.
נקרא לה- איפה הייתם?
מבקרים בסוגת גיבורי העל מציינים לא פעם את העובדה שכאשר ישנה מציאות של גיבורי על לאורך ההיסטוריה, מתעוררת בעיה רצינית.
בספר שלנו מתואר מסדר הדופליקטים ככזה שמטרתו היא- הגנה על האנושות.
ובכן, איפה הייתם?
המסדר הוקם מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה, גיבורי על החלו לצוץ מעל פני השטח, חדורי מטרה, נאמני שבועה.
אז ברגע שעלה רודן משופם לשלטון באיזו מדינה אירופאית קטנה והחל לטבוח באופם שיטתי בהמונים חפים מפשע ללא רחם, (למשל) היה עליהם לעוצרו מיד ולהשיב את הסדר על כנו, לא כן?
מדוע לא התערבו הדופליקטים לטובת האנושות בשעותיה הקשות ביותר?
אבל אם יוצרי הקומיקס לא הצליחו לענות על השאלה הזו, וכותבי הסרטים המבריקים ביותר ענו תשובות לא מספקות, נסלח ליונה ספיר על הנקודה הזו, חרף הבעייתיות שבה.
כקונטרה ראויה לגיבורי על מזהירים, הספר מציג נבל- על מרושע ביותר. זירו, שם בדוי, הוא סדיסט מוחלט, הוא נהנה מעצם הסבל וההשפלה של שבויו, ותאב שליטה מוחלטת בכל הסובבים אותו, שמבוהלים מפניו עד מוות.
בשונה משאר נבלי יונה ספיר, שאוהבים לנהל דיאלוגים מתנצחים, ולפזר איומים מרתיעים . הוא- עובר לעשייתן, פחות דיבורים- יותר מעשים, או אם נדייק- יותר עינויים.
הספר מכיל עינויים מסוגים שונים שהוא ועושי דברו מפעילים על שבוייהם האומללים.
העובדה שזירו ממעט בדיבוריו, ולא מקיים את שיחת ה- בוא חבוב ואני אספר לך למה אני עושה את כל זה, או לחילופין מונולוג מעורר אמפתיה על חיים הרוסים וסגירת חשבון נקמנית, הופכת אותו למפחיד ולא צפוי. הוא לא מתסחבק. הוא שומר את הקלפים צמוד לחזהו, ולא חושף אף פרט לגבי חייו האישיים, מטרותיו לא ברורות (כן, הוא רוצה לשלוט במסדר, למה?) זירו הוא נבל מצויין ואנחנו מסיימים את הספר בטעם של עוד לגביו.
הספר מסתיים בקליף האנגר מפתיע, מאסטר הדופליקטים- מובס על ידי הנבל. וזהו …לא זכינו לקרב סופי מרהיב בין זירו לדני. הרימו אבל לא הנחיתו, כלומר- עדיין לא.
זהו סיום מוצלח לספר שהוא חלק ראשון בסדרה, הוא מותיר את הקוראים בדריכות וציפייה לכרך הבא.
יש עוד הרבה על מה לדבר בקשר לספר הנ"ל.
הוא מכיל תמות מעניינות בנוגע לטכנולוגיה וקדמה, קשר זוגי וחברות.
ועוד לא דיברנו על עמק השדים, והאם נמצא פתרון הולם למשבר הרוע בעולם. ומה עם סיים, שעלילת הספר מתמקדת בו? קומוניזם או לא, איך שלא נקרא לזה, האם זה בכלל יכול לעבוד במאה ה22?
ובאיזה אזור מתוך החמישה הכי משתלם לגור?
אולי נעשה ביקורת נוספת, מעמיקה יותר.
בינתיים,
ספרו לנו משהו שעוד לא סיפרתם בביקורות הקודמות.