יש לי ילדה בת 3.4 מתוקה, חברותית, מלאת אהבה, טובת לב, רגועה ושמחה ב"ה
יש לה המון קשיים התפתחותיים מינקות, (מטופלים כמובן), והיא מתמודדת עם הרבה אתגרים.
אני מרגישה קושי ענק לאהוב אותה, אני כועסת עליה המון,
בגלל הקשיים כל הזמן נשפך לה/נופל לה/נופלת/מתלכלכת/נתקעת
אציין כי עם שאר האחים/יות אני אמא חמה, זורמת, אוהבת, מביעה, וכן היא ממש לא הבכורה.
לא מרגישה שהנתינה לה מולידה אצלי אהבה, אני נותנת לה בלי סוף, דואגת לה, גם במובן פיזי וטכני, וגם נפשית משתדלת מאד (לא כ"כ בהצלחה)
קשה לי לחבק אותה, כי תמיד יש לה נזלת וזה מרגיז אותי, ועד שאני מנגבת לה כבר יוצא הטעם, וזה לא ספונטני.
(אני חושדת שהכעס שלי עליה יוצא כי היא כביכול לא מספיק מושלמת ופוטוגנית)
אשמח לעצות, או הכוונה, בעיקר מכאלה שחוו/חווים דחיה/כעס מילד מסוים.
תודה
אנא, אל תשפטו.
מי שלא מכיר או שמזדעזע, באמת אין צורך להגיב.
האשכול נכתב בכאב גדול,
לא מעונינת בהטפות מכל סוג, או בתיאור הנזק שנגרם לילדה חלילה.
יש לה המון קשיים התפתחותיים מינקות, (מטופלים כמובן), והיא מתמודדת עם הרבה אתגרים.
אני מרגישה קושי ענק לאהוב אותה, אני כועסת עליה המון,
בגלל הקשיים כל הזמן נשפך לה/נופל לה/נופלת/מתלכלכת/נתקעת
אציין כי עם שאר האחים/יות אני אמא חמה, זורמת, אוהבת, מביעה, וכן היא ממש לא הבכורה.
לא מרגישה שהנתינה לה מולידה אצלי אהבה, אני נותנת לה בלי סוף, דואגת לה, גם במובן פיזי וטכני, וגם נפשית משתדלת מאד (לא כ"כ בהצלחה)
קשה לי לחבק אותה, כי תמיד יש לה נזלת וזה מרגיז אותי, ועד שאני מנגבת לה כבר יוצא הטעם, וזה לא ספונטני.
(אני חושדת שהכעס שלי עליה יוצא כי היא כביכול לא מספיק מושלמת ופוטוגנית)
אשמח לעצות, או הכוונה, בעיקר מכאלה שחוו/חווים דחיה/כעס מילד מסוים.
תודה
אנא, אל תשפטו.
מי שלא מכיר או שמזדעזע, באמת אין צורך להגיב.
האשכול נכתב בכאב גדול,
לא מעונינת בהטפות מכל סוג, או בתיאור הנזק שנגרם לילדה חלילה.