סיפור בהמשכים איך תמיד זה קורה לי?!

לוטם

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
שישי. 07:30 בבוקר.

הוא נכנס אל הבית והעיף את תיק הגב הענק שלו, זה שמכיל שבוע שלם, באמצע הסלון. עוד לפני שהספיק לברוח למיטה שלו, קפצו עליו שניים.

"מורדי!!"

מורדי ניסה להתנער מאחיזתם של אחיו ואחותו הקטנים, המחבקים את רגליו ומרתקים אותו למקום. "מה אתם מתרגשים?" הוא נהם, מנער את גופו. אחיו הקטן נשר ממנו. אחותו צחקה. מהדקת את אחיזתה.

"חזרת, מורדי!!" היא התלהבה, מרימה אליו מבט. "איך היה לך בטיול?"

"אוףףף!!" מורדי ניסה לבעוט באוויר, להעיף ממנו את הקטנה, ללא הצלחה. כל מה שהוא רוצה כעת זה ללכת לישון, לא לספר סיפורים, במיוחד לא לקטנה הזו.

"בוא, מורדי. לספה!" היא מנסה למשוך אותו, "בוא כבר!"

מורדי נשף, מתעצבן. "די כבר!"

היא עזבה אותו, נרתעת מהצעקה.

מורדי עפעף בעיניו ונכנס לחדר בשתיקה. נרדם ברגע.


ערב שבת. 20:24

"מורדי. קום".

"קום. קום. קום. קום".

"עופי מכאן". הוא מתמתח, פוקח חצי עין על אחותו המתרגשת. "מה את רוצה עכשיו?"

"שתקום". היא מחייכת, מושכת ממנו את השמיכה בידיים קטנות.

מורדי שלח את ידו ושפשף את עיניו. "למה לקום עכשיו? מה השעה?"

"עושים קידוש". היא מעדכנת אותו, לא יודעת מה השעה. "כולם מחכים לך. יאללה בוא".

מורדי קם מהמיטה בעצלתיים. ניגש היישר אל השולחן. "אפשר להתחיל". הוא הודיע תוך כדי הליכה.

"מורדי, שב ליידי". הקטנה מצייצת, מושכת בשבילו כיסא.

הוא העיף לעברה מבט מופתע, מתקדם לכיוון הכיסא ששמרה לו.

"מורדי".

מורדי הרים את עיניו אל אביו. "מה?"

"לך תביא כיפה. אתה לא יכול להיות ככה בקידוש ובסעודה".

"טובבב". מורדי התמתח קלות והתרחק מהשולחן. "אמא, איפה הכובע שמש שלי?"

"תחפש בחדר". היא הציעה, מבטיה, כמו של כל הנוכחים, עקבו אחרי מורדי המשוטט בבית.

"תזדרז, מורדי. כולם מחכים לך". אבא מבקש.

"אתם לא חייבים לחכות". מורדי התיז, מניח בתנופה כובע שמש שחור על ראשו ומכסה בו את השיער הארוך והצבוע שלו. "יאללה".

האבא בלע אנחה, התחיל בקידוש, מורדי נעמד בסמוך למקומו.

"מורדי?" אחותו הקטנה לחשה לכיוונו, מושכת בחולצתו.

"מה?" הוא אמר, מושך אליו מבטים נוזפים.

הוא לא התנצל, שתה מהיין בסוף הקידוש וניגש ליטול ידיים. "את רוצה שאני אטול לך?" הוא שואל את אחותו, נוטל לה. מתקדם עימה יד ביד אל השולחן.

"מורדי?"

"מה עכשיו?" הוא אומר בפה מלא, מגלגל עיניים.

"בוא נשחק".

"נשחק? עכשיו?"

"כן". היא קומצת אגרוף, מסתירה אותו מאחורי העורף. "אבן-נייר-ומספריים".

מורדי מצחקק. משחק איתה, מנצח פעם אחת, נותן לה לנצח פעם שניה. "זהו, מתוקה. נמאס לי".

"נו, מורדי. עוד פעם אחת".

"לא. דיי. אני אוכל!"

"אז תפסיק רגע".

"לא בא לי. אני רעב".

"טוב, עוד פעם אחת".

"די, נודניקית. שיגעת אותי!"

"פעם אחרונה..."

"טוב". מורדי נאנח עמוקות, מניח יד על ראשה של אחותו, מנענע אותו קלות. "אם עוד פעם אחת את מבקשת את זה אני זורק אותך מ..." הוא מביט סביבו, "לא יודע מאיפה".
 

לוטם

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים

RIVKA W

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
זה פשוט טוב... כמו תמיד.
רק זה:
ערב שבת. 20:24
ההייתי משנה לליל שבת.
ברגע הראשון הבנתי שהכוונה ליום שישי וחשבתי שיש טעות בשעה.

ובבקשה תמשיכי עם הדבר היפה הזה,
אני מחכה כבר מעכשיו לפרק הבא.
 

לוטם

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
חחח אחותו ממש חמודה.
כיף שהכנסת אותה לעניינים, אפילו זה יהיה חמוד שהיא תיכנס יותר ותשפיע על הבחירות שלו וכאלה..
👍 תודה
זה פשוט טוב... כמו תמיד.
תודה!
רק זה:

ההייתי משנה לליל שבת.
ברגע הראשון הבנתי שהכוונה ליום שישי וחשבתי שיש טעות בשעה.
צודקת. לא ניסחתי את זה טוב...
ובבקשה תמשיכי עם הדבר היפה הזה,
אני מחכה כבר מעכשיו לפרק הבא.
וואו. תודה על הפרגון🙏
 

הלוחשת לתווים

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
הנדסת תוכנה
הדמיות בתלת מימד
וואי חיכיתי דורותת עד שאני אוכל להגיב סופסוף לסיפור ה---- אין לי מילים...
פשוט כתיבה יפיפיה וזורמת וכיפית לקרוא!!
רק לחכות להמשך!!!
 

לוטם

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
נקישות קצובות בדלת. אחת עשרה בלילה.

אלי ומורדי החליפו ביניהם מבטים תוהים.

"אחד מהחברים שלך אמור להגיע?" אלי שלח אל מורדי מבט שואל.

מורדי נד בראשו, שולל. הוא הרים את קולו, צועק מהספה. "מי זה???"

אלי צבט את מורדי. "שקט! כולם ישנים".

"בסדר, אבל אני רוצה לדעת מי זה, לדעת אם שווה לקום לפתוח או שעדיף להשאיר את הנוקש בחוץ. ובגלל שאמרת לי שקט לא שמענו את התשובה". מורדי רטן, צועק שוב. "מי זה??"

"שמשון".

"אוהו!!" אלי קם מהספה וניגש לדלת, פותח אותה. "מה נשמע, שימ?"

"בסדר. מה קורה?" הוא נכנס פנימה, סורק את האזור.

"מעולה".

"רוצים לצאת?" שמשון שינה את הניסוח שתכנן, הופך מיחיד לרבים.

מורדי התמתח. "לאן?"

"סתם סיבוב", הוא משך כתף, מביט על אלי. "אז מה אומרים?"

"עזוב". מורדי נשכב על הספה בתנופה. "אין לי כוח. בוא שב איתנו. ספר איך היה בטבריה".

"הייתי אתמול עם חברים מהישיבה". שמשון אומר, מגחך קלות.

מורדי התרומם בתנופה, שולח בעיטה קלה אל שמשון. "וואלה. איך היה?"

"היה..." שמשון חכך את כפות ידיו זו בזו. "היה כיף, אבל מפחיד".

"נו, באמת. יא חתיכת פחדן". מורדי צחקק. "בטח דרכת על ג'וק או שראית שם איזה גמל".

"דווקא לא". שמשון חייך מאוזן לאוזן, מתיישב.

אלי חזר מהמטבח והניח על השולחן הסלוני בקבוק קולה וגרעינים. "תגמרו מהר שאמא לא תראה", הוא הורה, פונה אל שמשון. "יאללה ספר מה היה כל כך מפחיד".

שמשון שלח את ידו קדימה וחפן בכפו גרעינים. "מורדי, תמזוג לי קולה".

"תמזוג לעצמך".

שמשון גלגל עיניים, מוזג לעצמו. "אוקי", הוא היטב את ישיבתו, מתחיל בדרמטיות. "היינו בתוך הכינרת כמה חברים בסביבות שלוש בלילה. פתאום אנחנו דורכים על משהו, מסתכלים למטה - רואים גוש".

"גופה". מורדי נסחף באווירה הדרמטית. "דרכתם על גופה".

"בדיוק". שמשון אישר, גורם לעיניהם של אלי ומורדי להיפער.

"אתה רציני??"

"לא, אני משקר. המצאתי את זה". שמשון שלח אליהם מבט נוזף. "בקיצור. נגענו, זיהנו שזו גופה. בן-אדם! ניסינו למשוך אותו החוצה מהמים, לא הולך. לא הצלחנו. כאילו הבנאדם תקוע בפנים עם איזו אבן או משהו".

"באמת מפחיד". אלי אישר בניד ראש.

"מה מפחיד?!" מורדי עיקם את פיו. "בחייאת. כולה גופה. אל תשחקו אותה איזה פחדנים. די".

"בטח בסוף גיליתם שזו היתה בובה". אלי ניחש.

"תתפלא, אבל לא". שמשון שלל. "לענייננו, אנחנו מנסים להוציא אותו, לשלוף, למשוך - והוא לא יוצא! לא משתחרר, לא זז. כלום!"

"היתה קשורה אליו משקולת. מישהו התנקש בו". מורדי הציע בעיניים עצומות.

"אחי, אולי תפסיק לקטוע אותי. אם אתה רוצה אתה יכול לספר אחר כך גם סיפור. בלי נדר אני גם אקשיב לך".

מורדי ואלי צחקו. "מקשיבים, יאללה".

"כל הכבוד. ילדים טובים". שמשון רווה נחת. "תארו לכם שלוש בלילה, אנחנו מנסים למשוך גופה מהמים, עוברות השניות, עובר הזמן, לא מצליחים. פתאום, הוא משתחרר, אנחנו שולפים אותו מהר..." שמשון לגם אוויר להגברת המתח, "והבנאדם מתנשף, מסתכל על השעון ואומר בחיוך: 'שתי דקות וחמישים שניות'.אנחנו - עמדנו למות באותו רגע".

"הגופה היתה חיה". אלי סיכם.

"בדיוק". שמשון השתעל במבוכה. "זה היה איזה חייל שהתאמן על שהות ארוכה מתחת למים, אחר כך היינו צריכים לשלם לו מנת שווארמה על זה שהפרענו לו באימון..."

"וזה הכי הפחיד אותך". מורדי סיכם בחיוך מנצחים. "המחיר על מנת השווארמה של החייל יותר מהגופה!"
 

הלוחשת לתווים

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
הנדסת תוכנה
הדמיות בתלת מימד
נקישות קצובות בדלת. אחת עשרה בלילה.

אלי ומורדי החליפו ביניהם מבטים תוהים.

"אחד מהחברים שלך אמור להגיע?" אלי שלח אל מורדי מבט שואל.

מורדי נד בראשו, שולל. הוא הרים את קולו, צועק מהספה. "מי זה???"

אלי צבט את מורדי. "שקט! כולם ישנים".

"בסדר, אבל אני רוצה לדעת מי זה, לדעת אם שווה לקום לפתוח או שעדיף להשאיר את הנוקש בחוץ. ובגלל שאמרת לי שקט לא שמענו את התשובה". מורדי רטן, צועק שוב. "מי זה??"

"שמשון".

"אוהו!!" אלי קם מהספה וניגש לדלת, פותח אותה. "מה נשמע, שימ?"

"בסדר. מה קורה?" הוא נכנס פנימה, סורק את האזור.

"מעולה".

"רוצים לצאת?" שמשון שינה את הניסוח שתכנן, הופך מיחיד לרבים.

מורדי התמתח. "לאן?"

"סתם סיבוב", הוא משך כתף, מביט על אלי. "אז מה אומרים?"

"עזוב". מורדי נשכב על הספה בתנופה. "אין לי כוח. בוא שב איתנו. ספר איך היה בטבריה".

"הייתי אתמול עם חברים מהישיבה". שמשון אומר, מגחך קלות.

מורדי התרומם בתנופה, שולח בעיטה קלה אל שמשון. "וואלה. איך היה?"

"היה..." שמשון חכך את כפות ידיו זו בזו. "היה כיף, אבל מפחיד".

"נו, באמת. יא חתיכת פחדן". מורדי צחקק. "בטח דרכת על ג'וק או שראית שם איזה גמל".

"דווקא לא". שמשון חייך מאוזן לאוזן, מתיישב.

אלי חזר מהמטבח והניח על השולחן הסלוני בקבוק קולה וגרעינים. "תגמרו מהר שאמא לא תראה", הוא הורה, פונה אל שמשון. "יאללה ספר מה היה כל כך מפחיד".

שמשון שלח את ידו קדימה וחפן בכפו גרעינים. "מורדי, תמזוג לי קולה".

"תמזוג לעצמך".

שמשון גלגל עיניים, מוזג לעצמו. "אוקי", הוא היטב את ישיבתו, מתחיל בדרמטיות. "היינו בתוך הכינרת כמה חברים בסביבות שלוש בלילה. פתאום אנחנו דורכים על משהו, מסתכלים למטה - רואים גוש".

"גופה". מורדי נסחף באווירה הדרמטית. "דרכתם על גופה".

"בדיוק". שמשון אישר, גורם לעיניהם של אלי ומורדי להיפער.

"אתה רציני??"

"לא, אני משקר. המצאתי את זה". שמשון שלח אליהם מבט נוזף. "בקיצור. נגענו, זיהנו שזו גופה. בן-אדם! ניסינו למשוך אותו החוצה מהמים, לא הולך. לא הצלחנו. כאילו הבנאדם תקוע בפנים עם איזו אבן או משהו".

"באמת מפחיד". אלי אישר בניד ראש.

"מה מפחיד?!" מורדי עיקם את פיו. "בחייאת. כולה גופה. אל תשחקו אותה איזה פחדנים. די".

"בטח בסוף גיליתם שזו היתה בובה". אלי ניחש.

"תתפלא, אבל לא". שמשון שלל. "לענייננו, אנחנו מנסים להוציא אותו, לשלוף, למשוך - והוא לא יוצא! לא משתחרר, לא זז. כלום!"

"היתה קשורה אליו משקולת. מישהו התנקש בו". מורדי הציע בעיניים עצומות.

"אחי, אולי תפסיק לקטוע אותי. אם אתה רוצה אתה יכול לספר אחר כך גם סיפור. בלי נדר אני גם אקשיב לך".

מורדי ואלי צחקו. "מקשיבים, יאללה".

"כל הכבוד. ילדים טובים". שמשון רווה נחת. "תארו לכם שלוש בלילה, אנחנו מנסים למשוך גופה מהמים, עוברות השניות, עובר הזמן, לא מצליחים. פתאום, הוא משתחרר, אנחנו שולפים אותו מהר..." שמשון לגם אוויר להגברת המתח, "והבנאדם מתנשף, מסתכל על השעון ואומר בחיוך: 'שתי דקות וחמישים שניות'.אנחנו - עמדנו למות באותו רגע".

"הגופה היתה חיה". אלי סיכם.

"בדיוק". שמשון השתעל במבוכה. "זה היה איזה חייל שהתאמן על שהות ארוכה מתחת למים, אחר כך היינו צריכים לשלם לו מנת שווארמה על זה שהפרענו לו באימון..."

"וזה הכי הפחיד אותך". מורדי סיכם בחיוך מנצחים. "המחיר על מנת השווארמה של החייל יותר מהגופה!"
חחחחחחחחחחחחחחחח טובבבב
לא נגמרות לך הסיטואציות, אה?
זה פשוט קולל
 

מתן מאור

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
וואו!
כל הסיפור, לא רק הפרק הזה.
יש לי חולשת אופי כזאת שכשאני קורא סיפור ישר קופצים לראש אסוציאציות - הזכיר לי את הסיפור של ר' יענקל'ה גלינסקי בחודש האמיצות כשהוא הלך לטבול במקווה של המתים בבית הקברות...
 

לוטם

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
@לוטם???
עבר חודש!!!
תבשלי לנו משהו לפני החג וחול המועד....
בבקשה!!!
תודה על ההקפצה (:
לא יכולה להבטיח, הלחץ של ערב חג וכו'...
אבל אולי, רק השם יודע אם יהיה פרק לפני סוכות או בחול המועד.

תתפללו ;)
 

לוטם

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
"תגיד מורדי, אולי תלך לישיבה של הרב אלבז?"

"לא רוצה".

אלי הביט על אחיו במבט תוהה, מנסה להבין את פשר התגובה הקצרה והמיידית שקיבל. "למה אתה לא רוצה?"

"ככה". ידו של מורדי עלתה אל ראשו, מפזרת את תלתליו הארוכים כהוכחה למשהו לא ברור. "מה אני אעשה שם?"

אלי הביט על שערו הארוך של אחיו, מהנהן בחיוך קל. "תתחזק".

מורדי גלגל את עיניו, פיו נותר חתום.

"טוב". אלי הזדקף על מקומו בתנועה חדה, שש-אלי-קרב. "יהיה לך שם את הרב, חברים איכותיים, לימוד יותר רציני".

"לא רוצה".

אלי המשיך לדבר בשטף. "תוכל למצוא שם עבודה נורמלית, בירושלים יש עבודות טובות. משלמים טוב, יהיה לך כסף, תוכל להחזיר את כל הלוואות שלקחת בחודש האחרון מכל בנאדם אפשרי..."

"אין לי כוח לדברים האלה". מורדי חתם את הדיון המעיק, מעיק עוד יותר כשהוא יודע שאמא שלהם מאזינה לשיחה-החשובה מהמטבח, בשקט בינתיים. "מספיקה לי הפנימייה שלי כרגע".

"שאתה כבר לא שם שלושה חודשים".

"בסדר. לא נורא". מורדי נושף בקוצר רוח. "אני אחזור לשם מתישהו".

הפעם הגיע תורו של אלי לגלגל את עיניו. לא ממש מאמין לדבריו של אחיו.

מורדי הנמיך את קולו מעט. "אני יורד לאילת".

"עוד פעם לאילת?" אלי עיקם את אפו, לא דואג להנמיך גם הוא את קולו.
הוא יכול להבין לבד שמורדי לא מעוניין שאמא תשמע את התוכניות הללו, אך הוא דווקא בעד. אולי מישהו יעצור סוף סוף את הפרחח המגודל היושב מולו.

"כן. חבר שלי רוצה שאני אבוא איתו".

"מתי?"

"סופ"ש. חמשו"ש נחמד כזה".

"אל תלך". אמא שלהם סוף סוף מתערבת בשיחה בין שני בניה. "אתה בעצמך אמרת 'יורד' אתה מבין שזו ירידה! אני לא מסכימה".

מורדי מגחך. "למה לא בעצם?"

"למה לא?!" עיניה של האם נפערות בהשתאות. "אתה צדיק מידי בשביל 'לרדת לאילת'. מה יש לך לעשות שם?"

אלי בלע חיוך. מורדי אפילו לא ניסה להסתיר אותו. "ננפוש. ננוח קצת".

"ננוח?" היא מזדעקת. "אתה עדיין לא חזרת לישיבה שלך מאלול!!"

"לפנימייה". מורדי מתקן אותה בקפידה.

"לפנימייה. כבר חודשים אתה בבית, ואתה אומר שאתה צריך לנוח ולנפוש?? למה מה אתה עושה כל היום כאן בבית?!"

"אתם משגעים אותי כאן. לך תתפלל, תברך, תקום, תלך".

אלי מרפק את מורדי בחוזקה. "כאילו שאתה עושה מה שמבקשים ממך. כל היום ישן. או בפלאפון".

נכון. נראה לך שאני עושה את מה שמבקשים ממני?? אבל מבקשים".

"ולכן אתה צריך לנפוש". אמא שלו מסכמת בייאוש את השיחה הלא-מועילה. "בכל אופן, אני לא רוצה שתלך לשם שוב".

"טוב", מורדי מכחכח בחוסר עניין. "נראה כבר".​
 

לוטם

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  104  פעמים

אתגר AI

תאומים • אתגר 145

לוח מודעות

למעלה