אתגר נספח לאתגר הדו שבועי - מה הסיפור שלך?

הלוחשת לתווים · 13/11/24

חחחחחחחחחחחחחחחחחחח
@תהילה בצלאל אני מתה פה מצחוקקקק

זה פשוט מוצלח!!!!
כל שורה הייתה נראית לי עם היציאה של השנה, עד שהגעתי לשורה אח"כ...
בכיתי מצחוק פה:

נכתב ע"י תהילה בצלאל:
בורח מחוץ למקלחת כדי לכוון בהידור 'תמות נפשי עם פלישתים'.

נכתב ע"י תהילה בצלאל:
נגמרו לי הקליעים. אני מת.

נכתב ע"י תהילה בצלאל:
שולף K300, מוודא שהוא טעון

איפה הספרים שלך, איפה?

RU1 · 13/11/24

@מ. י. פרצמן או
@ניהול קהילת כתיבה
אשמח לנעיצת האתגר

מ. ש · 13/11/24

@תהילה בצלאל
אני יושבת וצוחקת לי מול המחשב.
וואי זה טוב.

תהילה בצלאל · 13/11/24

נכתב ע"י מ. ש:
@תהילה בצלאל
אני יושבת וצוחקת לי מול המחשב.
וואי זה טוב.

נכתב ע"י הלוחשת לתווים:
חחחחחחחחחחחחחחחחחחח
@תהילה בצלאל אני מתה פה מצחוקקקק

זה פשוט מוצלח!!!!
כל שורה הייתה נראית לי עם היציאה של השנה, עד שהגעתי לשורה אח"כ...
בכיתי מצחוק פה:

תודה. כיף שהצלחתי!

נכתב ע"י הלוחשת לתווים:
איפה הספרים שלך, איפה?

פרסומת סמויה: בט"ו בשבט, בחנויות המובחרות

סבתא חביבה · ביום שני בשעה 15:33

יכול להיות שחלק ממה שעלה לאתגר נמחק? אם כן תעלו שוב בבקשה

חי מינץ · ביום שלישי בשעה 22:41

נכתב ע"י תהילה בצלאל:
העליתי. מבוסס על סיפור אמיתי (הרעיון בכל אופן ).
מצטערת על ההומור. אם כבר הפוגה - אז עד הסוף...
יצא ארוך, מקווה שתצליחו לגמור

למה אני לא רואה את זה?

חי מינץ · ביום שלישי בשעה 23:48

העליתי עכשיו

אתגר - אתגר דו שבועי - מה הסיפור שלך?

בס"ד אתגר דו שבועי - מה הסיפור שלך? אז כהמשך לאתגר של @אלישבע קיי החלטתי לקחת את המרכיב הבא שמרכיב סיפור טוב, עלילה. באיזשהו מקום, כמו שלתחום הבמה יש את השילוש המקודש – משחק, שירה וריקוד, לספרות יש את השילוש שלה – דמות, עלילה ו(סגנון) כתיבה. עלילה טובה, היא כזו שיודעת לשנות את הדמות מבפנים...

www.prog.co.il

אשמח מאד לשמוע ביקורת

חני גרשון · ביום רביעי בשעה 02:19

נכתב ע"י חי מינץ:
העליתי עכשיו

אתגר - אתגר דו שבועי - מה הסיפור שלך?

בס"ד אתגר דו שבועי - מה הסיפור שלך? אז כהמשך לאתגר של @אלישבע קיי החלטתי לקחת את המרכיב הבא שמרכיב סיפור טוב, עלילה. באיזשהו מקום, כמו שלתחום הבמה יש את השילוש המקודש – משחק, שירה וריקוד, לספרות יש את השילוש שלה – דמות, עלילה ו(סגנון) כתיבה. עלילה טובה, היא כזו שיודעת לשנות את הדמות מבפנים...

www.prog.co.il

אשמח מאד לשמוע ביקורת

רצית ביקורת...
אז אני אשמח לתת אותה.
קצת לא התחברתי לסיפור שכתבת. ויש לי שתי נקודות לצאת מהם.
או שיצאת בכיוון לכתוב קטע הומוריסטי, עליז וקליל, ומצחיק.
ואם כן, הוא היה צריך להיכתב הרבה יותר קליל. משעשע. הוא היה יותר מידי... פוסח על שתי הסעיפים כזה.
הרעיון מאחורי הומור, בדרך כלל, זה הפתעה. הפתעה גורמת לצחוק. קישורים לא קשורים בעליל. משחק מילים, שזה עוד סוג, והמון אמון באינטליגנציה של הקורא [בזהירות, כמובן. קראתי כבר קטעים שהייתי צריכה מילון למשתמש כדי להבין את עומק הבדיחה].
לדוגמא, ברור שלאמא אין שפם. אין צורך לציין זאת. וכשמציינים, הקטע יורד ברמה. העיניין בציונים כאלו, זה במקומות שלא 100% בטוח שאין שפם...
וגם המסר בסוף.... היה קצת בוטה מידי. ישיר. כאילו את אומרת - "הי, חבר'ה, יש כאן משהו שאני רוצה שתלמדו! שיעור מוסר בזה הרגע באתגר בפרוג!"
טוב, אני קצת מגזימה. אולי בגלל השעה. ויכול להיות, שאם היה נכתב בקצת יותר קלילות - אז המסר לא היה מרגיש כזה כבד ונאכל בכפית.
הנקודה השניה מיותרת. נוגעת לזה שלא רצית לכתוב בהומור.
די מיותרת, נכון?
אני מקווה שלא הלכתי רחוק מידי עם הבקשה שלך לביקורת...
אם כן, כולי התנצלות. אנסה למצוא דרך לקוד דרך המחשב, או לכרוע ברך. הקל מבניהם...

חי מינץ · ביום רביעי בשעה 10:14

נכתב ע"י חני גרשון:
רצית ביקורת...
אז אני אשמח לתת אותה.
קצת לא התחברתי לסיפור שכתבת. ויש לי שתי נקודות לצאת מהם.
או שיצאת בכיוון לכתוב קטע הומוריסטי, עליז וקליל, ומצחיק.
ואם כן, הוא היה צריך להיכתב הרבה יותר קליל. משעשע. הוא היה יותר מידי... פוסח על שתי הסעיפים כזה.
הרעיון מאחורי הומור, בדרך כלל, זה הפתעה. הפתעה גורמת לצחוק. קישורים לא קשורים בעליל. משחק מילים, שזה עוד סוג, והמון אמון באינטליגנציה של הקורא [בזהירות, כמובן. קראתי כבר קטעים שהייתי צריכה מילון למשתמש כדי להבין את עומק הבדיחה].
לדוגמא, ברור שלאמא אין שפם. אין צורך לציין זאת. וכשמציינים, הקטע יורד ברמה. העיניין בציונים כאלו, זה במקומות שלא 100% בטוח שאין שפם...
וגם המסר בסוף.... היה קצת בוטה מידי. ישיר. כאילו את אומרת - "הי, חבר'ה, יש כאן משהו שאני רוצה שתלמדו! שיעור מוסר בזה הרגע באתגר בפרוג!"
טוב, אני קצת מגזימה. אולי בגלל השעה. ויכול להיות, שאם היה נכתב בקצת יותר קלילות - אז המסר לא היה מרגיש כזה כבד ונאכל בכפית.
הנקודה השניה מיותרת. נוגעת לזה שלא רצית לכתוב בהומור.
די מיותרת, נכון?
אני מקווה שלא הלכתי רחוק מידי עם הבקשה שלך לביקורת...
אם כן, כולי התנצלות. אנסה למצוא דרך לקוד דרך המחשב, או לכרוע ברך. הקל מבניהם...

דבר ראשון, תודה על הביקורת המחכימה.
דבר שני, בהחלט רציתי לשלב כאן את "שתי הסעיפים".
מצד אחד רציתי לכתוב קטע רציני שגם מעביר מסר.
מצד שני לא רציתי לעשות קטע רציני מדי, שיכביד על הקורא.
לכן שילבתי פה ושם קצת ציניות (ולא הומור), להקליל מדי פעם את הטקסט.
אבל היה דבר אחד שלא רציתי להקליל וזה המסר, ולכן כתבתי אותו בצורה הכי ישירה שיש.
וזה התבשיל שהתקבל...

ימים טובים יבואו · ביום רביעי בשעה 15:58

נכתב ע"י חי מינץ:
העליתי עכשיו

אתגר - אתגר דו שבועי - מה הסיפור שלך?

בס"ד אתגר דו שבועי - מה הסיפור שלך? אז כהמשך לאתגר של @אלישבע קיי החלטתי לקחת את המרכיב הבא שמרכיב סיפור טוב, עלילה. באיזשהו מקום, כמו שלתחום הבמה יש את השילוש המקודש – משחק, שירה וריקוד, לספרות יש את השילוש שלה – דמות, עלילה ו(סגנון) כתיבה. עלילה טובה, היא כזו שיודעת לשנות את הדמות מבפנים...

www.prog.co.il

אשמח מאד לשמוע ביקורת

@חי מינץ אהבתי!

חני גרשון · ביום רביעי בשעה 16:34

נכתב ע"י חי מינץ:
דבר ראשון, תודה על הביקורת המחכימה.
דבר שני, בהחלט רציתי לשלב כאן את "שתי הסעיפים".
מצד אחד רציתי לכתוב קטע רציני שגם מעביר מסר.
מצד שני לא רציתי לעשות קטע רציני מדי, שיכביד על הקורא.
לכן שילבתי פה ושם קצת ציניות (ולא הומור), להקליל מדי פעם את הטקסט.
אבל היה דבר אחד שלא רציתי להקליל וזה המסר, ולכן כתבתי אותו בצורה הכי ישירה שיש.
וזה התבשיל שהתקבל...

יש משהו בהומור, שהוא מעביר כל מסר שהוא, אפילו כבד - בצורה חלקה, שמתקבלת על לב הקורא.
אפילו, הייתי אומרת בזהירות, שאם המסר עמוק באמת - הוא רק גורם לקטע ההומוריסטי והקליל כביכול לקפוץ כמה רמות, ולמסר לשקוע טוב...
בכל אופן, כתבת מאוד יפה! ואני אוהבת את הקליל והישיר... למרות שאני לא כותבת בסגנון הזה.
אולי, בעצם, בגלל שאני לא כותבת בסגנון הזה...

פניני ריין · ביום רביעי בשעה 20:11

@חני גרשון , התעלית מעל עצמך! (ולא שחשבתי שזה אפשרי)
קטע מדהים. בייחודיות שלו (הוא לא לוקח אדם טוב והופך אותו לעוד יותר טוב/ או לחילופין סוחר נשק חסר לב ומחזיר אותו בתשובה שלמה, אלא לוקח אדם מגעיל ומשנה בו נקודה אחת), בכתיבה המשובחת, במקוריות, בשטף של העלילה.
ובגלל שהפנמתי את המסר מהסיפור שלך היטב, אז גם אני רוצה להיות אישה טובה ולהחזיר לך ביקורת על כל זאת שנתת לאנשים למעלה

אז דבר ראשון, הייתי צריכה לקרוא את הקטע פעמיים בשביל להבין שמדובר בשני קבוצות של פושעים
ושחמשת האנשים עם הכפפות הלבנות הם לא עוזריו/ מפקדיו של תום, אלא אויבים חדשים שצצו בזירה.

נכתב ע"י חני גרשון:
רוג'ר חייך חיוך דקיק, והובל הלאה.

חייך חיוך דקיק? נראה לי זחוח מדי בשביל אדם במצב הזה...
הוציא אותי מאווירת הכעס/ פחד/ הפתעה שהייתה בזירה וגרמה לי עוד יותר להתבלבל בנוגע למה שקורה.

נכתב ע"י חני גרשון:
ארוחת בוקר אם החבר'ה לא יחזרו

איזו ארוחת בוקר? הוא מתכוון לתום?!

נכתב ע"י חני גרשון:
אבל הפושעים הללו גם אנשים, והוא לא יכול לראות אותם גוועים לנגד עיניו.

תסלחי לי אם אני חולקת על שיקול דעתו של תום...
חייך קודמים לא?
במיוחד שמדובר באנשים שעליהם נאמר 'מיתה לרשעים-טוב להם וטוב לעולם'. ולכלוא אותם באיזו כיפה בלי אוכל זה בהחלט עונש ראוי עבורם. העולם טוב יותר בלעדיהם...

נכתב ע"י חני גרשון:
תום נשם עמוקות. "רוג'ר, כולנו כאן בצרה יחד. אני רוצה לחלוק איתכם את מה שיש לי, אבל זה יהיה בכבוד".

מדהים.
האיש הזה מתחיל למצוא חן בעיני...
הוא נותן טובות אבל לא מתקפל. יודע להישאר אסרטיבי.

נכתב ע"י חני גרשון:
רוג'ר נעמד כשהחבילה בידיו, מתנודד מעט. "אני רוצה לכבד את זכרו של ידידנו המנוח", אמר בקול צרוד במקצת. "אני לא אדם רך, בכלל לא. ולא מתקרב לאדם טוב בכלל. אבל תום לימד אותי משהו, שאני לא אשכח".

שני פקודיו הנהנו בראשם, עצב ממלא את החדר.

אצבעות ידיו הכבולות פתחו את החבילה במאמץ וחילקו את הלחמנייה לשלוש. "הוא לימד אותי לתת לאחרים, גם כשלעצמך אין מספיק. אני לא אדם טוב, גם לא אהיה כזה. אבל כל יום, לזכרו של תום וויטסמן המנוח, אקדיש מעשה אחד של טוב לב לאדם סביבי. יהי זכרו ברוך".

משתנק, הוא העביר פיסת לחמנייה לפקודיו, ואחר חלק את המים. שווה בשווה.

קטע מטורף.
נהניתי מכל מילה

הוא מספיק חזק בשביל לסיים אתו את הסיפור
אבל גם הסיום שלך היה מהמם... לא יודעת מה עדיף.

ח.ד. וחלק · ביום רביעי בשעה 21:27

נכתב ע"י פניני ריין:
@חני גרשון , התעלית מעל עצמך! (ולא שחשבתי שזה אפשרי)
קטע מדהים. בייחודיות שלו (הוא לא לוקח אדם טוב והופך אותו לעוד יותר טוב/ או לחילופין סוחר נשק חסר לב ומחזיר אותו בתשובה שלמה, אלא לוקח אדם מגעיל ומשנה בו נקודה אחת), בכתיבה המשובחת, במקוריות, בשטף של העלילה.

מצטרף לכל מילה. קטע מדהים ומיוחד. שווה קריאה!
רק כמה הערות:

נכתב ע"י חני גרשון:
עכשיו אני יודע שזה נשמע מקסים

אפשר להשמיט את ה'אפשר', (או לשים פסיק אחרי המילה).

נכתב ע"י חני גרשון:
הפנסים בעיניים המימיות נכבו

משום מה 'מימיות' נותן לי תחושה של עדינות (מה שככל הנראה, פחות מצוי אצל פושעים) אבל אולי זה רק לתחושתי.
ועדיף 'כבו' מאשר 'נכבו'.

נכתב ע"י חני גרשון:
חיוך רועד עלה על שפתיו של רוג'ר

של תום, לא?

נכתב ע"י חני גרשון:
רוג'ר נעץ בו עיניים רטובות משנאה. ולא רק.

מהמם במיוחד!

לגבי הסוף:
אני חשבתי שזה יגמר בעובדה שהאוכל היה רעיל ובזכות החלוקה, חייו ניצלו (ואיכשהו ברח משם אח"כ) אבל הסוף שכתבת היה מושלם!

נכתב ע"י פניני ריין:
אז דבר ראשון, הייתי צריכה לקרוא את הקטע פעמיים בשביל להבין שמדובר בשני קבוצות של פושעים
ושחמשת האנשים עם הכפפות הלבנות הם לא עוזריו/ מפקדיו של תום, אלא אויבים חדשים שצצו בזירה.

גם אני. בהחלט צריך להדגיש את זה.

חני גרשון · ביום חמישי בשעה 00:39

תודה רבה על ההערות. בדיוק בשביל זה אני כותבת כאן...
אשמח לענות על כמה דברים שנכתבו.

נכתב ע"י פניני ריין:
הוא לא לוקח אדם טוב והופך אותו לעוד יותר טוב/ או לחילופין סוחר נשק חסר לב ומחזיר אותו בתשובה שלמה, אלא לוקח אדם מגעיל ומשנה בו נקודה אחת),

זאת בדיוק הייתה המטרה, ללא ספק. אני נגד כתיבת מסרים או סיפורים שהם צפויים. אחד הדברים שאני אלרגית אליהם. ולכן, כשאני מחפשת סיפור לכתוב, אני גם מחפשת דמות לא צפויה, או עלילה לא צפויה - תלוי מה נדרש, ובדרך כלל - להתאים כמה שיותר למציאות.
הרבה כותבים נופלים בכך שהם מחפשים משהו דרמטי, בומבסטי, אבל סוטים לגמרי מהמציאות הרגילה והופכים את הסיפור ללוקש אחד גדול.
וכידוע, אף אחד, לפחות לא במדינת ישראל, לא קונה כאלו.

נכתב ע"י פניני ריין:
חייך חיוך דקיק? נראה לי זחוח מדי בשביל אדם במצב הזה...
הוציא אותי מאווירת הכעס/ פחד/ הפתעה שהייתה בזירה וגרמה לי עוד יותר להתבלבל בנוגע למה שקורה.

הוא בא להבהיר אופי.
רוג'ר אדם חזק. וכמה איומי אקדח לא יערערו אותו, והוא יוודא שהאויב שלו יבחין בזה.
וחוץ מזה, לא היה לי עניין של פחד כאן. הסיפור מנקודת המבט של רוג'ר יחסית. הוא הדמות הראשית. והוא - לא מפחד.

נכתב ע"י פניני ריין:
תסלחי לי אם אני חולקת על שיקול דעתו של תום...
חייך קודמים לא?
במיוחד שמדובר באנשים שעליהם נאמר 'מיתה לרשעים-טוב להם וטוב לעולם'. ולכלוא אותם באיזו כיפה בלי אוכל זה בהחלט עונש ראוי עבורם. העולם טוב יותר בלעדיהם...

חחחחחחחחחח
לא בדורנו, אחותי, כשיש שמאלנים בכל פינה. זה מה שהם דוגלים בו, לא?
בכל אופן, אני מסכימה איתך. העולם היה טוב בלעדיהם. אבל אני מאמינה, שאם את היית תקועה בחדר עם עוד שלושה אנשים, שאמנם חטפו אותך אבל עכשיו עומדים למות - היית עוזרת להם.
שמת לב שלקח לו שלושה ימים, ולא חצי שעה...

נכתב ע"י ח.ד. וחלק:
משום מה 'מימיות' נותן לי תחושה של עדינות (מה שככל הנראה, פחות מצוי אצל פושעים) אבל אולי זה רק לתחושתי.
ועדיף 'כבו' מאשר 'נכבו'.

דווקא בעיניים מימיות יש משהו מאיים יותר. חסר רגש.
זה תלוי באיזה פושע מדובר. עושה רושם שלכולם עיניים חודרות כאלו, כמו מהסיפורים. אבל עיניים מימיות [וראיתי כמה כאלו; זה מפחיד] קפואות וחסרות רגש.

תודה רבה על ההערות, על מה שלא עניתי - פשוט הסכמתי. במיוחד אני מבינה שהיה קשה להבין שאלו שתי קבוצות שונות. Copy that.

חי מינץ · ביום חמישי בשעה 12:23

נכתב ע"י חי מינץ:
למה אני לא רואה את זה?

@תהילה בצלאל כנראה הקטע שלך נמחק במתקפת ההאקרים
נשמח מאד אם תעלי את זה שוב

אוראל סולטן · ביום שישי בשעה 13:48

נכתב ע"י חי מינץ:
@תהילה בצלאל כנראה הקטע שלך נמחק במתקפת ההאקרים
נשמח מאד אם תעלי את זה שוב

היא מחקה את הקטע בגלל שהחליטה להתנתק לעת עתה מהרשתות החברתיות ולעסוק יותר בכתיבת הספר, מה שאומר שהיא לא תוכל להעלות את האתגר הבא.
חבל שלא העלתה בנספח לפחות...

הטעם המושלם · אתמול ב- 21:40

עשיתי את זה! בהשראת הבת הקטנה שלי בלי עין הרע מזכירה בול את מוישי המדובר, אבל בחצי שנה פחות.... אשמח לתגובות, הארות והערות.

נכתב ע"י הטעם המושלם:
בום, טראחחחח!
מה הפעם? נאנחתי לי בשקט ונגשתי לראות מה עולל הפעם העולל הקטן. כולו בן שנתיים! כמה מרץ יש לו!
מוישי! הצרחה כמעט בלתי נמנעת, השובבון התלהב מהרעיון של סלט זכוכיות ברוטב דגים ומנסה לטעום מהתפריט הדש.
בעודי מנקה את זירת הפשע מוישי מייבב לו בעלבון לדקה וחצי, ושוב שקט חשוד. הא, הפעם זה "רק" צלחת שאריות מהפח.

כשסוף סוף משתרר השקט המיוחל ומוישי שקוע לו עמוק בעולם החלומות, אני מספרת למנחם את עלילות היום החולף.
על כוס קפה וחביתה הכל נראה אחרת. כשביד כוס קפה ולא מכשירי עינויים בדמות מטאטא וכף אשפה או מגב וסמרטוט- אפשר אפילו לצחוק.
"מה יהיה?" אני שואלת ברצינות גמורה את מנחם, "נגמר לי הכוח! פשוט נגמר! אחרי כזה יום- אין לי אפילו את הכוח לתת לו חיבוק של לילה טוב! מה יצא ממנו ככה? גם שובב וגם אפילו חיבוקי אחד קטן אין לאמא שלו כוח לתת לו!"
"היה לך משהו טוב היום? או רק רדיפה אחרי הנזקים שמוישי מחולל?" מנחם לא פסיכולוג, אבל שלוש שנות נישואין ושנתיים עם מוישי- בכל זאת עושות משהו לבנאדם.
"האמת?" אני משחזרת "היה כזה רגע היום בבוקר, אחרי שהוא הפך את הפח בדקה לאוטובוס, שאני כמעט בכיתי. מוישי הגיע ואמר לי- טובה אמא. זה היה כל כך מתוק". אני עוצמת עיניים. מתענגת על הזכרון של הרגע המתוק.

נתתי לו אז חיבוק ענק. אבל ל הזיכרון הזה לבד מגיע לו עוד אחד.
עוד חיבוק אחד ונשיקה מאמא אוהבת.