אתגר נובמבר ספרותי #2 > אתגר כתיבה | אשכול העבודות

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
#5 - משקפת.

מסתכל, מתבונן או מביט,

'זה משקפת, טלסקופ הוא בשביל שביט!'

שתי עיני על שתי הגלילים,

אלה של הברזל, המעולים.

מחזיק בידי, מביט למרחק,

נוף טהור, אוויר מזוקק.

לפעמים צריך לראות לרחוק,

כדי להבין, שבשביל להביט למרחק, לא צריך לדחוק.
 

מאושרת;)

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
#משקפת#
אם רק היו נותנים לי גישה,
צינור לעקיפה.
לא ביקשתי להיות,
רק להציץ.
לטעת תקווה ,
לראות איך
אור מציץ.
אם רק היו נותנים לי שיטה,
למקד מטרה.
לא בקשתי לעשות,
רק ללמוד.
לדעת כיוון,
לראות איך
תכלית חיים.

אם רק היו נותנים -
משקפת.
הרבה עבודה הייתה נחסכת.
ואז -
תהיי משכורתה שלמה .
[ושלי מה יהיה עליה?... ]

תודה על המשקפת לקטעים מובחרים.. ואוו, געגועים לאתגרים משמנים....
 

מוז'יניקית

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
#5 משָקֶפֶת
כמה חפץ דומם יכול להכאיב?

לא, שום דבר לא שרט אותי או פצע אותי במובן הפיזי.

נושמת נשימה עמוקה, פוקחת חריצי עיניים, ומייד סוגרת.

לא מסוגלת להסתכל, להחזיר מבט.

הבחורה הזאת, שעומדת ומשקיפה עליי דומה לי כל כך. דומה עד כדי כאב.

זה רק החצ'קונים האלו והפצעונים וה...

אבל זאת לא אני האמיתית. באמת.

לא יכולה כבר.

אני מציצה שוב בשפתיים נשוכות ,ובורחת משם, נחושה להפסיק את המזוכיסטיות הטהורה.

מביטה באיבה על המראה הגדולה, החלקה, שריקה עכשיו מכל דמות.

'הי, ילדה', משהו קורא לי מבפנים. 'זאת באמת לא את, הבחורה המחוצ'קנת הזאת. זה לא מה שמשקף אותך. יש בך המון טוב. פנימי, אמיתי'.

רוצה כל כך להאמין, להקשיב לעצמי.

לאט אני קמה מספת הנוער, ובתנועה מהירה נכנסת לשדה הראיה של עצמי. לא השתניתי בדקה האחרונה, כך מגלה לי המראה, משקפת את בבואתי.

אבל משהו אחר, כנה, עשה סוויץ' בפנים, גדֵל.

מלמד אותי לאהוב את עצמי.





 

לגדול נכון

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
6# מסלול

אם בעבר הרגשתי משהו,
היום גם זה כבר אבד.
אם הייתי אוהב מישהו,
ליבי שכל אותו. אני כבר לבד.
חלול,
נפול.
זה המסלול.
של הרמת האהבה העצמית לשחקים,
עובר לתלות משוגעת בפידבקים.
בלימה שאוחזת בחוט את הלב,
קטיעה, נפילה, שכול של הלב.
אכול,
נבול,
זהו מסלול
של כל התמימים שחשבו שיוכלו,
שעלו על כיוון שהוכתב ופישלו,
חבריהם חיצי כיוון ולא הם עצמם,
מצביעים על מודל, שוכחים את מקומם.
התקול,
הכבול,
זהו מסלול,
של מי שצריך קצת חישוב מחדש,
לחפש משמעות בלי מודל מקודש.
לחבור לעצמי ולמצוא אהבה,
לטפס על ההר של עולם המחשבה.
התלול,
הצלול,
חשוון של אלול.

מסלול.
 

יהלום-יצירות מלוטשות

כתיבה מלטשת יצירות
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
# מסלול

הוא נכנס ואני כועסת.

זו לא הפעם הראשונה שהוא חוזר בשעה הזאת, אבל הפעם כעסתי, ממש.

"לא יעזור לי לקנות בגדים, לא צריכה כסף!" בכיתי לו בתחילת הערב. "אני צריכה בעל. התחתנתי איתך, לא יכולה עם כל האירועים האלו. עושים לי אירוע בלב!"

והוא חזר. יופי. שתיים בלילה.

שוכבת במיטה קפוצת-אגרופים. שומעת את פסיעותיו. עוקבת איך הוא מסיר את חליפתו (המשוגעת!) ותולה אותה על המתלים. שומעת איך הוא מתנשף ונאנח קלות (אולי מרגיש את העומס שמפוצץ כאן?). פותח את המקרר, פעמיים. נאנח שוב.

ופתאום הקשבתי, רק הקשבתי.

ושמעתי.

את הלב שלו. ראיתי איש, לא זמר.

הבחנתי בלב שלו, שמיובש, שכמֵה כל כך.

פתאום שמעתי את הפעימות, את הקצב העצוב.



מכניסה רגל לכפכף, קמה חרש.

"נראה שעשית מסלול רציני הערב"... הוא התבונן בי בחיוך נבוך.

"זה היה קשה", בכיתי, "אבל הגעתי ליעד".



שלוש בלילה.

איש ואישה, זמר ואשת-זמר.

אור זרקורים פורץ מעיניי, שוטף אותו לראשונה על הבמה הכי משמעותית בעולם.


פרסמתי גם בנפרד - ההשראה מהאתגר היומי.
https://www.prog.co.il/threads/זרקורים-של-אמת-או-מאחורי-הזַמר.1016112/
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
#6 - מסלול.

האיש הלך בדרך. בשביל.

(על מה הוא הלך, הקטנצ'יק הזה?

חושב, חושב, חושב, חושב.

ואז זה עולה לי.).

האיש הלך במסלול.

כל איש הולך במסלול.

במסלול שה' טווה וריצף במיוחד בשבילו.

וכל ירידה היא לצורך עליה.

וכל עלייה, יהי רצון שתהיה לצורך עלייה.

(בנינו, הסיפור על המחשבות לא קרה. כתבתי את זה רק בשביל האתגר...

אה, זה כבר היה ברור לכם מהשורה הראשונה?

לא משנה, אין לי זמן עכשיו.

אני יוצא למסלול שלי.).
 

מימיי

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
פרסום וקופי
#מסלול

היא הייתה ילדה קטנה עם הרבה תקוות
אחת כזאת שידעו כולם - היא נועדה לגדולות
אמרו לה שוב ושוב "את טובה ובתלם הולכת''
הסבירו שככה טוב, כך לא נושרים כשכלת

עברו שנים והילדה גדלה לנערה סוררת
היצר שלה החליף את הגברת באדרת
אותה אחת שהלכה לפי המסלול המוכר
נטשה הכל וליבה הפך נוקשה וקר

באו אנשים שניסו אל הלב לדבר
אולי יצליחו מעט את המנעול לשחרר?
דבריהם עברו ליד אוזנה של הנערה
היא כלל לא התעניינה ושבה לסורה

חלפו ימים שהפכו לשבועות ואלו לשנים
אבל אצל אותה בחורה המוח והלב עדיין ישנים
יש אומרים שבסוף היא למצוות תחזור
ואפילו אם הם טועים, המילים נותנות תקווה ואור
 

צביה ר.

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
#6 מסלול

אחרי שנחה הרוח
אור השמש כבה לאיטו
נותר רק ריח מלוח
ושרבוט שנבע מעטו.
עמוק השרבוט
וצורב מסלולו,
אופק חרוך
מתנשא למולו,
והיה המסלול עיקש
ומלא בדמעות נדודים
מתפתל, מתדפק ונוקש
על קצות עפרונותיו המחודדים.
אחרי שנחה הרוח
אור השמש כבה למולו
נותר רק ריח מלוח,
ירח שינה מסלולו.
 

חני גרשון

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית


#6 - מסלול

ישראל, 1947

מאז ימי בר כוכבא ומעוזו שבמצדה לא ראה המדבר שעל גדות ים המוות מחזה מוזר כמו שהוא ראה היום.

ליתר דיוק, הלילה.

"יואב, תזהר!" מפקד פלוגת הפלמ"ח איזן את דלי הצבע על כתפו וצמצם את עיניו, מתאמץ להבחין בתוואי הצר של הדרך. אי אפשר לומר שהירח מגלה נדיבות רבה. "אתה תכשיל את המשימה אם לא תפסיק את הטפטופים האלו!"

דב, או בשמו המחתרתי – יואב, הניח לרגע את הדלי על הקרקע החולית, מותח את זרועותיו. "זה לא שאנחנו הולכים על אדמה כבושה בנוחות ושותים קפה טורקי, כן? הדבר הזה כבד".

למזלו, המפקד לא שמע את דבריו שמולמלו מתחת לשפמו. הוא ניגב את ידיו המוכתמות באדום בוהק על מכנסיו, וחזר לצעוד עם קופסת הפח כמו רוכל מיפו.

"מישהו צריך להגיד למפקד שאנחנו מאוד מרוצים מהנשק החדש", דוד תמיד מוצא על מה לרטון. אבל הוא עושה את זה מצחיק כל כך, שאף אחד לא מהסה אותו. או לחילופין, מצטרף אליו. "דליי צבע ומברשות במקום רובים. חזרנו לגן הילדים?"

דב גלגל את עיניו. "התודות לאנכי, כמובן", הוא עוקף שיח גדול וקוצני, מסמן בראשו לחברו ההולך מאחוריו שיזהר. "הוא הוגה הרעיון. אני מוכן לסייע לך לגלגל אותו מהצוק, אם אתה חושב שזה עונש מספיק חמור בשבילו".

"אולי נסגיר אותו לבריטים". ההומור של דוד אפל. "נראה לך שהם יתלו אותו יחד עם שלושת הטרוריסטים האלו, מהאצ"ל?"

דב המהם בתגובה, ודממה נפלה על ארבעת הלוחמים. הלל בירגר הלך במאסף, קצות אצבעותיו מעקצצות על המברשות. אין תחושה משכרת כמו לדעת שהמפקדים שלך קיבלו את הרעיון החדשני שהעלית.

"עצרו!"

הפקודה, על אף שהייתה שקטה, רעמה באוניהם. הלוחמים נעצרו ברחבה קטנה, שבקושי אפשרה מקום לכולם לעמוד. אחד אחד הן פרקו את משאם לרגלי המפקד: שני דליי צבע לבנים, אחד אדום, ומברשות גדולות. אנכי אפילו זכר להביא סרגל.

לא פלא, הרעיון שלו.

"נתחיל מכאן", ציין המפקד ביבושת.

וכך נחנך המסלול המסומן הראשון בתולדות מדינת ישראל.



נ.ב.

לחובבי היסטוריה – הסיפור כמעט מדויק. רעיון סימון השבילים נהגה ע"י הלל בירגר, שכינויו המחתרתי היה 'אנכי' [לא, אני לא יודעת אם שרת בפלמ"ח], והשביל הראשון סומן באדום ע"י לוחמי הפלמ"ח כדי להוכיח בעלות על אדמת מדבר יהודה וכדי שנערים לא ילכו לאיבוד בין הקניונים.

וכן, למי ששואל. ההגנה בהחלט כינתה את לוחמי האצ"ל טרוריסטים.

 

שירת הכוכבים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
#6 מסלול

השביל היה ארוך ומתפתל.

הסוף לא נראה כלל באופק, והדרך רק נהייתה קשה יותר עם כל רגע שחלף.

גיאר פסע באיטיות ואחר כך ניסה ללכת מהר יותר. השתדל להביט קדימה ולאחר מכן הגיע למסקנה שעדיף שיתבונן על האדמה.

כל כמה רגעים הוא החליף שיטה, ואף אחת מהן לא הייתה יעילה מספיק. הקור חדר לעצמותיו עם בואו של הערב, והוא התיישב על סלע בצד הדרך.

כמו משום מקום הופיע ריאן, מפזם שיר. "ערב טוב, גיאר".

גיאר הרים אליו מבט עייף. "הלך לך טוב היום, אה?".

ריאן הנהן. השיר עדיין על שפתיו, מזדמזם. "הנוף כאן הוא משהו מיוחד. ראיתי היום פרחים ופרפרים רבים. השביל כבוש ונוח להליכה, הדרך ברורה. פשוט תענוג ללכת!".

גיאר נאנח. "המסלול שלך... המסלול שלי אחר. הדרך לא נוחה, היא מתפתלת ומסובכת. ניתן לטעות בה בקלות, וזה כבר קרה לי פעמיים היום, ועוד פעמים רבות בעבר... ההליכה מפרכת. לא אתפלא אם אקרוס מחר באמצעו של המסלול".

"אין כזה דבר" חרץ ריאן, "לא קורסים באמצע הדרך. רק בסוף, כשגומרים- יכולים להיות על סף קריסה ולא יותר מזה. אתה לא זוכר שאמרו לנו את זה, בתחילתו של המסלול?".

גיאר שתק. לריאן קל לומר, המסלול שלו קל מאוד, פשוט...

אנשים רבים החלו להצטבר שם, על אם הדרך, והתיישבו איש איש על שקו.

הלילה העמיק, האנשים נרדמו.

ביאר שכב כשראשו על שקו התפוח, הוגה במאורעות היום. שריריו כאבו מהמסע המפרך של היום, של אתמול ושל כל הימים שחלפו.

כמה קל לכולם. באמת. נהם אומנם רק בתחילתו של המסלול, לפחות הוא, ריאן ועוד כמה- אבל המסלולים של כולם כאן קלים, ושלו נוראי. למה? למה העולם כל כך לא הוגן?

כשהמשבה הזו בראשו הוא נרדם.

הימים שלאחר מכן היו קשים. הוא חצה מדבר, טיפס על הרים בגבהים עצומים.

לא ביום אחד זה קרה, אבל פתאום באחד הימים הוא גילה שהמסלול שלו נהיה קל יותר. ולא, לא מכיוון שהתרגל. לעומתו, ריאן שנעלם לו מתישהו במהלכו של המסלול, פגש בו אתמול ונראה סובל מאוד מהדרך.

המסלולים שלהם שונים לחלוטין, אין ספק בכך. אבל לכל אחד הקשיים שלו, והעיתוי שבו הם מגיעים. זהו תכליתו של המסלול.
 

Sara led

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
#מסלול

"כולם אמרו ללמוד תכנות
אז למדתי.
לא נהנתי דקה במקצוע
הלכתי להיות גננת,
היום יש לי סיפוק מטורף!"

"בסך הכל היה נחמד, אפילו מאד" משתף את השדכנית שמעבר לקו.
"בחורה ערכית, נאה, מוצלחת, היה לנו ממש זורם.
אבל.... היא לא הייטקיסטית, חפשי לי בבקשה מישהי אחרת.
 

מוז'יניקית

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
6# מסלול

"בוס, המצב לא טוב", יונתן נכנס למשרד באנחה והתיישב מול מעסיקו, שהיה שקוע בקריאת עיתון אפור תוך כדי שאיפת עשן עכור מסיגריה זולה.

"מה קרה, יוניל'ה?", האדם המבוגר שבכורסת המנהלים המרופטת מרים אליו שני עיניים מחייכות, הדאגה שבקולו של יונתן לא משפיעה עליו.

"זה התרנגולות. המחיר שלהן זינק בעשרות אחוזים, ואנחנו לא נוכל לשלם על 150 תרנגולים בקיץ הקרוב. ההכנסות של המשק יורדות מעונה לעונה, ועוד יש לנו את כל המיסים המטורפים שאנחנו צריכים לשלם. אני לא יודע איך...",הוא מפסיק בייאוש, מוחה ממצחו אגלי זיעה.

"נו, בסיידר, יהיה טוב, כמו ששרדנו שנה שעברה- ושנה שעברה נאמת את אותו נאום בדיוק- אז ככה נשרוד גם השנה, בעזרתו יתברך".

"אבל בוס, עוד לא שמעת את הברוך הגדול!" קולו של יונתן אומלל.

"מה כבר יכול להיות?", הבוס אופטימי. אופטימי מדי.

יונתן לוקח נשימה עמוקה. "יש מס חדש".

"מה זאת אומרת מס חדש?", קולו של הבוס מתעורר לחיים. "משהו שלא ידענו עליו עד עכשיו?".

"לא. בגלל שמחיר התרנגולות עלה, נוסף סעיף חדש לכל העסק- מס לול. זה אומר ש.... לא, לא! נחום, תביא כוס מים.......".
 

יוסף יצחק פ.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
#6 - מסלול

מעשה באדם, רכב ולויין
שיצאו למסע ברחבי המדינה
הנהג התרווח, מכשירו אוכן
הוא הפעיל את וייז, וזמזם מנגינה.

"המסלול מוכן, בוא נצא לדרך"
הוא שמע, ואכן הנמיך הברך
על דוושת הגז לחץ, ויצא מהספר והכרך
"פנה ימינה", הוא שמע, משהו כזה, בערך.

"שוטר לפניך", הוא הנמיך מהירות
"מצלמת מהירות לפניך", הוא נהג בזהירות
"רכב עצר בשולי הכביש בהמשך הדרך"
הוא אישר את הדיווח, וקיבל שתי נקודות זכות.

"מחשב מסלול מחדש", אמר הקול המנוכר
הוא הביט סביבו, האוויר היה קר
"אין קליטת ג'י פי אס", אמר המכשיר היקר
"טוב, אשתמש במפה", הוא לרגע נזכר.
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
7# - דרכון.

לפני העלייה למטוס,

מגיש לדייל ת'דרכון.

לא, לא דרקון!

לא נהר הירקון!

דרכון, דרכון.

כן, דרכון.

כי בשביל שנצליח לעלות,

צריך תעודות, קבלות.

הנשמה מוסרת כל יום דין וחשבון,

ורק מעשינו יקבעו מי יעלה ראשון.
 

לגדול נכון

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
תמיד הוא היה ילדון.
נשאר כזה.
מתרוצץ במרץ כמו שדון.
אני נזכר בזה.
"הוא צריך לעבור עוד דרך"
אמרו אז המורים/רבנים
"ארוכה וקשה, דרך פרך"
הוסיפו מרכלים, מרננים.

דרך הוא לא עבר.
לפחות לא מה שהם חשבו.
נטש את מסלול המכשולים זה מכבר,
כשחייו לא ממש לבלבו.
המכשולים שהם דיברו עליהם,
ודיבוריהם אותם יצרו.
לכפות את ה"חכמה" שבהם,
עבור כך את חייו מיררו.

דרך הוא לא עבר.
אולי הוא עבר דרכון.
שום מקל עליו כבר לא נשבר.
הוא עכשיו מודעה בעיתון.

תמיד הוא היה ילדון.
נשאר כזה. קטנטון.
מודעה בעיתון.
שעבר רק דרכון.
 

סגול לילך

משתמש רשום
כתיבה ספרותית
#דרכון


יש לי דרכון
ידעתי אני קיים
עברתי איתו בין מדינות
כולם ידעו , אני בן אדם.

יש לי דרכון
הוא רק שלי
השם שלי בפנים
גם תאריך הלידה שלי
והגיל
ובחישוב פשוט של התרגיל
מבינים
זה אני,
נעים להכיר.

יש לי דרכון
עברתי בין מדינות
אבל יש בי שיגעון
חוץ מפיסת דף וחתימות
אני יכול לספר לכם
על עוד עובדות.

עובדות שהם שלי
עליי ורק עליי
תכונות שיש בי
רגשות שפועמים
הולכים איתי,
ומה הם בלעדיי?

בין מדינות שעברתי
לאן שלא הלכתי
גם אם יקחו לי
את הדרכון שלי
הם יהיו חלק מתוכי
הנפש, הלב,
הרצונות והיכולות שבי.
 

צביה ר.

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
#7 דרכון

הוא היה רק ילדון
תמים. חמוד. עגול-מבט.
ופתאום הוא ילד.

היה לו דובון
נעים, פרוותי, קצת ממורט.
ופתאום הוא דוב.

היה לו אישון
שחור. בוהק. עז-מבט.
ופתאום הוא איש.

היה לו דרכון
סתמי. פשוט. קצת מקומט.
ופתאום יש לו דרך.
חדשה.
 

מימיי

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
פרסום וקופי
#דרכון

הבידוק עבר בשלום.
אף אחד לא חשד בו, הכל עבד בדיוק לפי התוכנית.
לאחר כמה דקות של הליכה נינוחה, הוא מצא את הגייט וחיכה בשיעמום למראית עין, אך בתוך תוכו הוא השתגע כמעט, ספר את השניות עד לשעה המיועדת לפתיחת שער המטוס, רמת דריכותו הגיעה לשיאה.
אחרי כמה שעות, כשהטיסה כבר בעיצומה, מישהו דופק לו על הכתף.
הוא מסתובב באיטיות ליד שהפריעה לו לישון, ומגלה איש חמור סבר שמסמן לו בשתיקה לבוא אחריו.
אין לו ברירה, הוא הולך אחריו לכל אורך המטוס עד שהם מגיעים לתא הדיילים.
שם האיש מבקש ממנו את הדרכון שלו, בפנים חתומות ולב דופק כמו מערכת תופים, הוא מגיש לחמור הסבר את הדרכון.
האיש מסתכל עליו ועל הדרכון, ושוב עליו ושוב על הדרכון, ועוד לפני שבעל הדרכון שם לב, הוא כבר מעולף בתא הדיילים.

לאחר חודשיים, בבית משפט צבאי במקום נידח בארץ הואשם חייל בשם ג' על כך שניסה להתחמק ממשימה חשובה למען המולדת, זייף דרכון וברח.
 

חני גרשון

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
#7 - דרכון
"אין לי מושג!! זה לא קשור אלי!"
החוקר אפילו לא ניסה להסתיר את החיוך הציני שלו. "כן? אתה בטוח שאתה דובר אמת?"
פניו של הנחקר היו שרוטות וחבולות כמו שתמיד מתארים בספרים. אבל הכל שונה מאוד כשמדובר באדם שמעונה מול עיניך.
הנחקר נאנק. "כן, אני באמת לא יודע על מה אתה מדבר!" הוא טלטל את ראשו, תווי כאב ברורים מעווים את פניו. מן הסתם הוא בתנוחה הזאת יומיים, מאז הובא לכאן. לא פלא ששרירי צווארו תפוסים.
"כמו שאין לך מושג מי זה אולף ורטהיימר. לגמרי". החוקר אינו חוסך את שבט לשונו. מהבעתו, הוא שלף עכשיו קלף מנצח שאמור למוטט את הנחקר.
אבל הנחקר רק מניד את ראשו בייאוש מצד לצד. "מאיפה אני אמור להכיר את האדם הזה?" כל גופו רוטט מכאב, גם דרך הזכוכית העבה היה אפשר להבחין בכך. והיה לו קר. מאוד.
החוקר רע המבע שיחק באצבעו בהדק של אקדח טייזר תמים למראה שנח על שולחנו, גורם לנחקר להחוויר. "אהה, אתה מבין", עיניו נצצו. "תמשיך להיתמם, ואולי תצא מכאן הרבה לפני שחשבת. בשקית, זאת אומרת".
הוא לא מסוגל יותר. "למה אתם עושים לו את זה?" אפי נשען על האדן שלפניו, מצמיד את אפו לזגוגית החד-כיוונית. "אתם רואים שהוא חף מפשע. למה אתם מתעללים בו?"
האיש לידו הניח יד על כתפו. "בגלל זה".
בידו נח פספורט מהוה מעט, אבל עדיין בתוקף.
התמונה הייתה זהה להחריד, למעט שריטות מדממות וחבלות יבשות.
שם: אולף ורטהיימר.
 

מימיי

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
פרסום וקופי
# טיול

לטיול יצאנו

איזו שמחה
כלנית מצאנו
זהו זמן הפריחה
על גבעת הדשא במערב

אל ההר עלינו

זה היה מדהים
את הים ראינו
יאא, הנה הדגים
ומשם ירדנו בדהרה


טוב, יש לי שני דברים לומר, אחד- נכון שעוד לא בוקר והתחלתי את הנושא החדש, אבל השעה 00:13, אז נראה לי שזה טופס.
דבר שני - נכון, השיר לא שלי, אני יודעת.
אבל הקטע הזה חמוד בעיניי והיה לי כיף ליצור אותו ולהשחיל מילים שלי לנעמי שמר (מקווה שהיא לא כועסת מידי על מה שעשיתי הלילה;)).
/ISPOILER]
 

אולי מעניין אותך גם...

לוח לימודים

מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכג

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יי אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:ג חָנֵּנוּ יי חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים:
נקרא  2  פעמים

אתגר AI

השתקפות מרהיבה • אתגר 137

לוח מודעות

למעלה