נכון מאוד!תודה על הרגישות.
אבל אין לי ילדים כבר למעלה מ3 שנים
ולא אני לא מרגישה בושה /עליבות בזה.
ומי שחושב שאני צריכה להיות בושה בזה-לא מי שממתין אלא מי שלא בניסיון-שיגדל יבין
אמן-וזה הכי מעצבן-מי שחושב שערך אדם תלוי במה שלא בשליטתו- אני מאמינה בכל ליבי
שה' נתן לכל אדם מסלול שונה משל חברו- וכל אחד והניסיונות שלו...- אבל מי שמתמודד ובכל
זאת ממשיך בשגרה עד כמה שניתן- ולא משנה באיזה נושא מתמודד- וממשיך על אף הקושי, חוסר הוודאות
כאבים/ טיפולים, להאיר פנים לשני ולנהל חיי שגרה ברוכים עד כמה שניתן- ראוי להערכה מהזולת ולא לרחמים
או עליונות...- ולכן אין סיבה שירגיש עליבות...
מה שכן הצפת הכאב -זה יכול להציף בהחלט (אבל הכאב קיים והוא ניתן באהבה מה'=ולכן אין לי אישית טענות על המציפים...)
ועם זאת התחושה הרגעית עשויה להיות מאוד לא נעימה,
חוצמזה, לא כולם שלמים עם עצמם כ"כ וצריך רגישות.