ואו איזה אשכול כואב, שמציף ישר את הכאב שחשה כל אמא לילד אלרגי בתחילת השנה.
נכון, גם לי יש 2 ילדים מפונקים שבקושי אוכלים את הסנדוויץ בגן ובבית הספר, ואם היו מגבילים אותי למספר ממרחים מצומצם זה היה קשה. אבל תסתכלו רק לרגע על הצד השני. הקטן שלי, בנוסף לזה שהוא ילד מתנה מיוחדת שעטופה במלא עטיפות כואבות כגון אסטמה קשה, אטופיק נוראי ומולטי אלרגיה מסכנת חיים ל-6 אלרגנים.
תחשבו עלי, כל בוקר שולחת את הילד בחרדה איומה, איך יעבור היום הזה? אולי האמא המצקצקת מאתמול תחליט להקל ראש ולשלוח את הבן שלה עם גבינה בסנדוויץ? אולי ילד אחד שאכל במבה על הבוקר יגע בילד שלי בלי לשטוף ידיים?
תחשבו עלינו- שמצד אחד מוכרחות לשמור על חיי ילדינו הקטנים מרעלים שמסתובבים סביבם (כן. אלרגן זה רעל לילד שלי!) ומצד שני צריכות להתנצל ולחייך ולהתחנן לגננות ולשאר האמהות שבבקשה יכבדו את ההנחיות ולא ישלחו אלרגנים לגן?
וזה מעבר לפרצופים שאנחנו מקבלות בתחילת השנה.
כשבאתי עם הילד ביום הראשון וסיפרתי לגננות על האלרגיה, הן הסתכלו על הילד שלי כעל מפלצת מאיימת. פצצה מתקתקת שעלולה להתפוצץ בכל רגע נתון.
ומסביב מלא אמהות מצקצקות בלשונן- אוי נו, הילד שלי אוהב רק טוסט! זה ממש מוגזם! אם יש לו סייעת שהסייעת תעשה את תפקידה ותשמור שלא יגע בכלום. שהילד שלה ישב לאכול בחצר.. וכו'.
איפה החינוך שלנו לבין אדם לחברו? כל אמא היתה מאושרת לגדל את ילדיה לדרך ארץ תוך התחשבות באחר.
פה יש לכן שיעור יומיומי לילד- בזה שאתה מוותר על הטוסט שלך בבוקר- אתה מציל חיים! כל בוקר מחדש!
אני מתנצלת באמת, מעומק ליבי, בפני כל האמהות בגן של הילד שלי, שבגללי אתן נאלצות לשלוח את הילד עם ממרח שוקולד בלחם. כואב לי על המוגבלות הזו לא פחות משזה כואב לכן.
אני מובכת בכל רגע נתון שבגללי הילד שלכן לא אוכל בגן. אבל באמת. תאמינו לי שהיתי מוותרת על התענוג הזה מזמן. מספיק התקפים חוויתי עם הילד שלי כדי להבין שהחיים של הילד שלי חשובים יותר מכל המבוכה שאחווה.
ולשאלת כמה מכם- אכן, אני לא מכניסה את רוב האלרגנים הביתה (פרט לחלב מצומצם הנעול במגירה מיוחדת במקרר. מחוץ לטווח ידו של הילד)
אני לא אקח לעולם סיכון על חייו של הילד שלי. תחשבו איזו הרגשה זו לאבד חיים בגלל במבה אחת, או גרגר חומוס אחד.