שלום!
אני באמצע כתיבת ספר פנטזיה. זה לא מדע בדיוני ולא עוסק בעולם שלנו עם כל מיני כוחות על. זה ספר פנטזיה אפית בסגנון ימי הביניים על עולם אחר לגמרי, ועניין אותי לשמוע את חוות דעתכם באיזה עניין.
כמו שידוע לכולם ספרי הפנטזייה בציבור החרדי זה לא משהו ששמענו עליו עד לפני שנים בודדות, דבר שהביא לכך שהחלוצים שאזרו אומץ ונטלו על שכמם את המשימה לכתוב ספר מהסוג הזה התמודדו עם שאלות לא פשוטות על ההנגשה של הסיפור לציבור. אני לא רוצה לנקוט דוגמאות, אבל בחלק מהמקרים היוצרים נאלצו להלחים בצורה די בוטה (לטעמי) את היהדות או חלקים ממנה לסיפור, גם כשלא היה בזה קשר.
אני אבהיר: ודאי שכסופרים לציבור חרדי מוטל עלינו להגיש לפני הקורא חומר שמור ואיכותי התואם את אורח חייו, השאלה היא מה לא נכלל בהגדרה הזאת.
ברור לכולם שאם אכתוב ספר על עולם דמיוני בו אין ירח, איש לא יבוא אלי בטענות על כך שביטלתי את מצוות קידוש החודש על ידי הלבנה, וכן אם אכתוב ספר על עולם שאין בו בהמות עם סימני טהרה של מפריסי פרסה ושסועי שסע אף אחד לא יטעון שאני מעודד אכילת טריפות. ומאידך גיסא: אם אניח את הגיבור באיזה פונדק בו הוא יאכל חזיר להנאתו ברור לכולם שזה ישמע רע מאד, ובצדק. השאלה היא מה קורה כשהשטחים יותר אפורים, כמו למשל הכיפה שיכבוש הגיבור לראשו באותו עולם, אם בכלל. או התפילות של שחרית ומנחה שהוא (לא) ילך אליהם באיצקוביץ'.
יש צד (והוא האמת הצד שאני נוטה אליו) להתעלם מהצרכים הללו, לא להפגין בפומבי את החוסר שלהם, אלא לדעת להתעלם מהם באלגנטיות. הרי בסופו של יום לא מדובר בעלילה על בחור מישיבת חברון שגילה נבל נורא שמנסה לכבוש את העולם, אלא על משהו אחר מיקום שונה לחלוטין, בו אין מפעל כיפות של 'אלטמן' ושיטבל של איצקוביץ'. כמובן שהספר יהיה מלא וגדוש בתכנים ערכיים ומוסריים ואפילו אמוניים, האמונה בבורא זה לא דבר שאמור להיצמד לשחרית שהגיבור התפלל או לא, אלא משהוא הרבה יותר בסיסי.
ויש צד שני: שבכל מה שהגיבור לא יעשה יש להיצמד לכללים והדינים של היהדות. דהיינו שהגיבור יברך לפני שהוא יאכל, יהיה לו ציצית (גם אם לא יקראו לה כך בסיפור) יספרו על הכיסוי ראש שלו וכן על כל הדברים שאנו מכירים מאורח חיינו היהודי.
מה דעתכם?
אני באמצע כתיבת ספר פנטזיה. זה לא מדע בדיוני ולא עוסק בעולם שלנו עם כל מיני כוחות על. זה ספר פנטזיה אפית בסגנון ימי הביניים על עולם אחר לגמרי, ועניין אותי לשמוע את חוות דעתכם באיזה עניין.
כמו שידוע לכולם ספרי הפנטזייה בציבור החרדי זה לא משהו ששמענו עליו עד לפני שנים בודדות, דבר שהביא לכך שהחלוצים שאזרו אומץ ונטלו על שכמם את המשימה לכתוב ספר מהסוג הזה התמודדו עם שאלות לא פשוטות על ההנגשה של הסיפור לציבור. אני לא רוצה לנקוט דוגמאות, אבל בחלק מהמקרים היוצרים נאלצו להלחים בצורה די בוטה (לטעמי) את היהדות או חלקים ממנה לסיפור, גם כשלא היה בזה קשר.
אני אבהיר: ודאי שכסופרים לציבור חרדי מוטל עלינו להגיש לפני הקורא חומר שמור ואיכותי התואם את אורח חייו, השאלה היא מה לא נכלל בהגדרה הזאת.
ברור לכולם שאם אכתוב ספר על עולם דמיוני בו אין ירח, איש לא יבוא אלי בטענות על כך שביטלתי את מצוות קידוש החודש על ידי הלבנה, וכן אם אכתוב ספר על עולם שאין בו בהמות עם סימני טהרה של מפריסי פרסה ושסועי שסע אף אחד לא יטעון שאני מעודד אכילת טריפות. ומאידך גיסא: אם אניח את הגיבור באיזה פונדק בו הוא יאכל חזיר להנאתו ברור לכולם שזה ישמע רע מאד, ובצדק. השאלה היא מה קורה כשהשטחים יותר אפורים, כמו למשל הכיפה שיכבוש הגיבור לראשו באותו עולם, אם בכלל. או התפילות של שחרית ומנחה שהוא (לא) ילך אליהם באיצקוביץ'.
יש צד (והוא האמת הצד שאני נוטה אליו) להתעלם מהצרכים הללו, לא להפגין בפומבי את החוסר שלהם, אלא לדעת להתעלם מהם באלגנטיות. הרי בסופו של יום לא מדובר בעלילה על בחור מישיבת חברון שגילה נבל נורא שמנסה לכבוש את העולם, אלא על משהו אחר מיקום שונה לחלוטין, בו אין מפעל כיפות של 'אלטמן' ושיטבל של איצקוביץ'. כמובן שהספר יהיה מלא וגדוש בתכנים ערכיים ומוסריים ואפילו אמוניים, האמונה בבורא זה לא דבר שאמור להיצמד לשחרית שהגיבור התפלל או לא, אלא משהוא הרבה יותר בסיסי.
ויש צד שני: שבכל מה שהגיבור לא יעשה יש להיצמד לכללים והדינים של היהדות. דהיינו שהגיבור יברך לפני שהוא יאכל, יהיה לו ציצית (גם אם לא יקראו לה כך בסיפור) יספרו על הכיסוי ראש שלו וכן על כל הדברים שאנו מכירים מאורח חיינו היהודי.
מה דעתכם?