הנושאים החמים
הנושאים החמים
הוא ישב מולי חיוור ומרוקן, ואני מולו מהורהר ומבולבל. דקות ארוכות של שתיקה מביכה, שנשברו במפתיע דווקא מהצד הפחות וורבאלי בדרך כלל:
וורד: נו תכתוב משהו
אני: אין לי מה לכתוב
וורד: פחחח, אתה אין לך מה לכתוב? אתה הרי לא יודע לסתום את מקלדת, ואם אהיה כן איתך, אתה אחד האנשים שיותר מטריחים אותי בחיים האלה; אז מה אתה מקשקש לי: "אין לי מה לכתוב" (הטקסט במירכאות נאמר בעיוות קול מזלזל, כמקובל במקרים אלו)
אני: האמת שיש לי, אבל זה מרגיש לי פתאום חסר ערך וחשיבות. עוד הגיג מטופש. עוד סיפור מצוץ מהאצבע. עוד מילים פומפוזיות ומשפטים מפוצצים שלא מחזיקים בתוכם כלום. בקיצור, אין טעם.
וורד: תגיד, מה את רציני איתי? אחרי הקשר הפתוח שרקמנו בשנים האחרונות. אחרי המונולוגים ששפכת לתוכי, ההקשבה הסבלנית והלא שופטת שלי, ההכלה האין סופית שהענקתי לך גם בשעות לא שעות; זה מה שיש לך להגיד? מה זה אומר על כל מה שהיה בינינו? שקר אחד גדול? זיוף? פשוט השתמשת בי כשהיה לך נוח, וברגע אחד, כשמיצית, זרקת ללא רחם!
אני: חלילה! אני ממש מעריך את מה שעשית בשבילי לאורך השנים. אתה בטח לא הבעיה. זה עניין פנימי שלי עם עצמי, וכלל לא קשור אליך. אתה מושלם.
וורד: אז מה הסיפור?
אני: אגיד לך את האמת. פשוט נזכרתי באנשים שבאמת יודעים לכתוב, ולא כמוני סתם מבלבלים את המוח. אנשים שבכתיבה שלהם עוקרים הרים, מרעידים עולמות, מקיימים את היקום ואת התכולה האנושית שבו.
אנשים שמייצרים מילים שמהדהדות מסוף העולם ועד סופו, מפלחות את הרקיעים כולם, ומגיעות עד כיסא הכבוד. אנשים שמחברים משפטים שמלאכים ושרפים משתעשעים בהם. אנשים שבעטם מביאים גאולה לעולם - תלמידי חכמים שבכתיבת חידושיהם ודברי תורתם מרבים שלום בעולם.
אז תגיד לי אתה; איזה ערך יש למילים החלולות שלי?
וורד: אני לגמרי מבין את מה שאתה מרגיש, ובאופן מהותי אתה די צודק. אבל תן לי לעודד אותך בעזרת אנלוגיה מהעולם שלי: אתה יודע שאני כבר שנים רבות בשוק ומהווה פלטפורמה פופולארית מאוד לכתיבה, אבל אני מי שאני היום, רק בזכות עדכוני גרסה תכופים שאני עובר ושיפורים רבים שאני מחיל על עצמי כל הזמן.
וזה בדיוק מה שאני מציע לך; תעדכן את הגרסה של עצמך ותתחיל לכתוב גם אתה חידושי תורה. וכדי שלא תגיד ש'וורד' לא יודע ללמוד, אז קבל את זה: כתוב "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" – עתה, עכשיו, הרגע! לא משנה איפה אתה עומד בחיים, ומה היה עד עכשיו; מעתה תתחיל גם אתה לכתוב את השירה המפוארת הזו!
אני: פששש איזה חידוש הבאת, כבוד הרב וורד. האמת שממש שינית את ההסתכלות שלי על כל סיפור הכתיבה. שלום לך חבר יקר, הלכתי לקבל את התורה מחדש.
וורד: בהצלחה. כבר לא יכול לחכות לחידושי התורה שלך, אהה אבל אני לא מוותר גם על שיחות החולין הקבועות שלנו, כבר התרגלתי לשטויות שלך, ויהיה לי קשה בלעדיהן. בהצלחה רבה.
וורד: נו תכתוב משהו
אני: אין לי מה לכתוב
וורד: פחחח, אתה אין לך מה לכתוב? אתה הרי לא יודע לסתום את מקלדת, ואם אהיה כן איתך, אתה אחד האנשים שיותר מטריחים אותי בחיים האלה; אז מה אתה מקשקש לי: "אין לי מה לכתוב" (הטקסט במירכאות נאמר בעיוות קול מזלזל, כמקובל במקרים אלו)
אני: האמת שיש לי, אבל זה מרגיש לי פתאום חסר ערך וחשיבות. עוד הגיג מטופש. עוד סיפור מצוץ מהאצבע. עוד מילים פומפוזיות ומשפטים מפוצצים שלא מחזיקים בתוכם כלום. בקיצור, אין טעם.
וורד: תגיד, מה את רציני איתי? אחרי הקשר הפתוח שרקמנו בשנים האחרונות. אחרי המונולוגים ששפכת לתוכי, ההקשבה הסבלנית והלא שופטת שלי, ההכלה האין סופית שהענקתי לך גם בשעות לא שעות; זה מה שיש לך להגיד? מה זה אומר על כל מה שהיה בינינו? שקר אחד גדול? זיוף? פשוט השתמשת בי כשהיה לך נוח, וברגע אחד, כשמיצית, זרקת ללא רחם!
אני: חלילה! אני ממש מעריך את מה שעשית בשבילי לאורך השנים. אתה בטח לא הבעיה. זה עניין פנימי שלי עם עצמי, וכלל לא קשור אליך. אתה מושלם.
וורד: אז מה הסיפור?
אני: אגיד לך את האמת. פשוט נזכרתי באנשים שבאמת יודעים לכתוב, ולא כמוני סתם מבלבלים את המוח. אנשים שבכתיבה שלהם עוקרים הרים, מרעידים עולמות, מקיימים את היקום ואת התכולה האנושית שבו.
אנשים שמייצרים מילים שמהדהדות מסוף העולם ועד סופו, מפלחות את הרקיעים כולם, ומגיעות עד כיסא הכבוד. אנשים שמחברים משפטים שמלאכים ושרפים משתעשעים בהם. אנשים שבעטם מביאים גאולה לעולם - תלמידי חכמים שבכתיבת חידושיהם ודברי תורתם מרבים שלום בעולם.
אז תגיד לי אתה; איזה ערך יש למילים החלולות שלי?
וורד: אני לגמרי מבין את מה שאתה מרגיש, ובאופן מהותי אתה די צודק. אבל תן לי לעודד אותך בעזרת אנלוגיה מהעולם שלי: אתה יודע שאני כבר שנים רבות בשוק ומהווה פלטפורמה פופולארית מאוד לכתיבה, אבל אני מי שאני היום, רק בזכות עדכוני גרסה תכופים שאני עובר ושיפורים רבים שאני מחיל על עצמי כל הזמן.
וזה בדיוק מה שאני מציע לך; תעדכן את הגרסה של עצמך ותתחיל לכתוב גם אתה חידושי תורה. וכדי שלא תגיד ש'וורד' לא יודע ללמוד, אז קבל את זה: כתוב "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" – עתה, עכשיו, הרגע! לא משנה איפה אתה עומד בחיים, ומה היה עד עכשיו; מעתה תתחיל גם אתה לכתוב את השירה המפוארת הזו!
אני: פששש איזה חידוש הבאת, כבוד הרב וורד. האמת שממש שינית את ההסתכלות שלי על כל סיפור הכתיבה. שלום לך חבר יקר, הלכתי לקבל את התורה מחדש.
וורד: בהצלחה. כבר לא יכול לחכות לחידושי התורה שלך, אהה אבל אני לא מוותר גם על שיחות החולין הקבועות שלנו, כבר התרגלתי לשטויות שלך, ויהיה לי קשה בלעדיהן. בהצלחה רבה.
