מידע שימושי אַל תַּעֲבִירוּ דִּירָה עִם הוֹבָלוֹת מֵהָעִתּוֹן. אַל תַּעֲבִירוּ דִּירָה עִם הוֹבָלוֹת מֵהָעִתּוֹן. אַל תַּעֲבִירוּ דִּירָה עִם הוֹבָ

אלף אורות · 16/8/20

נכתב ע"י אפכא מסתברא:
אז יש לי חידוש בשבילך, @אפשרי : בתי עברה כבר 5 פעמים דירה בעשר השנים האחרונות. כל פעם גרועה מקודמתה. ההעברה השלישית היתה דווקא די בסדר (''הובלות אברכים'', כן... כלומר, לא באמת אברכים אבל היו בסדר) ואשר על כן החליטה לקחת אותם בפעם החמישית (לפני עשרה ימים). בעל הבית של ההובלה הוזמן אחר כבוד לביתם כדי לראות את כמות הכבודה, והם הראו לו הכל באופן הכי מרבי, כדי שלא יאמר שבסוף זה הרבה יותר ממה שסיכמו. פרט לריהוט היתה להם כמות דמיונית של קופסאות ושקי ענק (בגלל העיסוק של בתי, שכולל מיליון וחצי אבזרים גדולים וקטנים) והם הראו לו ה-כ-ל כולל הכל. הוא אמר בבטחה, שישלח להם משאית הכי גדולה שיש - באורך 8 מ', וכל מה שראה ייכנס בפנים. סיכמו על יום רביעי בשעה 8 בבוקר. בשלישי בערב מתקשר חתני לוודא שהם מגיעים למחרת בבוקר, כמסוכם. בעל הבית מתחיל לנסות להיזכר במה המדובר, ואז אומר: אה, אנחנו נבוא בין 12:30 ל-13:30. טוב, חתני ובתי לא הצטערו כי הארכה עזרה להם להתארגן סופית. כמובן, לא ב-12:30 ולא ב-13:30 - בשעה 14:30 הופיעה משאית קטנה (לא 8 מ') עם כמה סבלים 'אברכי מחנה בלאטה', שהתחילו לצעוק שזו כמות עצומה של ארגזים והם לא מוכנים לטפל בזה. חתני דיבר בתקיפות עם הנהג ואמר שלא בא בחשבון להעביר במשאית הקטנה, הובטחה הכי גדולה אז בבקשה - אחת ושתיים. הוויכוחים והצעקות והאיומים (מצד הערבים, אלא מה) ארכו עד שעה 4, הושאר סבל אחד להתחיל להוריד את הכבודה, והמשאית ושאר התכשיטים עזבו תוך הבטחה שתוך שעה מגיעה המשאית הגדולה. (הסבל הבודד גילה לחתני בינתיים שהם כבר הספיקו להעביר שלוש יחידות דיור עד אותה שעה...)
המשאית הגדולה הגיעה ב18:30, והפועלים הרעבים התיישבו לאכול עד 19:00. הם נראו כמו אחרי העברה של 3 דירות, וקצב עבודתם וטיבה היה בהתאם. בשעה 22:00 הודיע מנהל העבודה האנטישמי שזהו - לא נכנס יותר! חתני אמר שבעל הבית בדק ואמר שהכל ייכנס, ואם יזיזו את זה וזה ויעמידו כך וכך - הכל ייכנס. אבל הפועלים עייפים ועצלים ואין מה לדבר - לא מזיזים כלום! נשארו קופסאות כלי הפסח ושולחן המטבח וספה וארון שפורק ולא הועמס ועוד אי אלו ארגזים שלא הועמסו. רגע, עכשיו הם לא מתכוננים לנסוע מפה אל עיר היעד (מרחק כ-30 ק"מ), לא בא בחשבון. המשאית נוסעת אל בית הנהג (לפחות הוא מבני ברית, עם כיפה על הראש - הדבר הכי אברכי שהיה בפרשה חוץ מחתני...) ולמחר 'על הבוקר', ברבע לשבע, הם ייצאו לדרך.
בתי וחתני נאלצו להישאר ללילה בעירנו בלי בגדי שינה ובלי בגדים להחלפה (נס שיש לנו מכונת כביסה ומכונת ייבוש ואי אלו בגדי רזרבה לשעות הדחק) ובאו לישון אצלנו, למרות שמאז פרוץ הקורונה אנו נשמרים מאכסון הדורש קרבה יתירה ושימוש באבזרים משותפים.
השכמנו עם בוקר, אבל מלומדים ב'נסים' הורינו לחתננו להתקשר ברבע לשבע אל הנהג ולשמוע אם יצא כבר לדרך. נו, מיותר לבזבז מלים על ניחושים...
בקיצור, התיאורים של @אפשרי די מתאימים למה שאירע אח"כ (וה'נגר' שהתקין את הארונות לאחר שפירק אותם בצורה אגרסיבית והוזהר שאם ימשיך כך לא יקבל טיפ איים במלים ברורות שאם לא יקבל טיפ ישבור את כל הארונות), וזה היה ע"י הובלה שלא מן העיתון ולא מן הפרסומות אלא מנסיון די טוב של שנתיים קודם לכן... (אין לי חשק לכתוב את כל התלאות שהיו עם העברה זו, כי למה לעשות נאכס על הלב, זה לא בריא.)

מה זה הסיוט הזה?????

מודה לה' שלא עברתי דירה ב 15 שנים האחרונות....

אפשרי · 16/8/20

נכתב ע"י אפכא מסתברא:
אז יש לי חידוש בשבילך, @אפשרי : בתי עברה כבר 5 פעמים דירה בעשר השנים האחרונות. כל פעם גרועה מקודמתה. ההעברה השלישית היתה דווקא די בסדר (''הובלות אברכים'', כן... כלומר, לא באמת אברכים אבל היו בסדר) ואשר על כן החליטה לקחת אותם בפעם החמישית (לפני עשרה ימים). בעל הבית של ההובלה הוזמן אחר כבוד לביתם כדי לראות את כמות הכבודה, והם הראו לו הכל באופן הכי מרבי, כדי שלא יאמר שבסוף זה הרבה יותר ממה שסיכמו. פרט לריהוט היתה להם כמות דמיונית של קופסאות ושקי ענק (בגלל העיסוק של בתי, שכולל מיליון וחצי אבזרים גדולים וקטנים) והם הראו לו ה-כ-ל כולל הכל. הוא אמר בבטחה, שישלח להם משאית הכי גדולה שיש - באורך 8 מ', וכל מה שראה ייכנס בפנים. סיכמו על יום רביעי בשעה 8 בבוקר. בשלישי בערב מתקשר חתני לוודא שהם מגיעים למחרת בבוקר, כמסוכם. בעל הבית מתחיל לנסות להיזכר במה המדובר, ואז אומר: אה, אנחנו נבוא בין 12:30 ל-13:30. טוב, חתני ובתי לא הצטערו כי הארכה עזרה להם להתארגן סופית. כמובן, לא ב-12:30 ולא ב-13:30 - בשעה 14:30 הופיעה משאית קטנה (לא 8 מ') עם כמה סבלים 'אברכי מחנה בלאטה', שהתחילו לצעוק שזו כמות עצומה של ארגזים והם לא מוכנים לטפל בזה. חתני דיבר בתקיפות עם הנהג ואמר שלא בא בחשבון להעביר במשאית הקטנה, הובטחה הכי גדולה אז בבקשה - אחת ושתיים. הוויכוחים והצעקות והאיומים (מצד הערבים, אלא מה) ארכו עד שעה 4, הושאר סבל אחד להתחיל להוריד את הכבודה, והמשאית ושאר התכשיטים עזבו תוך הבטחה שתוך שעה מגיעה המשאית הגדולה. (הסבל הבודד גילה לחתני בינתיים שהם כבר הספיקו להעביר שלוש יחידות דיור עד אותה שעה...)
המשאית הגדולה הגיעה ב18:30, והפועלים הרעבים התיישבו לאכול עד 19:00. הם נראו כמו אחרי העברה של 3 דירות, וקצב עבודתם וטיבה היה בהתאם. בשעה 22:00 הודיע מנהל העבודה האנטישמי שזהו - לא נכנס יותר! חתני אמר שבעל הבית בדק ואמר שהכל ייכנס, ואם יזיזו את זה וזה ויעמידו כך וכך - הכל ייכנס. אבל הפועלים עייפים ועצלים ואין מה לדבר - לא מזיזים כלום! נשארו קופסאות כלי הפסח ושולחן המטבח וספה וארון שפורק ולא הועמס ועוד אי אלו ארגזים שלא הועמסו. רגע, עכשיו הם לא מתכוננים לנסוע מפה אל עיר היעד (מרחק כ-30 ק"מ), לא בא בחשבון. המשאית נוסעת אל בית הנהג (לפחות הוא מבני ברית, עם כיפה על הראש - הדבר הכי אברכי שהיה בפרשה חוץ מחתני...) ולמחר 'על הבוקר', ברבע לשבע, הם ייצאו לדרך.
בתי וחתני נאלצו להישאר ללילה בעירנו בלי בגדי שינה ובלי בגדים להחלפה (נס שיש לנו מכונת כביסה ומכונת ייבוש ואי אלו בגדי רזרבה לשעות הדחק) ובאו לישון אצלנו, למרות שמאז פרוץ הקורונה אנו נשמרים מאכסון הדורש קרבה יתירה ושימוש באבזרים משותפים.
השכמנו עם בוקר, אבל מלומדים ב'נסים' הורינו לחתננו להתקשר ברבע לשבע אל הנהג ולשמוע אם יצא כבר לדרך. נו, מיותר לבזבז מלים על ניחושים...
בקיצור, התיאורים של @אפשרי די מתאימים למה שאירע אח"כ (וה'נגר' שהתקין את הארונות לאחר שפירק אותם בצורה אגרסיבית והוזהר שאם ימשיך כך לא יקבל טיפ איים במלים ברורות שאם לא יקבל טיפ ישבור את כל הארונות), וזה היה ע"י הובלה שלא מן העיתון ולא מן הפרסומות אלא מנסיון די טוב של שנתיים קודם לכן... (אין לי חשק לכתוב את כל התלאות שהיו עם העברה זו, כי למה לעשות נאכס על הלב, זה לא בריא.)

השתתפותי מעומקא דליבא. ושמהיום ואילך לא יזדקקו כלל להובלות, רק שלווה ונחת במעונם.
ואף על פי כן, אתעקש שלקחת מישהו שיש לנו (או לאחרים) נסיון טוב איתו, זה השתדלות נורמלית, ולקחת מהעיתון זה איבוד ממון בידים.

DAndna · 16/8/20

נכתב ע"י חיה4:
אייייייייי נגעת בנקודה כאובה!
אל תעבירו דירה עם הובלות מהעיתון.
גם אם קוראים להובלות "גדול הדור" או "הצדיק" או משהו בסגנון. זה לא עובד. מנסיון מר

כנ"ל אנחנו עברנו עם מוביל בשם דומה, היה זוועה, מילה זה לא מילה וכמעט הכפיל לנו את התשלום בפי שתיים. שבר לנו שולחן, איימו עלינו שלא יעלו לנו את התנור... וכו' וכו'
בפעם השניה עברנו עם הובלות של רוסים, שקטים, ועושים את העבודה מצויין, והמחיר בסוף הרבה יותר זול.

יוסי שלום · 16/8/20

נוו אז מי מסכם?
מה אני עושה כשאני רוצה לעבור דירה?
מי /מה הכי מומלצים?

אפשרי · 16/8/20

ואגב, טרם הספקתי לעשות חתימה או תיקית עבודה או משהו
אז לשני קוראי המסורים (הבוט של גוגל, ועוד אחד החפץ בעילום שמו)
להלן קישורים למיטב הגיגי בפורום זה
מאמר רציני וחופר מאוד על הקורונה וההתמודדות עמה (נתן פייט בתחרות לפרס הפרויקטור לשנת תש"ף)
ביקורת מתוקה על ספר אהוב (אגב, תיכף צריך לצאת ספר ההמשך)
נקודה יסודית על פענוח נתוני ההדבקה
מהורהר ומצוער לתשעת הימים
רעיונותי המהוללים והבלעדיים למיגור הקורונה

ועד כאן. (חוץ מ"בכיה של האהבה" שיצא בפעקלע של נתן בערב תשעה באב).

והאמת שכבר כמה שבועות מתגרד בתחתית מוחי משהו אלולי זך ולח. להוציא אותו ידרוש הרבה השקעה, אז נראה עוד, בעזר השם יתברך.

תלונות ומלונות על כל הנ"ל אפשר לשלוח ל - efsh848 בג'ימייל.

פררו רושה · 16/8/20

נכתב ע"י אפשרי:
והאמת שכבר כמה שבועות מתגרד בתחתית מוחי משהו אלולי זך ומצוחצח. להוציא אותו ידרוש הרבה השקעה, אז נראה עוד, בעזר השם יתברך.

מחכים

אפשרי · 16/8/20

הרב @זושא בלטי תודה על הפרגונים!

מרחבית · 16/8/20

משהו די מוזר קורה בעולם בזמן האחרון. זו לא רק הקורונה המתמשכת. זו לא רק הממשלה שכל שנייה מתפרקת. זה לא רק העולם שלא יודעים מה קורה לו.
זו גם חוסר האפשרות להסתדר נורמלי עם פועלים ובעלי מלאכה ופקידים שונים.
כמובן בלי להכליל ח''ו.
לא שקודם הכל הלך חלק. לגמרי לא. אבל בתקופה האחרונה, יש התגברות של כל מיני סיטואציות משונות.

אלו לא רק המובילים שתארתם.

אנשים מתלוננים בצוק עיתות הקורונה על אובדן פרנסה, ובצדק.
אבל רבים מוצאים את עצמם רודפים אחרי בעלי מלאכה, שיכולים להרוויח כסף ביושר ובעמל מספק במקצוע שלהם, ונראה ש...לא מתחשק להם? אין להם כוח? עמוסים מידי? מבודדים? לא ממש ברור.
מבטיחים לבוא, מובטח להם תשלום מיידי והוגן, והם לא מופיעים.
לא שהם מאחרים. לא שהם משנים פתאום יום. פשוט נעלמים. כאילו לא בא להם לעשות את זה.
זה בסדר שלא בא, אבל תגידו מראש. למה להבטיח?

אה, משהו קרה לרכב שלהם. ולא הצליחו למצוא פיתרון במשך ימים ארוכים.

לכו תרדפו אחריהם. ממילא לא שומעים כלום בטלפונים חסרי הקליטה. ואת המיילים הם לא רואים.
כשהם מופיעים אחרי ימים ושבועות ארוכים ומייגעים, מתברר ששכחו את כל מה שסוכם קודם. כולל העבודה. כולל המחיר.

היה סיפור מעניין עם אחד שכן עשה עבודה טובה ובזמן, ונעלם לפני ששילמו לו. אולי לא היה לו כוח לכסף שמגיע לו? לכו תדעו. בתקופה המשונה הזו - הכל יכול להיות.
ההם, ישרים והגונים שכמותם, טלפנו שוב ושוב לטפל ולתאם ולדאוג לתשלום שיגיע אליו.

אה, והיה אחד, שעשה עבודה גרועה ממש. לא מדובר על לא מושלם או משהו דומה. לא שייך להשתמש במה שעשה. והוא לא רצה לבוא לתקן. למה? - ככה. לא רוצה. הוא גר קצת רחוק.

שלא לדבר על משרדים. כל סידור קטן או שאלה או טופס - סיפור שמתפרס על פני שעות וימים ושבועות ומנגינות והודעות והבטחות שיחזרו, והעברה מפקיד לפקיד, שכל אחד בתורו לא יודע או לא מתעסק עם זה, וחוזר חלילה.
או שממלאים באתר את כל הפרטים ופרטי הפרטים בחריקת שיניים, כי מה כל זה קשור לעניין? ובשורה האחרונה מודיעים לכם שתקבלו סיסמא ב SMS שאיו לכם ב''ה.

שוב, לא שזה חדש. אבל הכל התגבר. בשביל דברים הכי קטנים, הכי ידידותיים, צריכים לעבוד ממש קשה. לרדוף אחרי כולם ימים ארוכים.

משהו קורה. אולי העולם נכנס לחוסר תפקוד כללי? לבלבול כללי? לחוסר סיפוק כללי? חוסר אנרגיה? אולי.
אולי כדי שנבין, שהעולם לא באמת חי במלואו.
שרק עם הגאולה השלמה, יהיה לכל הדברים את מלוא החיות והחן והרצון והסדר והיופי.

אפשרי · 16/8/20

נכתב ע"י מרחבית:
משהו די מוזר קורה בעולם בזמן האחרון. זו לא רק הקורונה המתמשכת. זו לא רק הממשלה שכל שנייה מתפרקת. זה לא רק העולם שלא יודעים מה קורה לו.
זו גם חוסר האפשרות להסתדר נורמלי עם פועלים ובעלי מלאכה ופקידים שונים.
כמובן בלי להכליל ח''ו.
לא שקודם הכל הלך חלק. לגמרי לא. אבל בתקופה האחרונה, יש התגברות של כל מיני סיטואציות משונות.

אלו לא רק המובילים שתארתם.

אנשים מתלוננים בצוק עיתות הקורונה על אובדן פרנסה, ובצדק.
אבל רבים מוצאים את עצמם רודפים אחרי בעלי מלאכה, שיכולים להרוויח כסף ביושר ובעמל מספק במקצוע שלהם, ונראה ש...לא מתחשק להם? אין להם כוח? עמוסים מידי? מבודדים? לא ממש ברור.
מבטיחים לבוא, מובטח להם תשלום מיידי והוגן, והם לא מופיעים.
לא שהם מאחרים. לא שהם משנים פתאום יום. פשוט נעלמים. כאילו לא בא להם לעשות את זה.
זה בסדר שלא בא, אבל תגידו מראש. למה להבטיח?

אה, משהו קרה לרכב שלהם. ולא הצליחו למצוא פיתרון במשך ימים ארוכים.

לכו תרדפו אחריהם. ממילא לא שומעים כלום בטלפונים חסרי הקליטה. ואת המיילים הם לא רואים.
כשהם מופיעים אחרי ימים ושבועות ארוכים ומייגעים, מתברר ששכחו את כל מה שסוכם קודם. כולל העבודה. כולל המחיר.

היה סיפור מעניין עם אחד שכן עשה עבודה טובה ובזמן, ונעלם לפני ששילמו לו. אולי לא היה לו כוח לכסף שמגיע לו? לכו תדעו. בתקופה המשונה הזו - הכל יכול להיות.
ההם, ישרים והגונים שכמותם, טלפנו שוב ושוב לטפל ולתאם ולדאוג לתשלום שיגיע אליו.

אה, והיה אחד, שעשה עבודה גרועה ממש. לא מדובר על לא מושלם או משהו דומה. לא שייך להשתמש במה שעשה. והוא לא רצה לבוא לתקן. למה? - ככה. לא רוצה. הוא גר קצת רחוק.

שלא לדבר על משרדים. כל סידור קטן או שאלה או טופס - סיפור שמתפרש על פני שעות וימים ושבועות והודעות והבטחות שיחזרו, והעברה מפקיד לפקיד, שכל אחד בתורו לא יודע או לא מתעסק עם זה, וחוזר חלילה.
או שממלאים באתר את כל הפרטים ופרטי הפרטים בחריקת שיניים, כי מה כל זה קשור לעניין? ובשורה האחרונה מודיעים לכם שתקבלו סיסמא ב SMS שאיו לכם ב''ה.

שוב, לא שזה חדש. אבל הכל התגבר. בשביל דברים הכי קטנים, הכי ידידותיים, צריכים לעבוד ממש קשה. לרדוף אחרי כולם ימים ארוכים.

משהו קורה. אולי העולם נכנס לחוסר תפקוד כללי? לבלבול כללי? לחוסר סיפוק כללי? חוסר אנרגיה? אולי.
אולי כדי שנבין, שהעולם לא באמת חי מלא.
שרק עם הגאולה השלמה, יהיה לכל הדברים את מלוא החיות והחן והרצון והסדר והיופי.

איזו תובנה מעניינת!
מגיע לה אשכול נפרד...

אפשרי · 16/8/20

נכתב ע"י אפשרי:
משכננו את הדירה והשקענו את הכסף אצל מיידוף,

אחרי עריכות אין סופיות, שאלה למומחי העריכה:
מישכנו, משכנו, או משכננו?
(המדובר בגוף ראשון)

מרחבית · 16/8/20

נכתב ע"י אפשרי:
איזה תובנה מעניינת!
מגיע לה אשכול נפרד...

סליחה על הטרמפ. זה לא היה מתוכנן, התיאורים של הקשיים המתסכלים בהובלות, הציפו לי אוטומטית את מה שנתקלתי ושמעתי בתקופה האחרונה בהרבה תחומים. נראה שהדרך לשירות טוב והוגן - ארוכה היום מתמיד.

מרחבית · 16/8/20

נכתב ע"י אפשרי:
אחרי עריכות אין סופיות, שאלה למומחי העריכה:
מישכנו, משכנו, או משכננו?
(המדובר בגוף ראשון)

נראה לי משכנו.

הפתעה · 16/8/20

נכתב ע"י אפשרי:
אחרי עריכות אין סופיות, שאלה למומחי העריכה:
מישכנו, משכנו, או משכננו?
(המדובר בגוף ראשון)

לוחות נטיית הפועל - האקדמיה ללשון העברית

אנחנו שמחים להגיש לכם את לוחות הנטייה הממוחשבים של הפעלים בשפה העברית. מערכת הנטייה מאפשרת לכם גם לנתח פעלים לפי שורש ובניין ולפי גזרות.

hebrew-academy.org.il

אפשרי · 16/8/20

נכתב ע"י מרחבית:
סליחה על הטרמפ. זה לא היה מתוכנן, התיאורים של הקשיים המתסכלים בהובלות, הציפו לי אוטומטית את מה שנתקלתי ושמעתי בתקופה האחרונה בהרבה תחומים. נראה שהדרך לשירות טוב והוגן - ארוכה היום מתמיד.

לא, לא כתבתי בביקורת.

אפכא מסתברא · 16/8/20

נכתב ע"י הפתעה:
לוחות נטיית הפועל - האקדמיה ללשון העברית

אנחנו שמחים להגיש לכם את לוחות הנטייה הממוחשבים של הפעלים בשפה העברית. מערכת הנטייה מאפשרת לכם גם לנתח פעלים לפי שורש ובניין ולפי גזרות.

hebrew-academy.org.il

נכתב ע"י מרחבית:
נראה לי משכנו.

אכן, כאשר מנקדים זה ברור. אבל השאלה בכתיב חסר הניקוד, כי מירב הסיכויים שרוב הציבור לא יקרא זאת בניקוד שאליו התכוון הכותב. כמדומני שאין מנוס מניקוד, חלקי לפחות, של מלה זו: מִשכַּנּו.

אפכא מסתברא · 16/8/20

נכתב ע"י מרחבית:
משהו די מוזר קורה בעולם בזמן האחרון. זו לא רק הקורונה המתמשכת. זו לא רק הממשלה שכל שנייה מתפרקת. זה לא רק העולם שלא יודעים מה קורה לו.
זו גם חוסר האפשרות להסתדר נורמלי עם פועלים ובעלי מלאכה ופקידים שונים.
כמובן בלי להכליל ח''ו.
לא שקודם הכל הלך חלק. לגמרי לא. אבל בתקופה האחרונה, יש התגברות של כל מיני סיטואציות משונות.

אלו לא רק המובילים שתארתם.

אנשים מתלוננים בצוק עיתות הקורונה על אובדן פרנסה, ובצדק.
אבל רבים מוצאים את עצמם רודפים אחרי בעלי מלאכה, שיכולים להרוויח כסף ביושר ובעמל מספק במקצוע שלהם, ונראה ש...לא מתחשק להם? אין להם כוח? עמוסים מידי? מבודדים? לא ממש ברור.
מבטיחים לבוא, מובטח להם תשלום מיידי והוגן, והם לא מופיעים.
לא שהם מאחרים. לא שהם משנים פתאום יום. פשוט נעלמים. כאילו לא בא להם לעשות את זה.
זה בסדר שלא בא, אבל תגידו מראש. למה להבטיח?

אה, משהו קרה לרכב שלהם. ולא הצליחו למצוא פיתרון במשך ימים ארוכים.

לכו תרדפו אחריהם. ממילא לא שומעים כלום בטלפונים חסרי הקליטה. ואת המיילים הם לא רואים.
כשהם מופיעים אחרי ימים ושבועות ארוכים ומייגעים, מתברר ששכחו את כל מה שסוכם קודם. כולל העבודה. כולל המחיר.

היה סיפור מעניין עם אחד שכן עשה עבודה טובה ובזמן, ונעלם לפני ששילמו לו. אולי לא היה לו כוח לכסף שמגיע לו? לכו תדעו. בתקופה המשונה הזו - הכל יכול להיות.
ההם, ישרים והגונים שכמותם, טלפנו שוב ושוב לטפל ולתאם ולדאוג לתשלום שיגיע אליו.

אה, והיה אחד, שעשה עבודה גרועה ממש. לא מדובר על לא מושלם או משהו דומה. לא שייך להשתמש במה שעשה. והוא לא רצה לבוא לתקן. למה? - ככה. לא רוצה. הוא גר קצת רחוק.

שלא לדבר על משרדים. כל סידור קטן או שאלה או טופס - סיפור שמתפרש על פני שעות וימים ושבועות ומנגינות והודעות והבטחות שיחזרו, והעברה מפקיד לפקיד, שכל אחד בתורו לא יודע או לא מתעסק עם זה, וחוזר חלילה.
או שממלאים באתר את כל הפרטים ופרטי הפרטים בחריקת שיניים, כי מה כל זה קשור לעניין? ובשורה האחרונה מודיעים לכם שתקבלו סיסמא ב SMS שאיו לכם ב''ה.

שוב, לא שזה חדש. אבל הכל התגבר. בשביל דברים הכי קטנים, הכי ידידותיים, צריכים לעבוד ממש קשה. לרדוף אחרי כולם ימים ארוכים.

משהו קורה. אולי העולם נכנס לחוסר תפקוד כללי? לבלבול כללי? לחוסר סיפוק כללי? חוסר אנרגיה? אולי.
אולי כדי שנבין, שהעולם לא באמת חי מלא.
שרק עם הגאולה השלמה, יהיה לכל הדברים את מלוא החיות והחן והרצון והסדר והיופי.

קרובת משפחתי מארה"ב הגדירה זאת באזני: תסמונת הרגליים למעלה.
וזה הסיפור שלה:
לאחר סגר ממושך בניו יורק, סוף-סוף הורשה הנכד שלה בן ה-9 לחזור לחיידר. בשעות אחה"צ של אותו יום שאלה אותו קרובתי: נו, שמחת לחזור לחיידר?
לתדהמתה הגמורה, ענה לה הדרדק בטון נחרץ: לא!
- באמת?! למה?
- היה לי הרבה יותר כיף לשכב על הספה בבית עם הרגלים למעלה ולשמוע את ה'רבי' בטלפון...
המשיכה קרובתי וסיפרה דברים דומים למה שכתבה לעיל @מרחבית - אחר השבתת העסק המשפחתי שלהם למשך חודשיים או יותר שמחה סוף-סוף לקבל הזמנה להספקת תוצרת. היא ניסתה למצוא עובדים שכבר עבדו בשבילם לפני כן - ולכל אחד היה תירוץ אחר למה הוא לא רוצה/יכול/מסוגל/מעוניין לעשות זאת, והסיכום של כל זה היה - אנשים התרגלו להיות בבית עם הרגלים למעלה, וקשה להם להחליף תנוחה...