אתגר נספח לאתגר - צמד מנצח

ימים טובים יבואו · 11/9/24

דיונים, הערות, הארות - כאן.
לאתגר

הלוחשת לתווים · 11/9/24

חח איזה אתגר נחמד!!
באמת דורש יצירתיות אוברר
תודה.

RU1 · 11/9/24

איזו מקוריות!
אהבתי

סבתא חביבה · 11/9/24

אתגר מקסים!

חי מינץ · 11/9/24

באמת מאתגר!

ספריה בהכחדה12 · 11/9/24

אתגר יצירתי ומאתגר מאוד: )
תודה!

הטעם המושלם · 12/9/24

יצירתי ומאתגר! ובמחילה מהאתגר הקודם- כללים הרבה יחותר ברורים ומובנים.

הטעם המושלם · 12/9/24

אפשר לנעוץ את האתגר?

ח.ד. וחלק · 12/9/24

נכתב ע"י הטעם המושלם:
כללים ברורים ומובנים.

זה פשוט בגלל שלא כולם הכירו את המושגים של כללי האתגר הקודם.

נכתב ע"י הטעם המושלם:
אפשר לנעוץ את האתגר?

@מ. י. פרצמן

הלוחשת לתווים · 12/9/24

רגע, סיכמנו ששאר הדמויות לבחירתי, כן?

ימים טובים יבואו · 12/9/24

נכתב ע"י הלוחשת לתווים:
רגע, סיכמנו ששאר הדמויות לבחירתי, כן?

כן

RU1 · 12/9/24

@תהילה בצלאל

במילה אחת:
אהבתי

קודם כל, ללוז האתגר, לא לקחת סתם שתי דמויות שאין בהם קשר וחיברת בשביל ליצור עניין, לקחת שתי דמויות עם חיבור ממשי, עם מחשבה מאחורי הבחירה.
דבר שני, המקום. לכתוב על הגהינום זה יצירתי ( אם אפשר לומר עליו ככה ) מקורי, ומעלה ענין.
והשפה שאת כותבת בה ישירה, קולחת, מכוונת בדיוק ובתמציתיות לעיקר הדברים.
פשוט מעולה!

הלוחשת לתווים · 12/9/24

וואו @תהילה בצלאל ממש ממש אהבתי את היצירתיות!!
ממש מוצלח!

הטעם המושלם · 12/9/24

מותר לקחת דמות דמיונית מהעבר ודמות מהספרים היום? נניח אדם דמיוני מתקופת הבעש"ט מול- נניח לייבי?

הלוחשת לתווים · 12/9/24

@אלישבע קיי כתיבה ממש יפה!!
אהבתי ממש...

כמדומני שצריך לעשות ספויילר קצרצר על הדמויות שהפגשת...

אלישבע קיי · 12/9/24

כן, ערכתי כעת והוספתי ספוילר,
תודה!

אלישבע קיי · 12/9/24

וואי זה מותק של אתגר!
איזה כיף

אלישבע קיי · 12/9/24

אוחח, מגלה עכשיו כמה שגיאות כתיב

אין דרך לתקן, נכון?

תהילה בצלאל · 12/9/24

@אלישבע קיי אהבתי ממש, במיוחד את התקווה שנתת ליקוואל, אולי מיה תממש מתישהו?
בכל אופן, נדמה לי שידרת הוא זה שהצטרף אל יקוואל מלכתחילה ומת במנהרה מפצעיו, לא?

ניק 70107 · 12/9/24

נכתב ע"י אלישבע קיי:
"הי, עצור!" ידרת כיוון את הקשת הישר אל הדמות העולה במעלה ההר. הדמות הוסיפה לטפס, רכובה על אתון.
הוא מעולם לא פחד ממוות. של אחרים, כמובן. הוא שלף חץ, שאת קצהו משח קודם לכן בריצין, מתח את הקשת עוד מעט ושילח את החץ אל דרכו. לא טורח לעקוב אחר החץ העושה את דרכו אל האיש ונעלם באורח פלא.

תיכף ירעד ההר. והעולם ישתנה לנצח. תיכף יחוש במתיקותה של הנקמה. הדם זורם בעורקיו בשצף, תמונה של ערסל תלוי מיותם באוהל עולה מול עיניו. תיכף ימות איסתרק.
"האתון לא רצתה לבוא." הקול היה סמוך אליו ממש. הוא הסתובב מופתע. מגלה את האתון והאיש, שניהם שלמים ובריאים למראה.
"בהתחלה
היא לא רצתה" עיניו הרעות של האיש ברקו. "באתי לייעץ לך".
ידרת תפס בשתי ידיו את האיש, מניף אותו אל על.
"מי סיפר לך?" הוא הביט באיש שאף שריר לא נע בפניו, כשחייך.
"לא צריך לספר. אני נביא." קולו של האיש לחשני ומבחיל.
"פחחחח" ידרת הנחית את האיש כשראשו מטה בעוצמה שהיתה מרסקת כל גולגולת אנושית.
"למה אתה לא מת?" אצבעותיו של ידרת מחצו את צווארו של האיש, ששכב על הארץ, ראשו שלם.
באנחה התיישב ידרת על האדמה היבשה בתחתיתו של ההר, זה שיהפוך תיכף ללבה של אש עצומה. צריך לסלק מכאן את האיש הזה.
"לא צריך לסלק אותי מכאן" קולו הלחשני של האיש נשמע שוב. "באתי לייעץ לך".
"מי אתה?" הוא אפשר לאיש להתיישב, ברגליים משוכלות.
"בלעם. אתה צריך להחליף את בגדיך" הוא נעמד, "אם האדם הראשון שתפגוש" בלעם טיפס באיטיות על אתונו, מתרחק בדהירה מטה.
מה לכל הרוחות קרה כאן. הוא מתח את הקשת פעם נוספת, מביט בחץ העושה את דרכו אל ראשו של האיש ונעלם. מביט באיש המחייך, הממשיך בדהירה איטית להחריד על האתון הזקנה.
מה.לכל הרוחות. מה זה הדבר הזה.
******
הוא זיהה אותו. את אחיו הקטן של איסתרק, יקוואל.
מילותיו של בלעם נהמו בתוכו: אתה צריך להחליף את בגדיך. עם האדם הראשון שתפגוש.
הוא מיהר להסיר את גלימתו העליונה משך במהירות את חולצתו של האיש הצעיר.קרע מעליו את החגורה, ושילח את יקוואל בבעיטה לתחתיתו של ההר.
הוא לבש בחופזה את הבגדים של הצעיר. מדי חייל בקבוצתו של בעל המגפיים... מחט באפו והתעטש.
במהירות הוא נכנס למערה, תר בעיניו אחר אבקת הרעם.
כמה חיכה ליום הזה. פניו החבולים של איסתרק עולים מול עיניו, מבטו העיקש, המלכותי. תמונה נוספת של הערסל המיותם ושריפת ענק.
קול פיצוץ מחליא נשמע רגע לאחר מכן. ההר הפך למופע אש מדהים בעודו נקרע לגזרים.
שריפת ענק.
*****
בתחתית ההר כשהוא פצוע ומדמם זחל במאמץ יקוואל.

בלעם, הגיע לקלל את עם ישראל במדבר ונמצא מברך ידרת היי, גיסו של איסתרק מימיו בשבי הקווארים, תמיד הרגשתי שהוא לא קיבל את העונש הראוי לו. הנה, קיבל.

מקסים!