התגובה שליי הולכת להיות א-ר-ו-כה... התלבטתי לרגע אם להגיב באישי בגלל האורך, אבל החלטתי שאולי זה יוכל להועיל לעוד אמהות... אז סליחה מראש.
כאם לילד בן 3 חד'
שעד לפני חודש היה
צורח צורח צורח ו---צורח.
והיום הוא רק
בוכה בוכה בוכה ו---מחייך.
למדתי שיש צורך להבדיל קודם כל בין צורח ל-בוכה.
כי אחרי שנפתרה הסיבה ל"צרחות" גיליתי
שיש "צווחות" ויש "בכי" וזה 2 קולות שונים לגמרי!
אז למה תינוקות צורחים?
תינוק צורח -
זה בוודאות תינוק שסובל ממשהו!
זה יכול להיות רפלוקס (לא מחייב פליטות כלל-מנסיון עם הגדול, קל לזהות את זה אם הוא רגוע יותר בתנוחה שהגוף "עומד") זה יכול להיות רגישות למזון שהאמא אוכלת שגורם לכאב בטן אימים, וזה יכול להיות כל כאב אחר (בקע, אזניים, כמו שהציעו, אבל בוודאות שצרחות זה כאב!)
הילד שלי היה צורח כל הזמן ושנתו ממש ביישה את הביטוי "ישן כמו תינוק".
יום אחד שמתי לב שכבר יומיים הבכיות שלו הרבה פחות נוראיות, ו"צרחניות". והן הרבה יותר "שקטות" אם אפשר להגדיר ככה בכי..
לאחר שגיסתי אמרה לי שזה יכול להיות קשור לתזונת האם, חשבתי מה לא אכלתי בימים האחרונים וגיליתי שבמקרה לא אכלתי כבר יומיים מוצרי חלב... ניסיתי להמשיך עם זה... יום אחד שלא 'התגברתי' ואכלתי בבוקר טוסט עם מלא גבינה צהובה... הצרחות בערב הוכיחו לי שאכן! ההורדה של מוצרי החלב מהתפריט, העלימה את ה"צרחות" כליל.
כעת גליתי שלתינוק שלי ש "קול" ז"א הוא המשיך לבכות
ה-מ-ו-ן אבל בוודאות
יכלתי להבחין בין הצרחות של קודם לבכיות של היום.
ועכשיו---
למה שתינוק יבכה הרבה?(גם אם זה לא צרחות)
רק אחר שפתרנו את הבעיה שגרמה ל"צווחות" וגילינו שהתינוק שלנו יודע "לבכות" בקול כמו של תינוק "רגיל"... רק אולי בתדירות יותר גבוהה.. יש טעם לנסות לפתור גם את זה...
אחרי שקראתי המון חומר על "תינוקות",
וניסיתי "להקשיב" ו"להבין" את הבכי שלו,
גיליתי שיש לי פשוט (או לא פשוט
) תינוק ש"רגיש לשינויים".
אם גם התינוק שלך כזה, אז הוא בהחלט יכול להקרא "בכיין" לא קטן.
כי תינוק יותר "רגיש"... :
-נהיה היסטרי כשמלבישים אותו/מחתלים אותו/רוחצים אותו.
-מתקשה להרדם לבד וצריך ל-ה-ר-ד-י-ם אותו.
(רב התינוקות שהם עייפים עוצמים עניים פשוט)
-מתעורר בקלות ומכל רחש.
-"נעלב" ב"שניות" ונהיה היסטרי מכל שטות.
-לכאורה זקוק ליותר חום ומגע אימהי ומכונה בפי העם "מפונק"...
ובכלל אצלי קוראים לו "מיסטר היסטריה" כי כל שינוי, פעולה לא צפויה וכדו' גורמים לבכי שקשה מאד להרגיעו...
אבל ברגע שמאתרים ש"רק" זו הבעיה יותר קל להתגבר עליה...
להלן מס' עצות שעזרו לי ואולי יעזרו לכן, שרכשתי בשיטת ה"ניסוי וטעיה/תהיה":
-להלביש רק כשמפזר חום דלוק לידו, החום ש"עוטף אותו" מפחית מאד את ה"עצבים" והבהלה.
-להוציא מהאמבטיה לאט לאט עם הפנים למים, זה חוסך את הבהלה שב"שליפה".
-להלביש תמיד בצורה שחלק עטוף ולא להשאיר את כל הגוף חשוף ביחד.
-אחרי שאכל לוודא תמיד שעשה "גרפס" כי זה מעצבן אותם וכשמדובר בתינוק ש"מתעצבן בקלות" חבל שיבוא למצב של היסטריה שהרבה יותר קשה להרגיע.
-באופן כללי להשתדל לא להגיע למצב ש"נכנס להיסטריה" אלא להקדים רפואה למכה, כי מבכי היסטרי הרבה יותר קשה להרגיע.
-כשנהיה עייף,
לשים לב, זה בד"כ מאופיין
בבכי "עייף" ו"מייבב" ואז לעזור לו להירדם, כי אחרת שוב, זה יהפוך לבכי היסטרי ויהיה הרבה יותר קשה. (עיטוף חזק בשמיכה חמה ממש סביב כל הגוף גם בצידי הפנים+נדנוד עובד אצלי...)
-אחרי שמרדימים אנא עשו חסד עם עצמכן והניחו בזהירות מופלגת במיטה במקום
שקט, כי אחרי שמתעוררים בבהלה מאיזה רחש או תזוזה זה כבר "סיפור אחר" ומעצבן הרבה הרבה יותר...
-לנסות להיות קשובה לסוג הבכי, פתאום תשימי לב שהבכי של העייפות הוא מאד ברור לעומת הבכי של "רעב" או "סתם צומי".
-גם אם הבכי הוא לפעמים של "פינוק" לכאורה יש תינוקים שזקוקים ליותר "אמא", מתינוקות אחרים, וזה צורך אצלם כמו החלפת חיתול... תתנו להם מידי פעם למרות שעם כל ה"הוראות" לעיל זה באמת כבר יכול להיות מתיש...
טוב אז אחרי כל התובנות האלו... לא אספר שאצלי הכל "דבש", אבל
אחרי שהיתה תקופת הצרחות 24/7 אני יודעת להעריך כל דקה של רוגע...
זה נראה ככה:
-אוכל, ואח"כ מחייך ומשחק בערך חצי שעה אחרי האוכל -
וזה רווח נקי של חצי שעה רגועה.
-אח"כ מתחיל לייבב סתם כי נמאס לו ורוצה את אמא, ואז זה הקטע שבאמת אפשר לקרא לו "פינוק" כי הוא נרגע בשניה על הידיים/ נרגע ומחייך כשאני מסתכלת עליו וכו', ואם עברתי לידו והתעלמתי הוא בבת אחת פורץ בבכי "פגוע" מאד...
-כאן זו כבר הבחירה שלי אם "לפנק" כי לכאורה הוא זקוק לזה או (לשמוע לבעלי ש"לא יגדל לי מפונק..
) ולתת לו קצת לייבב.
-אחרי עוד רבע שעה-חצי שעה הוא מתחיל לבכות בכי עייף... ואז אני מר-ד-י-מ-ה אותו, ו
שוב כשעה +של שקט עד הארוחה הבאה.
אולי זה נשמע מייגע... וזה אכן כך...
אבל בהתחשב בזה שפתאום יש לי שקט גם לפעמים, ושיש זמנים שהוא בהחלט רגוע, ובכל זמן שהוא רגוע הוא מחייך חיוכים שובי לב... וה"צרחות" ה"איומות" שאת חסרת אונים מולן נעלמו כליל. אז באמת "הכל דבש".
ולי נותר רק להתפלל להיות סבלנית,
ולהצליח "לרקוד" לפי החליל הרגיש שלו, בכל המשמעויות!,
כי תינוקות יהודייים טהורים
(שבעז"ה יגדלו גדולי הדור!-כן זה גם בפוטנציאל אצלך!)
הם באמת סיבה לרקוד...
מקווה שהועלתי,
ו... "גידול קל" לכל מי שטרחה לקרוא עד הסוף...
הנושאים החמים
הנושאים החמים
