וואו!
אני קורא את האשכול הזה ולא מאמין, זה נראה כאילו אנחנו חיים בשני קוסמוסים מקבילים,
כחסיד, גדלתי ואני ברוך השם גודל ומחנך את ילדי על האהבת תורה ושקידה עצומה, וברוך השם זוכים לקטוף פירות
מתוקים של נחת יהודית, יש לי אחיינים ילדים שיודעים מאות דפי גמרא בעל פה, וחיים בתוך בועה קדושה של
תורה ותפילה ועבודת השם,
וכל זה משתלב לי יופי לגמרי בזה שגם אני, ואבי ואחיי, עשו כל אשר לאל ידם כדי להשאר בלימוד אחרי החתונה,
עד שברוך השם המשפחה התרחבה והדבר הכי טבעי ומתבקש שהבעל ייצא לעבוד, ולפרנס, מתוך חיבור אמיתי לתורה,
יש מאחיי שזכו לשבת יותר שנים בכולל, ויש מאחיי שזכו פחות,
אני לא מצליח להבין איך יציאה לעבוד מתקשרת עם פתיחות רוחנית, ממש לא, לא באיזורי חיוג שלי בכל אופן,
אני יודע שיש קהילות שאצלם מקובל שיושבים בכולל כל החיים באידואלגיה,
ואינני מתכוון חלילה להמעיט בערכם, או להכנס לפולמוס בנושא,
סתם קראתי את האשכול ולא הבנתי את הדיון,
רק אבקש להדגיש שגם אצל החסידים, בחור שעובד בתקופת היותו בישיבה זה לא מקובל,