ואו איזה דיון
בא לי בול בזמן
אני חושבת שבעולם הללא דת
אנשים מתרגלים לתת במה לכל רגש ורגש שלהם
ולפעול אך ורק על פי הרגש
תעשה מה שאתה מרגיש לך עם הלב שלך"
זה נכון.
אני הכי בדעה של כל ההעצמות אישיות למינהם,
רק שהם לא יודעים לתת את הגבול שבין לתת מקום לרגש בתוכי
לבין לתת מקום לי בתוך הרגש.
הרגש משתלט עליהם, ואם מדובר באהבה אז בכלל,
כל דמיון רגש הופך כבר לדרך חיים.
כי אנחנו אומרים לעשות מה שהלב שלנו מרגיש לא כן?!
אבל מי יכול לחשוף רגש?
מי יכול להחליט על פיו, אך ורק מי שבא אל הרגש שהוא שלם עם עצמו.
ובעולם החילוני שאנחנו רואים זאת בחוץ,
זה נראה וואלה ילד קטן איזה מודעות גבוהה יש לו.
אבל לא בהכרח שזה נכון כי הם עקפו על הבסיס
כי אם זה מותר ללכת עד הסוף על כל דמיון/ רגש אהבה
אז אם יש לי עכשו (חלילה) תחושות אובדניות זה גם בסדר
כי הכל מותר.
בעולם השירה. שאני אגב מאד מאד אוהבת אותו
זה קיים זה לקחת כל דבר קטן מהחיים וליצור בו משמעות
שירה זה לתת לרגשות מלא מלא מקום ואך ורק לרגשות(לכן קיים פחות משוררים בעולם החרדי)
אבל לא את הרגשות כמו שהם החוכמה היא שרק המשורר יוכל להבין במה מדובר באמת
החוכמה היא ליפות את הרגשות ולהציג אותם לקורא שיזדהה,
וכשאתה יותר מידיי מנסה לשזור חרוזים זה נראה מצוץ תלוי מי
אבל זה יכול להראות קצת שקרי.
.
בכלאופן אנחנו צריכים לכתוב את עצמנו.
לגשת לכתיבה שאנחנו סופר מרגישים את עצמנו.
ואז מה שאנחנו מרגישים כבר ישפך על הדף/ על המקלדת
ואם אנחנו יכולים ליפות אותו אז הוא ראוי לפלטפורמה ציבורית
ואם לא,
גם אל עצמו הוא שווה
אבל בהחלט
@לאונרד כהן לא להפסיק לכתוב!
סורי על המגילה מקווה שזה קשור לנושא,
עדיין לא קראתי את כל התגובות שלכם אז כבר אראה אם קלעתי
הנושאים החמים
הנושאים החמים
