הסיפור הזה נכתב לטובת אתגר מספר שתיים, בסוף כתיבתו תהיתי האם הוא קשור לכאן, או לאתגר מספר אחת, העליתי אותו גם ל
אתגר מספר אחת וגם לכאן, אשמח אם תעזרו לי להחליט לאן הוא שייך, זהו האתגר השלישי השבוע בבחינת מוסיף והולך...
''טה טטטה טם...טטטה טה טם...טה טטטה... טטטה טה טם.
טה טטטה טם... טטטה טה טם...טה טטטה... טטטה טה טם.
טה! טטטה! טטטטטה טה טאאאאם… טה טטה טה טאם…
עוד ישמע בהרי יהודה... ובחוצות ירושלים. קול ששון וקול שמחה...קול חתן וקול כלה…''
כולנו היינו שם, בחתונת השנה של 'זיגי וזיגא זיגלר' וכי הייתה לנו ברירה אחרת?
החתונה הייתה כישלון מובטח מראש, מלכתחילה שום דבר בזיווג זה לא תאם.
וכשאמרתי 'שום דבר' הכוונה להכל למעט השמות שהסתדרו כמין חומר...ביד השדכן, ממש כפי שדקלמו ללא הרף דרשני הניחום המוכיחים לבני הזוג אחת לאחת - שנפילתם ההדדית מושלמת!
לפיכך כל מהלך השידוך והחתונה היה נראה בהתאם.
אולם בתחום אחד האיר המזל למשפחת זיגלר ג'וניור הנולדת זה עתה בשעה טובה ומצוברחת.
הייתה זו החתונה היחידה בהיסטוריה בה השתתפו כל תושבי שכונת "רעים אהובים" ללא יוצא מן הכלל, החל ממוישה הקשיש, ועד שפרה, הפועה את פעיותיה הראשונות בבית משפחת לוי.
כל זאת הודות לפטיפון של זיגי!
רגע, סליחה! האמת שזה החל הרבה לפני כן, וכך הוה עובדא:
בוקר אחד בעודי ילדון זב חוטם, קמתי בבוקר לשמע טריקות דלת וצעקות.
הרמתי את התריס, ולהפתעתי גליתי משאית ענקית חונה תחת ביתינו.
זינקתי ממיטתי אל הורי, שמא עוברים הם דירה ושכחו אותי בבית.
אמי ישבה כהרגלה בסלון, מתפללת.
"אמא מהי המשאית הגדולה בחוץ"- שאלתי באנחת רווחה.
"מורדי, מגיעים אלינו שכנים חדשים מגרמניה" בישרה לי אמא, "גרמניה"? בררתי "מה הם נאצים"? אמא צחקקה "לא מותק הם יהודים" "אבל היטלר רצח את כולם" הוספתי להקשות, "מורדוך, שאלות בליל הסדר, כעת לך תתלבש, תוכל לצאת אליהם לאחר צחצוח שינים".
התלבשתי, צחצחתי, יצאתי, וגיליתי ילדון בגילי יושב על הגדר מנענע את רגליו בציפייה, "אתה השכן החדש" שאלתיו "כן" ענה לי במבטא זר "קוראים אותי זיגמונד, אולם משפחה שלי מתקראה אותי זיגי"
כך בביטחון הופיע זיגי בחיי ומאז לא עזב!
הוא היה ילדון מעניין, דעתן ובטוח בעצמו בצורה יוצאת דופן, התנהגותו הביאה בכנפיה תוצאות מעניינות אך גם מאד לא נעימות, לפחות עבור זיגי.
לא אשכח איך כיתתנו נבחנה אצל אחד מ'הגדולים', על פרק אלו מציאות, זיגי החליט שהוא בקיא בחומר בעל פה, פעם אחר פעם ביקש לענות תשובה, וכשל.
הרב'ה הנבוך לא ידע היכן לקבור את עצמו, וזיגי? הסתובב לו נפוח ומלא חשיבות, כביכול הוכתר למנצח.
כזה היה זיגי.
שונה ומשונה בדעותיו מכל שאר סובביו, עד שלעיתים נדמה היה שבודק מה כולם חושבים, ועושה להפך.
לא אשכח את פניו של מנהל החיידר כשהגיע לבר המצווה של זיגי ומצא על ראשו לא פחות מכובע קש אפרפר שבצידו נעוצה נוצה אדומה שהתחרתה בכבוד בגוון פניו של מנהלנו הזועם!
כשכולם למדו בליל שישי, התחפר זיגי במיטה, וכשכולם עלו לנוח לאחר לימוד מפרך נשאר זיגי להשלים שעות נוספות. ל'קעמפים' מעולם לא הצטרף, אולם היה מטייל רבות לבדו בזמנו החופשי. גם אחר צאת הדיסקמנים המשוכללים ולאחריהם נגני MP3, לא וויתר זיגי על הפטיפון הענק שהיה מוצב בסלון ביתם ובמשך שעות היה יושב על הכורסא, מאזין לצליליו.
כן, כזה היה זיגי…
כשגיל השידוכים הגיע אל זיגי, התגנבו להם אל ליבינו חרדות קלות שבמרוצת הזמן הלכו והפכו לכבדות, מה יהא כשזיגי ושידוכו יצאו לדרך משותפת? כיצד תראה הפגישה, כיצד היא תסתיים, וגרוע מכך אם אכן תסתיים בטוב וזיגי ימצא את זיווגו, כיצד תראה דרכם המשותפת?
ישנו פתגם סיני עתיק הקובע ש"לכל קוקו יש קוקייה" הקוקו שלנו הפתיע ומצא את קוקייתו מהר מהצפוי, דבר שגרם לנו לתדהמה מסוימת, אולם כששמענו מיהי הכלה הוכינו בהלם!!!
המתה זו לא אחרת מאשר זיגא לבית זיגלובסקי המעטירה, נינה ונכדה לשושלת קודש של חסידים ואנשי מעשה, ואשת מעש בפני עצמה!!!
סרבנו להאמין, ובסתר ליבי העזתי לשאול את עצמי האם ארוסתו של זיגי שוטה, סומא, או שמא מום אחר יש בה, אולם בין כך ובין כך חגגו הזוג המאושר ווארט בבית משפחת זיגלובסקי.
לא אטעה אם אומר שהווארט היה האירוע האחרון המשמח שקרה במהלך זיווג זה, שכן משם הכל צלע בצורה מעוררת פלצות.
זיגי נטל את המושכות לידיו והחליט על פי שיקול דעתו הבלעדי את צורת ההתנהלות וסדריה.
בתחילה החליט שאין מתנות הדדיות, למעט כמובן שעון שווייצרי מדויק שהעניק לרעייתו לעתיד, כשהציניקנים טוענים שזו מתנתו לעצמו לכבוד אירוסיו, ובה רכש את 'שמירת הזמנים של רעייתו!
הגזירה הבאה הייתה לגבי האולם, הצלם, הקייטרינג כסא הכלה, סידור הפרחים, ומה לא?
ידענו שדבר דרמטי עומד לקרות, לא ידענו להצביע במה, גם לא ידענו מה תהיה הפעם עוצמת ה'יציאה' של זיגי .
עד שהגיעו ההזמנות, ושכונת 'רעים אהובים' נבוכה!
...החתונה תתקיים אי"ה בבית משפחת זיגלר רחוב 'חוצות ירושלים' 20 שכונת 'רעים אהובים' ירושלים.
חופה בשעה 19:00… לבוש צנוע יהלום את האירוע…
זיגי עומד להתחתן בביתו!
איזה עלבון, איזו בושה, מה מרגישה הכלה? מה אומרת המשפחה?
התחושה היתה שבתעלול האחרון חצה זיגי קו אדום תחתון, אנשי השכונה הזועמים ביקשו לטפס אל ביתו ולעשות בו שפטים, אך כניסיון אחרון ובתור חבר ותיק, הקדמתי ועליתי אליו לנסות לדבר על ליבו.
הסתבר שזיגי זעם על ההתנהלות הקלוקלת שפשתה במחנינו שבגינה חתונות הפכו להיות משאבות מזומנים, זיגי החליט לצאת חוצץ כנגד התופעה, וכפי שלימדנו רבותינו קריינא דאיגרתא איהו ליהווי פרוונקא קיים בעצמו את כל החלטותיו, מתוך תקווה כי ישמעו ויראו, ניסיתי להסביר לזיגי שישנה כאן נפש נוספת שאיננה אשמה בכך, אך זיגי בשלו ממאן לקבל, נמלטתי משם רגע לפני שעצביו פקעו, ואך כמעט הפך את תוארי מ'חבר ותיק', ל'חבר לשעבר'!
חברי השכונה התכנסו והודיעו לזיגי שאם אינו מבטל את תכניותיו, אף לא אחד מהשכונה ישתתף בשמחתו, וזיגי ממשיך בשגרת ההכנות כרגיל.
אז איימו…
מועד החתונה קרב, ויומיים לפניה, הוא מתקשר אלי נסער כולו, "מורדוך, אל תשאל" ירה בפאניקה "לא שואל" עניתי, "מה קרה"? חששתי שהשידוך בוטל.
"הפטיפון", לחש זיגי באימה "הוא התקלקל לי, מה אעשה עם תזמורת לחתונה"? הוא באמת עמד לבכות.
הבנתי אותו.
כעת הוא יצטרך לשלם כמה אלפים טובים ללהקה שתנסה לחקות את תקליטי הפטיפון שלו, לא נעים לומר אך כפי שכתבתי היה בי זן מסוים של סימפטיה כלפי זיגי, היה קשה לי לסרב.
"זיגי, אל דאגה התזמורת לחתונה שלך עלי, אתה תתמקד במה שחתן עושה יומיים לפני חתונתו" הבטחתיו, הוא הודה לי נרגשות אודות אבן שנגולה מליבו, כשלפתע תפסתי שאני נטלתי את אותה אבן על עצמי כשהבטחתי להביא תזמורת, ושאני ככל הנראה אהיה התזמורת, הסאונד - מן, והחברים.
אהה וגם השכנים,היחיד מכל שכונת 'רעים אהובים'.
באותו הרגע גמלה בליבי החלטה שאם השכנים לא יבואו לחתונה, החתונה תגיע אליהם!
בליל ערב החתונה שלוש לפנות בוקר משאית פרקה עשרות בוקסות שחורות במספר מוקדים בשכונה, פועלים שקטים טיפלו בהם,תוך שעה, אחד לא נשאר גלוי.
שני אנשים לא ישנו בוודאות באותו הלילה זיגי ואני.
אלף פעמים שאלתי את עצמי האם הצעד הזה הוא נכון, אלף פעמים החלטתי שאני מבטל את התכנית, ואלף פעמים חזרתי בי,תוך כדי כך עלה השחר, הרגשתי שההחלטה גדולה עלי, נכנסתי אל ראש הישיבה שטחתי בפניו את כל הסיפור, ואת הרעיון שלי, ראש הישיבה אישר!
18:30
רכבה של הכלה מופיע בפאתי השכונה,הלומות ליבי יכלו להוות תחליף איכותי לתופים, החלונות גדושים חוטמים מזדקרים בסקרנות, אווירת נכאים באוויר.
רחוב חוצות ירושלים 20.
הרכב חונה, מן הדלת האחורית מבצבצת הינומה, אחריה דמעות, אחריהם פרצוף קפוא, תשעה באב.
הכלה מתקדמת לכיוון הבית, מליטה את פניה בידיה,לב כולנו דומע יחד איתה, הכעסנים מאשימים אותה בכניעה לא מודעים לרבה שהורה לה לא לבטל את השידוך…
הרחוב התמלא סקרנים.
צפיתי מחלון חדרי אל הגג של זיגלר, שם ניצבות להן ארבע כלונסאות מאולתרות ברקע שמים מאדימים, מחזה סוראליסטי.
החזרתי מבט לחדרי, פלטת כפתורים מסובכת רובצת על שולחני, הרעד לא הרפה ממני, המתנתי לבאות.
19:00
אני מחליט לא להמר על כל הקופה, מפעיל רק את בוקסה A ו -B שנמצאות על הגג, מנגינת חופה מתחילה להתנגן, ההמולה ברחוב גוברת, מזווית עיני רואה שכנים על הגגות ממול מביטים אל 'מרפסת החופה' מדוע הם לא עולים, לא מתאים לזיגי לאחר?
אני מנסה לנחש מה קורה ב'אולם' האם אכן הם יתחתנו הערב?
19:05
חמש עשרה דמויות איטיות מתקדמות על גג בניין 20 אל עבר החופה, שלוש דקות אחר כך עשר דמויות נוספות מדדות אחר דמות עטויה לבן הן נעמדות בחופה, אני מנמיך את המוזיקה, טקס החופה החל.
קולו הרועם של מסדר הקידושין שהובא מרחוק מתגלגל באלפי בנות קול אל רחבי השכונה,אני עוצם עיניים מתפלל שהכל יעבור בשלום, ושאף אחד לא ירגיש בהיעדרותי.
19:20
"...תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי…" קררראק… "מזל טוווב", ממלמלים מספר קולות מהגג, טיפות מלוחות שוטפות את הפנים, אני שולח יד אינסטנקטיבית, מושך את המתגים למעלה, וקול רעם מחריד את כל השכונה.
''טה טטטה טם...טטטה טה טם...טה טטטה... טטטה טה טם.
טה טטטה טם... טטטה טה טם...טה טטטה... טטטה טה טם.
טה! טטטה! טטטטטה טה טאאאאם… טה טטה טה טאם…
עוד ישמע בהרי יהודה... ובחוצות ירושלים. קול ששון וקול שמחה...קול חתן וקול כלה…''
נמלטתי בחפזה אל מיטתי, טומן את ראשי הכבד בכר, ומתפלל שהסיפור יעבור בשלום, המחרוזת מתגלגלת שיר רודף שיר, ועדיין לא נטרלו את זה.
התלבטתי האם מישהו מנסה לעשות זאת, לבסוף כשהסקרנות הכריעה אותי, שבתי לחלון מביט אל הגג… גורנישט!
כנראה שאפילו זיגי לא אהב את הרעיון, נבהלתי!
ההמולה למטה התגברה, השפלתי מבט אל הרחוב, מערבולת אנושית שחורה... מה קורה שם? המערבולת מסתובבת…!
בקצב…!
ריקודים???
שעטתי במורד המדרגות אל רחבת הריקודים המאולתרת שלמרגלות ביתי, כשהגעתי הרגשתי מבטים ננעצים בי, לפתע באורח פלא החלה ה'תזמורת' לנגן "איש את רעהו יעזורו, ולאחיו יאמר חזק" ידים משכו אותי פנימה אל עומק המעגל.
מצאתי עצמי רוקד עם זיגי ברחוב 'חוצות ירושלים' במרכז שכונת 'רעים אהובים', ומסביבי מפזזים אנשי השכונה בכל עוז.
כן, כולם היו שם, בחתונת השנה של 'זיגי וזיגא זיגלר' וכי הייתה להם ברירה אחרת?
הנושאים החמים
הנושאים החמים
