בעקבות האשכול "ספרות יגון ואנחה", נזכרתי בשאלה שמקננת בתוכי זמו רב, למה אין ספרים שמחים ומשמחים?
סדרת "סבתא שמחה", תמיד מפעימה אותי באופטימיות ובחינניות שבה, או שאולי זה קשור לכך שהכותבת היא חוצניקית?
כמה הייתי שמחה אם היתה מתפתחת ספרות מז'אנר כזה גם למבוגרים.
ואני לא מתכונת לספרי הומור.
סדרת "סבתא שמחה", תמיד מפעימה אותי באופטימיות ובחינניות שבה, או שאולי זה קשור לכך שהכותבת היא חוצניקית?
כמה הייתי שמחה אם היתה מתפתחת ספרות מז'אנר כזה גם למבוגרים.
ואני לא מתכונת לספרי הומור.