פרק 5
קול צווחות של רוכלים המכריזים על איכות סחורתם המשובחת, יחד עם חריקות ברזל של עגלות ישנות שסחבו המבקרים מילאו את האוויר ביריד הגזור והאסור.
היריד התקיים בעמק קטן ששכן בין הרים וצוקים שהקיפו אותו כמו חומה, דבר שמנע מכל אדם בממלכה למצוא אותו, אלא אם כן הוא ידע בדיוק באיזה מעבר ללכת ובאיזה נקיק להכנס בין ההרים.
ריילן, רנלי וביגלי עברו דרך מפרכת, עמוסה בעליות וירידות יחד עם האיילים. החל במעבר הנחלים הקפואים שעברו בו ביציאתם מהכפר, שכלל בחלקו הליכה על מדפי קרח קפואים ומחליקים, עבור דרך רכס ההרים המתפוררים, ומשם ירדו למדרונות החושך, דרך מלאה בנקיקים חשוכים בין ההרים. ריילן שלא התמצא ברכיבה על מדפי קרח ומעבר בנקיקים צרים שלא יועדו לרכיבה נזקק להרבה עזרה מרנלי וביגלי במהלך הדרך עד שהגיעו הנה.
הם קשרו את האיילים במקום מוסתר בין צלעי אחד ההרים ונפנו להכנס ליריד.
השער המרכזי של היריד היה בנוי ממלתעות שלד של לוויתן, בצורה כזאת שהשיניים שלו התנוססו בקשת מעל העוברים בו. השביל המרכזי שעבר בין הדוכנים היה גדוש באנשים שנדחקו זה בזה לעבור מדוכן לדוכן. הורים מחזיקים בידי ילדיהם, זקנות חובשות כובעים מחודדים שמתמקחות עם הסוחרים על המחיר היקר וגם סתם נוודים שמקווים למצוא את מבוקשם בין דוכני היריד.
האנשים שם היו נראים באמת מוזרים. לא היה ידוע אם הם עניים, או שסתם נהנים להתלבש בצורה מוזנחת כאילו זאת האופנה שמקובלת כאן. הרבה מהם נהגו ללכת עם בגדים קרועים שנראה עליהם שידעו ימים יפים יותר. להרבה מהם היתה קרחת, ולחלקם היו גם זקן או שפם ארוכים. היה נדמה לפי הבעת פניהם שהם אנשים די מפוקפקים.
ריילן, רנלי וביגלי עברו ליד אדם שמן וקירח שהציע למכירה כל מיני הכלאות של שרצים מוזרים. היו שם צב עם כנפיים של עטלף, נחש עם ראש חולדה, או סתם נמלים בגודל של ביצי תרנגול ששכנו בתוך כלובים מרובעים. המראה העביר בריילן תחושת גועל והוא האיץ ברנלי וביגלי להתקדם משם מהר.
הם נדחקו בין המוני אנשים ועברו לדוכן הבא, בו עמדה אישה זקנה חבושה בברדס על ראשה, ומולה היו פזורים על הדלפק הרבה קדירות עמוקות עם נוזלים מבעבעים בצבעים שונים שהעלו אדים וריח מוזר. "רק היום שיקוי זיכרון שיעזור לכם לזכור בעל פה את כל המגילות של טורוס הזקן בחצי מחיר! שיקוי שמחה שיביא קץ ליגון שלכם במבצע מיוחד! טעימות במקום בחינם" צרחה האישה בקול שהזכיר לריילן יותר קריאות עורב. הוא היה מוכן להתערב שהיא מכשפה עוד מאז שהיתה תינוקת.
דוכן אחריה ישבה אישה שמנה עם גלימה ארוכה על יד שולחן שבמרכזו ניצב כדור בדולח, וחילקה שירותי גילוי עתידות תמורת תשלום.
הם התקדמו כמה דוכנים וחלפו על פני סוחר רזה עם לחיים שקועות ואף מאורך ומעוקל שמכר לבלבי דרקונים, כבד של קרפדות ועיני נחשים. אחריו בדוכן הבא עמד אדם נמוך וגוץ שמכר כוסות של נוזל חום ומתוק וסוכריות שמתפוצצות ומוציאות מתוכם נוזל מתקתק. "רק כאן תוכלו לקנות את 'סוכריות חזיז ורעם', הסוכריות הכי טעימות ובטוחות בתחום, עם פיצוץ דבש כחול מדוייק היישר לתוך הפה" אמר לפני הורים שעמדו מולו עם ילדיהם וזרק סוכריה באוויר במטרה לקלוע אותה לתוך פיו, אך הוא החטיא והסוכריה התפוצצה לו בפרצוף ומילאה אותו בנוזל כחול וסמיך.
ריילן, רנלי וביגלי פרצו בצחוק בלתי נשלט ומיהרו להסתלק משם. הם המשיכו לעבר רוכל שמכר קמיעות שעשויות משיניים של חיות עם סגולות ריפוי מיוחדות.
לפתע הבחינו בדוכן מימינם בקטטה שמתנהלת בין שני גברתנים מגודלים, אחד מהם בעל שיער ארוך יחסית תפס בידיו את השולחן שהיה בינהם והטיח אותו ברצפה יחד עם כל התכולה שעליו, תוך שהוא מצווח בקולי קולות "אני לא אידיוט, אל תעבוד עלי!"
מה זה?"שאל ריילן.
"כאן זה דוכן ההימורים למירוץ חלזונות מכושפים" הסביר רנלי בהתלהבות. "יש משטח אבן על גבי השולחן עם שבילים שחקוקים בו, יחד עם כל מיני אבנים ומכשולים שמונחים על גביו. לוקחים כמה חלזונות ומציבים בתחילת המסלול והחילזון שיגיע ראשון לקו הסיום יזכה את הבעלים שלו בכסף שהמתמודדים התערבו בינהם. קורה כאן הרבה רמאויות ומריבות, כנראה שאחד מהם החביא במסלול אבן מלח שהמיסה את החילזון של השני" הסביר ביגלי.
"אתה רמאי שקרן ונוכל!" אמר הגברתן המפסיד והעניק ליריבו סתירה מצלצלת שנידנדה את כמויות הבשר שנתלו לו על הלחיים מצד לצד כמו מטוטלת. בין רגע התפתח שם קרב בריונים אלים.
"אני אוהב את זה" אמר ביגלי.
מה, את המירוץ?" שאל ריילן.
"לא, את המכות. תמיד יש כאן דברים מענייים".
ריילן התחלחל ותלה את עיניו בקרב שהחל להחמיר. השנים הטיחו אגרופים אחד בפניו של השני, עד שאנשים מסביב באו להפריד בינהם. ריילן נאלץ לגרור משם בכוח את רנלי וביגלי שנהנו מהמחזה ולא רצו לעזוב.
אחר כך עברו על יד דוכן של אישה שמכרה צמחים טורפים מסוגים וגדלים שונים. היה שם את 'זעם הדשא', דשא קטן ותמים שמתקשה ומתחדד כמחט ברגע שדורכים עליו. בהחלט לא היה נעים ליפול על אחד כזה. ועוד היה שם את ה'אלמנה הירוקה', צמח גדול בגובה אדם, שנראה כמו פרח רחב, עם שיניים באיזור עלי הכותרת, שהיה טורף כל דבר שהיה חולף בקרבתו. ולידו ניצב בגובה זהה 'החובק החונק', צמח ארוך עם זרועות שריריים שנתפס על מה שעובר על ידו וחובק אותו בין ענפיו בלחץ רב, היו מקרים של אנשים שנחנקו למוות מרוב הלפיתה העוצמתית שלו.
"לפי דעתי אנחנו כבר די קרובים ליעד שלנו" אמר רנלי והמשיך להתקדם משם יחד עם ביגלי, אך ריילן נשאר מאחוריהם עומד קפוא על מקומו.
"אה ריילן, מה נסגר?"
המבט של ריילן נשאר תלוי על נקודה סמויה באוויר כמה מטרים מהם. "אתם רואים מי זה שם?"
הם הפנו את ראשם לעבר המקום אליו ננעצו עיניו של ריילן.
"הי, זה ספטימוס" אמר רנלי מופתע.
ספטימוס היה אחד הלוחמים הנועזים ביותר בצבא ה... הוא גדל בנערותו יחד עם אביו של ריילן, הם היו חברים ממש טובים. טרסיאר נהג לספר רבות לריילן על התעלולים המשונים שבצעו הוא וספטימוס בצעירותם. ספטימוס גם היה גיבור שלא פחד משום איום שנקרה בדרכו, דבר שהביא לכך שהיה נשלח למשימות המסוכנות ביותר. שכן הוא ידע לנהל הכי טוב מהלך לחימה בצורה מוחשבת ומדוייקת גם תחת לחץ והמולת הקרב. עם הזמן בעקבות ההצלחות שגרף בדרכו, התמנה ספטימוס לפקד על חיל הרגלים של ה... וההופעה שלו כעת ביריד הגזור והאסור מאד הפתיע את ריילן.
"מעניין מה הוא עושה כאן" התעניין ביגלי.
"כנראה איבד את החרב שלו ובא לקבל ייעוץ ממגדת עתידות" גיחך רנלי.
ריילן כלל לא התייחס לבדיחה. הוא היה נראה לחוץ. "הוא הבחין בנו" אמר בקול רועד.
ספטימוס שנבר באחד הדוכנים הרים את ראשו לעבר החבורה, וכעבור כמה רגעים רכן בחזרה לתכולת הארגז שנבר בו כאילו לא קרה דבר.
"רק שלא ייספר לאבא" חשש ריילן.
"תרגיע ריילן, למה שיספר לו, אם בשביל זה הוא יצטרך להסגיר גם את עצמו בזה שהסתובב כאן" הרגיע אותו ביגלי.
"או שאולי הוא בכלל שליח של אביך שנועד לשמור עליך" הציע רנלי.
הרעיון היה נראה לריילן די הגיוני, עקב המאורעות האחרונות שפקדו אותו, אך לאחר התבוננות קצרה בספטימוס דחה אותו. נראה באמת שהוא מחפש פה משהו, וחוץ מזה, אם הוא היה נשלח על ידי אביו, הוא מיד היה ניגש אליו ומסביר לו שהוא לא באמת בא להסתובב כאן להנאתו באיזור אסור, אלא רק כדי להשגיח עליו.
"בואו נעוף מכאן, מהר" האיץ בהם.
החבורה האיצה את פעמיה ופילסה לעצמה דרך בין ההמון שגדש את היריד, הם נדחקו בין סוחרים שסחבו מריצות לבין מבקרים שנדחסו יחד עם כל משפחתם, עד שנעלמו מטווח ראייתו של ספטימוס. הם המשיכו ללכת וחלפו על פניהם של עוד כמה דוכנים של יצירות מכושפות עד שביגלי עצר אותם. "הנה זה".
על יד דוכן שהכיל אתגר קליעה למטרה לצעצועי עץ שריחפו באוויר, שכן הדוכן שהם חיפשו. על ראשו היה כתוב 'טומסי וויל - זרעי פלא'.
הם התקרבו לעבר הדוכן עד שהבעת אי נוחות עלתה על פניהם של רנלי וביגלי. "מי הם האנשים האלה?"
בדוכן ניצבו שני אנשים ענקיים שהיו לבושים בבגדים צמודים ובלויים, האחד היה שמן עם שפם ארוך מתחת אפו הגדול, והשני היה טיפוס רזה וקירח עם אף דק ומאורך, היה נראה שהוא מנהל את הטיפוס השמן.
"תוריד את הארגז הזה, זה לא נמצא כאן" נזף בשמן שעבד במרץ להוריד ארגזים מערימה בלתי נגמרת עד שטיפות זיעה בצבצו על מצחו.
"אולי הוא החביא את זה באחת השקים עם הכלים?" שאל השמן.
טיפש!" גער בו הדקיק, "אנשים לא יניחו כזה דבר יקר בתוך שק עם כלים".
ביגלי ניגש לעבר הדוכן "הי, סליחה רגע".
השניים הרימו את עינהם מהארגזים ונעצו אותם בביגלי.
"אתם יודעים אולי איפה טומסי וויל? זה לא הדוכן שלו במקרה?"
השמן התרומם מהארגזים ופלט מפיו נחירת צחוק "הא! טומסי וויל כבר לא קשור לכאן. עזוב ילד, לך תחפש אותו במקום אחר".
ביגלי חזר אל ריילן ורנלי מאוכזב. "משהו מוזר כאן, איך הוא עזב והשם שלו נשאר על השלט של הדוכן כאילו הוא עדיין מנהל אותו?" תמה.
"קורה לפעמים שאנשים משאירים את השם הישן של החנות, כדי שהלקוחות הקודמים שלה יזהו אותה" הציע ריילן.
"לא יכול להיות הוא אמר לנו שהוא יהיה כאן היום". רנלי וביגלי עמדו מהורהרים. "משהו כאן נראה מאד מוזר".
הנושאים החמים
הנושאים החמים
