כתלמידה שאף פעם לא סבלה לימודים ובית הספר היה בעבורה עונש בלתי מידתי על היותה צעירה מידי להחליט על עצמה איך להעסיק את עצמה בבקרים, אני רואה במרחב הקולי פרס לילדות שיכולות לבחור כיצד ללמוד (כל עוד המורה לא מידי נעכסית כמובן)
אבל הבעיות היו כאן כבר שנים, היו תלמידות שלא התאימו ללמידה הזאת.
מה ש@חיות הביאה על להיות עוד קוביה במסך, אפשר להגיד גם על ילדה שהרגישה עוד חולצת תלבושת בכיתה... שקופים תמיד היו. שלא יספרו לי סיפורים שלא היו ילדות שהרגישו שקופות לפני שהיה קורונה. רק ההורים לא שמו לב.
להפך, זה שהילדים איתנו בבית הציפו בעיות שהיו כאן שנים שהוזנחו.
(
@בשעות הקטנות רמזה על זה פעם)
עלו כאן באשכול רעיונות מעולים.
הרעיון לרכז את העברת החומר בידי המומחיות, להעביר את שרביט המעקב בידי המורות (ולא ההורים), אולי בגלל שאנחנו לא מוגבלים יש כאן לבית ספר אחד יש כאן הזדמנות למינוף המצב הבעייתי הזה לשינוי עצום בשיטת הלמידה, הקשר עם התלמידות.
עצוב לראות שמערכת ששופכים עליה מליונים (התקציב השני אחרי משרד הבטחון) מתבזבזת ומתנוונת בשעה שיש כאן רעיונות כל כך טובים איך לשפר אותה.
אפילו אבחון לכל תלמידה מהי שיטת הלמידה המתאימה לה - יש תלמידות שלומדות נהדר מספרים, יש תלמידות שחייבות תמיכה ויזואלית, יש תלמידות ששמיעה עושה להן טוב ויש תלמידות שצריכות לשאול שאלות ולקבל תשובות ע"מ ללמוד. כל אחת כ"כ שונה.
אם נוכל לחלק את התלמידות מכל הארץ לסוגי למידה שונים, פתרנו כ"כ הרבה בעיות.