יום מ"ב למסע.
היי שפי.
אתה עוד זוכר אותי בכלל?
הייתי חבר שלך. אני חושב שאני עדיין, אבל אתה כבר לא ממש חבר שלי.
זה חבל לי, אבל אני יודע שזו אחריותך הבלעדית.
לסובב אותי ככה מאחורי הגב? באמת חשבת שזה יעבוד לך?
אני עדיין בא כל לילה לשמוע ממך קצת, כשלו סוף סוף עוזבת את השטח.
אני עדיין דואג לך, ותאמין לי - באי הזה יש הרבה ממה לדאוג.
נכון, אין לך שום דרך להבין אותי, אנחנו לא מדברים אותה שפה כבר כמה ימים.
אבל אני מבטיח לך, בכל שפה שהיא - שאני בסדר. אני באמת בסדר, אתה לא צריך לדאוג.
תתקדם בקצב שלך, תהנה מהדרך. אני כבר הגעתי למקום שטוב לי בו.
זה כנראה לא יקרה ביחד עוד, ולא רק בגלל שמצאתי כבר את המקום שלי.
בעיקר בגלל שאני לא מסוגל יותר להיות ליד בני אדם שחושבים שדאגה פירושה מניפולטיביות, ושמעדיפים לשתף פעולה עם מפלצת (מפלצת, שפי! אתה עוד זוכר מה משמעות המילה הזו בכלל?) במקום להאמין למי שהיה חבר שלהם.
כן, אני מאמין שזו הייתה חברות. התחלתי להאמין שיש דבר כזה בכלל, חברות. זה קרה בזכותך, ואני אודה לך על זה במשך כל חיי.
אם תגיע לארץ בסוף, כמו שרצית, אולי תמסור ד"ש למשפחה שהייתה לי.
אבל גם אם זה לא יקרה, ותמצא את המקום שלך פה, באיים - אני מבטיח שאף פעם אני לא אפגע בך כמו שאתה פגעת בי עכשיו.
*
התגעגעתי.
רק עכשיו, כשאני שוב קורא את המילים בכתב של רוף, אני מבין כמה התגעגעתי.
איך אפשר להתגעגע למישהו שאתה מכיר רק חודש?
אני לא יודע, אבל אני מתגעגע אליו...
שלחתי את לו ליומיים, שבהם היא לא מתקרבת לאי בכלל. שתסתובב איפה שבא לה, אבל לא לידי.
אני צריך לחשוב.
לא התכוונתי לפגוע, משהו שיבש אותי לגמרי.
כשאני מסתכל שוב על המחברת, קורא אותה מצד לצד - אני מבין שמשהו אצלי באמת השתבש בימים האחרונים.
לא יכול להיות שככה בקלות הסכמתי לנסות לעבור עוד התקפים מלו, רק בשביל הסיכוי שזה יחזיר את רוף. רוף הרי כל הזמן רק ניסה לעזור לי להתרחק ממנה, לשלוט בה.
איך היא שיחקה בי ככה?
איך היא שיכנעה אותי שזה המוצא היחיד, אם רוף יאמין שלו רוצה להרוג אותי?
ורוף יודע, אפילו טוב ממני, שזה פשוט לא יכול לקרות...
אני מרגיש אידיוט.
יוצא לריצה סביב האי. לנשום אוויר, לשחרר את הראש.
לחפש קצת את השפיות שלי.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
