סיפור בהמשכים איך תמיד זה קורה לי?!

לוטם

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
שישי. 07:30 בבוקר.

הוא נכנס אל הבית והעיף את תיק הגב הענק שלו, זה שמכיל שבוע שלם, באמצע הסלון. עוד לפני שהספיק לברוח למיטה שלו, קפצו עליו שניים.

"מורדי!!"

מורדי ניסה להתנער מאחיזתם של אחיו ואחותו הקטנים, המחבקים את רגליו ומרתקים אותו למקום. "מה אתם מתרגשים?" הוא נהם, מנער את גופו. אחיו הקטן נשר ממנו. אחותו צחקה. מהדקת את אחיזתה.

"חזרת, מורדי!!" היא התלהבה, מרימה אליו מבט. "איך היה לך בטיול?"

"אוףףף!!" מורדי ניסה לבעוט באוויר, להעיף ממנו את הקטנה, ללא הצלחה. כל מה שהוא רוצה כעת זה ללכת לישון, לא לספר סיפורים, במיוחד לא לקטנה הזו.

"בוא, מורדי. לספה!" היא מנסה למשוך אותו, "בוא כבר!"

מורדי נשף, מתעצבן. "די כבר!"

היא עזבה אותו, נרתעת מהצעקה.

מורדי עפעף בעיניו ונכנס לחדר בשתיקה. נרדם ברגע.


ערב שבת. 20:24

"מורדי. קום".

"קום. קום. קום. קום".

"עופי מכאן". הוא מתמתח, פוקח חצי עין על אחותו המתרגשת. "מה את רוצה עכשיו?"

"שתקום". היא מחייכת, מושכת ממנו את השמיכה בידיים קטנות.

מורדי שלח את ידו ושפשף את עיניו. "למה לקום עכשיו? מה השעה?"

"עושים קידוש". היא מעדכנת אותו, לא יודעת מה השעה. "כולם מחכים לך. יאללה בוא".

מורדי קם מהמיטה בעצלתיים. ניגש היישר אל השולחן. "אפשר להתחיל". הוא הודיע תוך כדי הליכה.

"מורדי, שב ליידי". הקטנה מצייצת, מושכת בשבילו כיסא.

הוא העיף לעברה מבט מופתע, מתקדם לכיוון הכיסא ששמרה לו.

"מורדי".

מורדי הרים את עיניו אל אביו. "מה?"

"לך תביא כיפה. אתה לא יכול להיות ככה בקידוש ובסעודה".

"טובבב". מורדי התמתח קלות והתרחק מהשולחן. "אמא, איפה הכובע שמש שלי?"

"תחפש בחדר". היא הציעה, מבטיה, כמו של כל הנוכחים, עקבו אחרי מורדי המשוטט בבית.

"תזדרז, מורדי. כולם מחכים לך". אבא מבקש.

"אתם לא חייבים לחכות". מורדי התיז, מניח בתנופה כובע שמש שחור על ראשו ומכסה בו את השיער הארוך והצבוע שלו. "יאללה".

האבא בלע אנחה, התחיל בקידוש, מורדי נעמד בסמוך למקומו.

"מורדי?" אחותו הקטנה לחשה לכיוונו, מושכת בחולצתו.

"מה?" הוא אמר, מושך אליו מבטים נוזפים.

הוא לא התנצל, שתה מהיין בסוף הקידוש וניגש ליטול ידיים. "את רוצה שאני אטול לך?" הוא שואל את אחותו, נוטל לה. מתקדם עימה יד ביד אל השולחן.

"מורדי?"

"מה עכשיו?" הוא אומר בפה מלא, מגלגל עיניים.

"בוא נשחק".

"נשחק? עכשיו?"

"כן". היא קומצת אגרוף, מסתירה אותו מאחורי העורף. "אבן-נייר-ומספריים".

מורדי מצחקק. משחק איתה, מנצח פעם אחת, נותן לה לנצח פעם שניה. "זהו, מתוקה. נמאס לי".

"נו, מורדי. עוד פעם אחת".

"לא. דיי. אני אוכל!"

"אז תפסיק רגע".

"לא בא לי. אני רעב".

"טוב, עוד פעם אחת".

"די, נודניקית. שיגעת אותי!"

"פעם אחרונה..."

"טוב". מורדי נאנח עמוקות, מניח יד על ראשה של אחותו, מנענע אותו קלות. "אם עוד פעם אחת את מבקשת את זה אני זורק אותך מ..." הוא מביט סביבו, "לא יודע מאיפה".
 

לוטם

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים

RIVKA W

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
זה פשוט טוב... כמו תמיד.
רק זה:
ערב שבת. 20:24
ההייתי משנה לליל שבת.
ברגע הראשון הבנתי שהכוונה ליום שישי וחשבתי שיש טעות בשעה.

ובבקשה תמשיכי עם הדבר היפה הזה,
אני מחכה כבר מעכשיו לפרק הבא.
 

לוטם

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
חחח אחותו ממש חמודה.
כיף שהכנסת אותה לעניינים, אפילו זה יהיה חמוד שהיא תיכנס יותר ותשפיע על הבחירות שלו וכאלה..
👍 תודה
זה פשוט טוב... כמו תמיד.
תודה!
רק זה:

ההייתי משנה לליל שבת.
ברגע הראשון הבנתי שהכוונה ליום שישי וחשבתי שיש טעות בשעה.
צודקת. לא ניסחתי את זה טוב...
ובבקשה תמשיכי עם הדבר היפה הזה,
אני מחכה כבר מעכשיו לפרק הבא.
וואו. תודה על הפרגון🙏
 

לוטם

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
נקישות קצובות בדלת. אחת עשרה בלילה.

אלי ומורדי החליפו ביניהם מבטים תוהים.

"אחד מהחברים שלך אמור להגיע?" אלי שלח אל מורדי מבט שואל.

מורדי נד בראשו, שולל. הוא הרים את קולו, צועק מהספה. "מי זה???"

אלי צבט את מורדי. "שקט! כולם ישנים".

"בסדר, אבל אני רוצה לדעת מי זה, לדעת אם שווה לקום לפתוח או שעדיף להשאיר את הנוקש בחוץ. ובגלל שאמרת לי שקט לא שמענו את התשובה". מורדי רטן, צועק שוב. "מי זה??"

"שמשון".

"אוהו!!" אלי קם מהספה וניגש לדלת, פותח אותה. "מה נשמע, שימ?"

"בסדר. מה קורה?" הוא נכנס פנימה, סורק את האזור.

"מעולה".

"רוצים לצאת?" שמשון שינה את הניסוח שתכנן, הופך מיחיד לרבים.

מורדי התמתח. "לאן?"

"סתם סיבוב", הוא משך כתף, מביט על אלי. "אז מה אומרים?"

"עזוב". מורדי נשכב על הספה בתנופה. "אין לי כוח. בוא שב איתנו. ספר איך היה בטבריה".

"הייתי אתמול עם חברים מהישיבה". שמשון אומר, מגחך קלות.

מורדי התרומם בתנופה, שולח בעיטה קלה אל שמשון. "וואלה. איך היה?"

"היה..." שמשון חכך את כפות ידיו זו בזו. "היה כיף, אבל מפחיד".

"נו, באמת. יא חתיכת פחדן". מורדי צחקק. "בטח דרכת על ג'וק או שראית שם איזה גמל".

"דווקא לא". שמשון חייך מאוזן לאוזן, מתיישב.

אלי חזר מהמטבח והניח על השולחן הסלוני בקבוק קולה וגרעינים. "תגמרו מהר שאמא לא תראה", הוא הורה, פונה אל שמשון. "יאללה ספר מה היה כל כך מפחיד".

שמשון שלח את ידו קדימה וחפן בכפו גרעינים. "מורדי, תמזוג לי קולה".

"תמזוג לעצמך".

שמשון גלגל עיניים, מוזג לעצמו. "אוקי", הוא היטב את ישיבתו, מתחיל בדרמטיות. "היינו בתוך הכינרת כמה חברים בסביבות שלוש בלילה. פתאום אנחנו דורכים על משהו, מסתכלים למטה - רואים גוש".

"גופה". מורדי נסחף באווירה הדרמטית. "דרכתם על גופה".

"בדיוק". שמשון אישר, גורם לעיניהם של אלי ומורדי להיפער.

"אתה רציני??"

"לא, אני משקר. המצאתי את זה". שמשון שלח אליהם מבט נוזף. "בקיצור. נגענו, זיהנו שזו גופה. בן-אדם! ניסינו למשוך אותו החוצה מהמים, לא הולך. לא הצלחנו. כאילו הבנאדם תקוע בפנים עם איזו אבן או משהו".

"באמת מפחיד". אלי אישר בניד ראש.

"מה מפחיד?!" מורדי עיקם את פיו. "בחייאת. כולה גופה. אל תשחקו אותה איזה פחדנים. די".

"בטח בסוף גיליתם שזו היתה בובה". אלי ניחש.

"תתפלא, אבל לא". שמשון שלל. "לענייננו, אנחנו מנסים להוציא אותו, לשלוף, למשוך - והוא לא יוצא! לא משתחרר, לא זז. כלום!"

"היתה קשורה אליו משקולת. מישהו התנקש בו". מורדי הציע בעיניים עצומות.

"אחי, אולי תפסיק לקטוע אותי. אם אתה רוצה אתה יכול לספר אחר כך גם סיפור. בלי נדר אני גם אקשיב לך".

מורדי ואלי צחקו. "מקשיבים, יאללה".

"כל הכבוד. ילדים טובים". שמשון רווה נחת. "תארו לכם שלוש בלילה, אנחנו מנסים למשוך גופה מהמים, עוברות השניות, עובר הזמן, לא מצליחים. פתאום, הוא משתחרר, אנחנו שולפים אותו מהר..." שמשון לגם אוויר להגברת המתח, "והבנאדם מתנשף, מסתכל על השעון ואומר בחיוך: 'שתי דקות וחמישים שניות'.אנחנו - עמדנו למות באותו רגע".

"הגופה היתה חיה". אלי סיכם.

"בדיוק". שמשון השתעל במבוכה. "זה היה איזה חייל שהתאמן על שהות ארוכה מתחת למים, אחר כך היינו צריכים לשלם לו מנת שווארמה על זה שהפרענו לו באימון..."

"וזה הכי הפחיד אותך". מורדי סיכם בחיוך מנצחים. "המחיר על מנת השווארמה של החייל יותר מהגופה!"
 

הלוחשת לתווים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
הנדסת תוכנה
נקישות קצובות בדלת. אחת עשרה בלילה.

אלי ומורדי החליפו ביניהם מבטים תוהים.

"אחד מהחברים שלך אמור להגיע?" אלי שלח אל מורדי מבט שואל.

מורדי נד בראשו, שולל. הוא הרים את קולו, צועק מהספה. "מי זה???"

אלי צבט את מורדי. "שקט! כולם ישנים".

"בסדר, אבל אני רוצה לדעת מי זה, לדעת אם שווה לקום לפתוח או שעדיף להשאיר את הנוקש בחוץ. ובגלל שאמרת לי שקט לא שמענו את התשובה". מורדי רטן, צועק שוב. "מי זה??"

"שמשון".

"אוהו!!" אלי קם מהספה וניגש לדלת, פותח אותה. "מה נשמע, שימ?"

"בסדר. מה קורה?" הוא נכנס פנימה, סורק את האזור.

"מעולה".

"רוצים לצאת?" שמשון שינה את הניסוח שתכנן, הופך מיחיד לרבים.

מורדי התמתח. "לאן?"

"סתם סיבוב", הוא משך כתף, מביט על אלי. "אז מה אומרים?"

"עזוב". מורדי נשכב על הספה בתנופה. "אין לי כוח. בוא שב איתנו. ספר איך היה בטבריה".

"הייתי אתמול עם חברים מהישיבה". שמשון אומר, מגחך קלות.

מורדי התרומם בתנופה, שולח בעיטה קלה אל שמשון. "וואלה. איך היה?"

"היה..." שמשון חכך את כפות ידיו זו בזו. "היה כיף, אבל מפחיד".

"נו, באמת. יא חתיכת פחדן". מורדי צחקק. "בטח דרכת על ג'וק או שראית שם איזה גמל".

"דווקא לא". שמשון חייך מאוזן לאוזן, מתיישב.

אלי חזר מהמטבח והניח על השולחן הסלוני בקבוק קולה וגרעינים. "תגמרו מהר שאמא לא תראה", הוא הורה, פונה אל שמשון. "יאללה ספר מה היה כל כך מפחיד".

שמשון שלח את ידו קדימה וחפן בכפו גרעינים. "מורדי, תמזוג לי קולה".

"תמזוג לעצמך".

שמשון גלגל עיניים, מוזג לעצמו. "אוקי", הוא היטב את ישיבתו, מתחיל בדרמטיות. "היינו בתוך הכינרת כמה חברים בסביבות שלוש בלילה. פתאום אנחנו דורכים על משהו, מסתכלים למטה - רואים גוש".

"גופה". מורדי נסחף באווירה הדרמטית. "דרכתם על גופה".

"בדיוק". שמשון אישר, גורם לעיניהם של אלי ומורדי להיפער.

"אתה רציני??"

"לא, אני משקר. המצאתי את זה". שמשון שלח אליהם מבט נוזף. "בקיצור. נגענו, זיהנו שזו גופה. בן-אדם! ניסינו למשוך אותו החוצה מהמים, לא הולך. לא הצלחנו. כאילו הבנאדם תקוע בפנים עם איזו אבן או משהו".

"באמת מפחיד". אלי אישר בניד ראש.

"מה מפחיד?!" מורדי עיקם את פיו. "בחייאת. כולה גופה. אל תשחקו אותה איזה פחדנים. די".

"בטח בסוף גיליתם שזו היתה בובה". אלי ניחש.

"תתפלא, אבל לא". שמשון שלל. "לענייננו, אנחנו מנסים להוציא אותו, לשלוף, למשוך - והוא לא יוצא! לא משתחרר, לא זז. כלום!"

"היתה קשורה אליו משקולת. מישהו התנקש בו". מורדי הציע בעיניים עצומות.

"אחי, אולי תפסיק לקטוע אותי. אם אתה רוצה אתה יכול לספר אחר כך גם סיפור. בלי נדר אני גם אקשיב לך".

מורדי ואלי צחקו. "מקשיבים, יאללה".

"כל הכבוד. ילדים טובים". שמשון רווה נחת. "תארו לכם שלוש בלילה, אנחנו מנסים למשוך גופה מהמים, עוברות השניות, עובר הזמן, לא מצליחים. פתאום, הוא משתחרר, אנחנו שולפים אותו מהר..." שמשון לגם אוויר להגברת המתח, "והבנאדם מתנשף, מסתכל על השעון ואומר בחיוך: 'שתי דקות וחמישים שניות'.אנחנו - עמדנו למות באותו רגע".

"הגופה היתה חיה". אלי סיכם.

"בדיוק". שמשון השתעל במבוכה. "זה היה איזה חייל שהתאמן על שהות ארוכה מתחת למים, אחר כך היינו צריכים לשלם לו מנת שווארמה על זה שהפרענו לו באימון..."

"וזה הכי הפחיד אותך". מורדי סיכם בחיוך מנצחים. "המחיר על מנת השווארמה של החייל יותר מהגופה!"
חחחחחחחחחחחחחחחח טובבבב
לא נגמרות לך הסיטואציות, אה?
זה פשוט קולל
 

מתן מאור

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
וואו!
כל הסיפור, לא רק הפרק הזה.
יש לי חולשת אופי כזאת שכשאני קורא סיפור ישר קופצים לראש אסוציאציות - הזכיר לי את הסיפור של ר' יענקל'ה גלינסקי בחודש האמיצות כשהוא הלך לטבול במקווה של המתים בבית הקברות...
 

לוטם

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
@לוטם???
עבר חודש!!!
תבשלי לנו משהו לפני החג וחול המועד....
בבקשה!!!
תודה על ההקפצה (:
לא יכולה להבטיח, הלחץ של ערב חג וכו'...
אבל אולי, רק השם יודע אם יהיה פרק לפני סוכות או בחול המועד.

תתפללו ;)
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ע'

קכא עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי:קכב עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים:קכג עֵינַי כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ:קכד עֲשֵׂה עִם עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי:קכה עַבְדְּךָ אָנִי הֲבִינֵנִי וְאֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ:קכו עֵת לַעֲשׂוֹת לַיי הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ:קכז עַל כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ מִזָּהָב וּמִפָּז:קכח עַל כֵּן כָּל פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי כָּל אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי:
נקרא  6  פעמים

אתגר AI

חשיפה כפולה • אתגר 130

לוח מודעות

למעלה