אני הרבה פעמים נוהג להשתעשע במחשבה של יצירת שפה חדשה ואיך הייתי בונה
אותה בצורה הכי טובה וקלה ללמידה, לכתיבה וקריאה, הבנה וכו'...
לאחרונה חשבתי על רעיון שלדעתי הוא מבריק על אף שהוא פשוט וככל הידוע לי אף שפה לא מממשת
את הרעיון הזה ותקנו אותי אם אני טועה. הוא קצת ארוך אבל בבקשה תקראו כי השקעתי בו מחשבה רבה והוא שווה את זה לדעתי:
כידוע על מנת ליצור מילים משתמשים בשני סוגי אותיות: אותיות ניקוד ועיצורים כותבים עיצור ולאחריו את אות הניקוד הנדרשת. למשל במילה sister אנחנו רוצים להסביר לקורא שה-s הראשונה נקראת עם חיריק ולכן אנחנו כותבים i. כך גם לגבי ה-t וכו'. כל זה ידוע. בעברית יש שיטה מעט שונה שבה יש סימני ניקוד שאינם אותיות בפני עצמם ואז לאחר שהקורא מכיר כבר את המילה אפשר גם לכותבה ללא ניקוד והקורא יודע איך לקרוא אותה. גם בעברית משתמשים באותיות ניקוד מסוימות כ"גלגלי עזר".
ועכשיו לרעיון:
אני מציע ליצור שפה שלא תשתמש באף אחת מהשיטות הנ"ל. כי גם ניקוד ובטח אותיות ניקוד הם דברים שגוזלים זמן ומאמץ מהכותב ומהקורא, עד כדי כך שאנחנו בעברית בברירת מחדל כותבים ללא ניקוד כי אנחנו מבינים שזה מעמיס ומיותר (ברוב המקרים). כמובן שגם באנגלית זה קיים: יש אנשים שכותבים מילים ללא אותיות ניקוד כמו למשל because שראיתי שנכתב לפעמים (בצורה לא רשמית כמובן) BCZ. בנוסף, אותיות הניקוד גורמות למילים להיות ארוכות מאוד וקשות לקריאה ולכתיבה. אז יש לי פתרון פשוט לבעיה הזאת:
בשפה ממוצעת יש בין 22 ל-30 אותיות, פלוס מינוס. לנו בעברית יש בערך 20 עיצורים אם מורידים את האותיות הסופיות ואת האותיות שנשמעות אותו הדבר כמו כ' ו-ק' או ת' ו-ט' וחמש תנועות שהן קמץ, צירה, חיריק, חולם ושורוק. לא כללתי את פתח, סגול, קובוץ וכו' בגלל שהם נשמעים אותו הדבר כמו מקביליהם בקבוצה דלעיל.
אני מציע ליצור שפה עם בערך 120 אותיות אלף-בית! לכל אות למעשה יהיו שש אותיות שכל אחת מהן תהיה גרסה שלה מנוקדת באות ניקוד שונה. למשל יהיו שש גימ"ל: גימ"ל שתיקרא בקמץ, גימ"ל שתיקרא בצירה, גימ"ל שתיקרא בחיריק, עוד אחת לחולם, אחת נוספת לשורוק ואחרונה חביבה - לשְוָוא. ככה לכל אות. המצב שייווצר הוא שאם אני רוצה לכתוב מילה כמו "סירה" אני לא צריך לכתוב לא ניקוד ולא אותיות ניקוד אלא פשוט לבחור בגרסה של האות סמ"ך שהיא חיריק ואז בגרסה של האות רי"ש שהיא קמץ. אות אחת לכל תנועה ונגמר הסיפור.
החיסרון הבולט לעין הוא שכילדים בגן תצטרכו ללמוד 120 אותיות וזה לא יהיה קל כל כך, אבל בטווח הארוך זה יהיה הרבה יותר קל מכל לימוד כללי אותיות הניקוד, כתיבתן בפועל לאורך כל החיים וקריאתן לאורך כל החיים.
חיסרון נוסף לכאורה הוא: איך ליצור מקלדת לשפה הזאת? הרי אי אפשר ליצור מקלדת עם 120 אותיות. אבל גם לזה מצאתי פתרון: במקלדת יופיע רק סוג אחד של אותיות (למשל קמץ בלבד) ואם תרצו לכתוב את אותה אות בחיריק, יהיו למעלה חמשה לחצנים שעליהם יופיעו סימני ניקוד מוסכמים ולחיצה עליהם תמיר את האות לגרסה עם הניקוד הרצוי. נשמע ארוך אבל זה בטח עדיף מאנגלית כי כמעט אחרי כל אות באנגלית יש אות ניקוד, אז פה במקום ללחוץ על לחצן של אות ניקוד, תלחצו
על לחצן אחר שממיר לאות אחרת. אותו מאמץ בכתיבה והרבה פחות מאמץ בקריאה! גם מעברית זה עדיף כי גם בה יש בהרבה מקרים אותיות ניקוד, וגם משום שתדעו בוודאות איך לקרוא את המילה אפילו אם היא חדשה לכם ולא תצטרכו להכיר אותה לפני כן. בנוסף בעברית יש הרבה אי וודאות בנוגע למתי כותבים אות ניקוד. ככה נוצרים מקרים שאנשים כותבים "מילחמה" או "כול". לדעתי כשאנשים יתרגלו לזה זה יהיה ממש קל ולא יבינו למה לא השתמשו בזה קודם.
אני מנסה לחשוב על חיסרון מהותי בשיטה הזאת ופשוט לא מצליח לחשוב על אחד כזה. אשמח לשמוע את דעתכם.
נ.ב. ידוע לי שבעבר וגם היום בקהילות מסוימות יש הבדל בין ט' ל-ת' או בין כ' ל-ק' או בין קמץ לפתח. אני מדבר על השפה העכשווית שבה אין את האבחנות הללו ובכל זאת השפה עובדת מצוין ואנחנו מצליחים להתבטא ולהבין זה את זה - מה שמוכיח שלא באמת זקוקים לכל ההבדלים הללו.
אותה בצורה הכי טובה וקלה ללמידה, לכתיבה וקריאה, הבנה וכו'...
לאחרונה חשבתי על רעיון שלדעתי הוא מבריק על אף שהוא פשוט וככל הידוע לי אף שפה לא מממשת
את הרעיון הזה ותקנו אותי אם אני טועה. הוא קצת ארוך אבל בבקשה תקראו כי השקעתי בו מחשבה רבה והוא שווה את זה לדעתי:
כידוע על מנת ליצור מילים משתמשים בשני סוגי אותיות: אותיות ניקוד ועיצורים כותבים עיצור ולאחריו את אות הניקוד הנדרשת. למשל במילה sister אנחנו רוצים להסביר לקורא שה-s הראשונה נקראת עם חיריק ולכן אנחנו כותבים i. כך גם לגבי ה-t וכו'. כל זה ידוע. בעברית יש שיטה מעט שונה שבה יש סימני ניקוד שאינם אותיות בפני עצמם ואז לאחר שהקורא מכיר כבר את המילה אפשר גם לכותבה ללא ניקוד והקורא יודע איך לקרוא אותה. גם בעברית משתמשים באותיות ניקוד מסוימות כ"גלגלי עזר".
ועכשיו לרעיון:
אני מציע ליצור שפה שלא תשתמש באף אחת מהשיטות הנ"ל. כי גם ניקוד ובטח אותיות ניקוד הם דברים שגוזלים זמן ומאמץ מהכותב ומהקורא, עד כדי כך שאנחנו בעברית בברירת מחדל כותבים ללא ניקוד כי אנחנו מבינים שזה מעמיס ומיותר (ברוב המקרים). כמובן שגם באנגלית זה קיים: יש אנשים שכותבים מילים ללא אותיות ניקוד כמו למשל because שראיתי שנכתב לפעמים (בצורה לא רשמית כמובן) BCZ. בנוסף, אותיות הניקוד גורמות למילים להיות ארוכות מאוד וקשות לקריאה ולכתיבה. אז יש לי פתרון פשוט לבעיה הזאת:
בשפה ממוצעת יש בין 22 ל-30 אותיות, פלוס מינוס. לנו בעברית יש בערך 20 עיצורים אם מורידים את האותיות הסופיות ואת האותיות שנשמעות אותו הדבר כמו כ' ו-ק' או ת' ו-ט' וחמש תנועות שהן קמץ, צירה, חיריק, חולם ושורוק. לא כללתי את פתח, סגול, קובוץ וכו' בגלל שהם נשמעים אותו הדבר כמו מקביליהם בקבוצה דלעיל.
אני מציע ליצור שפה עם בערך 120 אותיות אלף-בית! לכל אות למעשה יהיו שש אותיות שכל אחת מהן תהיה גרסה שלה מנוקדת באות ניקוד שונה. למשל יהיו שש גימ"ל: גימ"ל שתיקרא בקמץ, גימ"ל שתיקרא בצירה, גימ"ל שתיקרא בחיריק, עוד אחת לחולם, אחת נוספת לשורוק ואחרונה חביבה - לשְוָוא. ככה לכל אות. המצב שייווצר הוא שאם אני רוצה לכתוב מילה כמו "סירה" אני לא צריך לכתוב לא ניקוד ולא אותיות ניקוד אלא פשוט לבחור בגרסה של האות סמ"ך שהיא חיריק ואז בגרסה של האות רי"ש שהיא קמץ. אות אחת לכל תנועה ונגמר הסיפור.
החיסרון הבולט לעין הוא שכילדים בגן תצטרכו ללמוד 120 אותיות וזה לא יהיה קל כל כך, אבל בטווח הארוך זה יהיה הרבה יותר קל מכל לימוד כללי אותיות הניקוד, כתיבתן בפועל לאורך כל החיים וקריאתן לאורך כל החיים.
חיסרון נוסף לכאורה הוא: איך ליצור מקלדת לשפה הזאת? הרי אי אפשר ליצור מקלדת עם 120 אותיות. אבל גם לזה מצאתי פתרון: במקלדת יופיע רק סוג אחד של אותיות (למשל קמץ בלבד) ואם תרצו לכתוב את אותה אות בחיריק, יהיו למעלה חמשה לחצנים שעליהם יופיעו סימני ניקוד מוסכמים ולחיצה עליהם תמיר את האות לגרסה עם הניקוד הרצוי. נשמע ארוך אבל זה בטח עדיף מאנגלית כי כמעט אחרי כל אות באנגלית יש אות ניקוד, אז פה במקום ללחוץ על לחצן של אות ניקוד, תלחצו
על לחצן אחר שממיר לאות אחרת. אותו מאמץ בכתיבה והרבה פחות מאמץ בקריאה! גם מעברית זה עדיף כי גם בה יש בהרבה מקרים אותיות ניקוד, וגם משום שתדעו בוודאות איך לקרוא את המילה אפילו אם היא חדשה לכם ולא תצטרכו להכיר אותה לפני כן. בנוסף בעברית יש הרבה אי וודאות בנוגע למתי כותבים אות ניקוד. ככה נוצרים מקרים שאנשים כותבים "מילחמה" או "כול". לדעתי כשאנשים יתרגלו לזה זה יהיה ממש קל ולא יבינו למה לא השתמשו בזה קודם.
אני מנסה לחשוב על חיסרון מהותי בשיטה הזאת ופשוט לא מצליח לחשוב על אחד כזה. אשמח לשמוע את דעתכם.
נ.ב. ידוע לי שבעבר וגם היום בקהילות מסוימות יש הבדל בין ט' ל-ת' או בין כ' ל-ק' או בין קמץ לפתח. אני מדבר על השפה העכשווית שבה אין את האבחנות הללו ובכל זאת השפה עובדת מצוין ואנחנו מצליחים להתבטא ולהבין זה את זה - מה שמוכיח שלא באמת זקוקים לכל ההבדלים הללו.