טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

[דיוק רב]

רבותיי, תהייה:
ברור לי וכנראה גם לכל המשתתפים באשכול הזה ודומיו, ששגיאות כתיב, בפרט כאלו המתפרסמות מעל גבי במות רשמיות, הן טראגיות, מביכות, מגוחכות, נבזיות ובאופן כללי - בלתי מתקבלות על הדעת. אני קורא כאן ושומע מהרבה שעוסקים בתחום שהם חשים בושה פנימית למקרא ולממצא שגיאות כתיב. כאילו מדובר בתעודת עניות לכל הציבור המפואר והבלתי מלומד שלנו.
וברצוני לערער על ההסכמה הזו. מי אומר שזה כל כך נורא?
שגיאות כתיב הן ברוב המקרים, כידוע לכל כותב, מקרה עצוב של טעות אנוש הנובעת מנמהרות, דד ליין, מחסור בתקן של מבקר, עייפות של מגיה וכו'.
ועל אף השגיאות כתיב, ברוב המקרים, מובנות המילים לקורא בסופו של דבר (מלבד מקרים משעשעים קיצוניים שהובאו כאן, בהם אי אפשר להבין גם אחר מאמץ כביר).
ובהינתן שכך אשמח להבין: אז מה כל כך מפריע לנו בשגיאות הללו? אם בסופו של דבר אנו מבינים את כוונת הכותב, אם לא מהמילה עצמה אז מהשורה או הפסקה כולה, אז מה באמת קרה שכתב 'שחונה' במקום שכונה, 'סטירה' במקום סתירה ו'קרוב' במקום כרוב. אם מטרת המילים הן להעביר את המסר לקורא, הרי שגם מילים 'שגוּאות' – מגשימות את מטרתן, הלא כן?
מה שמוביל אותי למחשבה, אולי מה שמפריע לנו הוא הזלזול של הכותב בקוראיו. מה שגורר אותי למחשבה הבאה, אם כן כל פרצי הצחוק והגיחוך מהכותבים השוגים נובעים ממניע אישי נמוך: למה ההנת לזלזל בכבודי. מה שמגלגל אותי אל המסקנה: אולי כל הנושא הזה הוא לא כל כך איום.
דעתכם?

דעתי מנוגדת לחלוטין.
אם בן אדם משלשל מתחת לאצבעותיו מלים, ואינו עובר עליהם לראות האם הן מילים כדרבנותיהן האם כדאי לכתוב אותן, באמת צריך לתפוס אותו "על המילה" ולהעמיד אותו על מקומו.
מה רע בלעבור שוב (לפחות פעם אחת) על הטקסט עם המסרים החשובים שלו לפני שהוא מגיש אותו לקהל ה"צמא"?
לא מוכר לך המשפט: "חזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן"?
כן! כשמדברים אל קהל, צריך לדייק בלשון (המעטה).

 

[שמואל גרינשטיין]

כפילות מיותרת...

 

[שמואל גרינשטיין]

רבותיי, תהייה:
ברור לי וכנראה גם לכל המשתתפים באשכול הזה ודומיו, ששגיאות כתיב, בפרט כאלו המתפרסמות מעל גבי במות רשמיות, הן טראגיות, מביכות, מגוחכות, נבזיות ובאופן כללי - בלתי מתקבלות על הדעת. אני קורא כאן ושומע מהרבה שעוסקים בתחום שהם חשים בושה פנימית למקרא ולממצא שגיאות כתיב. כאילו מדובר בתעודת עניות לכל הציבור המפואר והבלתי מלומד שלנו.
וברצוני לערער על ההסכמה הזו. מי אומר שזה כל כך נורא?
שגיאות כתיב הן ברוב המקרים, כידוע לכל כותב, מקרה עצוב של טעות אנוש הנובעת מנמהרות, דד ליין, מחסור בתקן של מבקר, עייפות של מגיה וכו'.
ועל אף השגיאות כתיב, ברוב המקרים, מובנות המילים לקורא בסופו של דבר (מלבד מקרים משעשעים קיצוניים שהובאו כאן, בהם אי אפשר להבין גם אחר מאמץ כביר).
ובהינתן שכך אשמח להבין: אז מה כל כך מפריע לנו בשגיאות הללו? אם בסופו של דבר אנו מבינים את כוונת הכותב, אם לא מהמילה עצמה אז מהשורה או הפסקה כולה, אז מה באמת קרה שכתב 'שחונה' במקום שכונה, 'סטירה' במקום סתירה ו'קרוב' במקום כרוב. אם מטרת המילים הן להעביר את המסר לקורא, הרי שגם מילים 'שגוּאות' – מגשימות את מטרתן, הלא כן?
מה שמוביל אותי למחשבה, אולי מה שמפריע לנו הוא הזלזול של הכותב בקוראיו. מה שגורר אותי למחשבה הבאה, אם כן כל פרצי הצחוק והגיחוך מהכותבים השוגים נובעים ממניע אישי נמוך: למה ההנת לזלזל בכבודי. מה שמגלגל אותי אל המסקנה: אולי כל הנושא הזה הוא לא כל כך איום.
דעתכם?

כשתשמע את הקרין ברדיו (כשתהיה באוטובוס, כן?) אומר בני ברק (בקמץ קמץ) או קרית ספר (בשוא ופתח) גם תגיד העיקר שהובנה הכוונה, או שתלעג לבורותו ותתמרמר על הזלזול באינטליגנציה של השומעים?
מאנשי מקצוע מצופה שיהיו בקיאים בתחומם.
סופר שמסוגל לכתוב (ואפילו באווחת מקלדת) קרוב במקום כרוב או סטירה במקום סתירה - אכן ראוי לגינוי... (ואם הוא יודע שעלולות לצוץ לו שגיאות כגון אלו - שיתכבד ויבקש הגהה ממגיה מוסמך.

עוד נקודה - אם הבעיה היא מחסור בתקנים של מגיהים בעיתונות - אכן זו בעיה! עיתון שמכבד את עצמו (ואת קוראיו) ראוי לו שישקיע בהגהה לפחות כמו שמשקיע בפרסומאי.

וגם אם תגיד שזה נובע מאהבת עצמי ומהערכת כבודי האישי - איני בושה בעובדה שאני מעוניינת לקרא עיתון (או ספר) חף משגיאות - הן לשוניות והן דקדוקיות.
כן, כשהעיתון מלא שגיאות כאלו ואחרות אני מרגישה שמזלזלים בי! ומי שמזלזל בי - מותר לי לזלזל בו - או לכל הפחות לתבוע את כבודי האבוד...

חני

 

[משויטט]

כשתשמע את הקרין ברדיו (כשתהיה באוטובוס, כן?) אומר בני ברק (בקמץ קמץ) או קרית ספר (בשוא ופתח) גם תגיד העיקר שהובנה הכוונה, או שתלעג לבורותו ותתמרמר על הזלזול באינטליגנציה של השומעים?
מאנשי מקצוע מצופה שיהיו בקיאים בתחומם.
סופר שמסוגל לכתוב (ואפילו באווחת מקלדת) קרוב במקום כרוב או סטירה במקום סתירה - אכן ראוי לגינוי... (ואם הוא יודע שעלולות לצוץ לו שגיאות כגון אלו - שיתכבד ויבקש הגהה ממגיה מוסמך.

עוד נקודה - אם הבעיה היא מחסור בתקנים של מגיהים בעיתונות - אכן זו בעיה! עיתון שמכבד את עצמו (ואת קוראיו) ראוי לו שישקיע בהגהה לפחות כמו שמשקיע בפרסומאי.

וגם אם תגיד שזה נובע מאהבת עצמי ומהערכת כבודי האישי - איני בושה בעובדה שאני מעוניינת לקרא עיתון (או ספר) חף משגיאות - הן לשוניות והן דקדוקיות.
כן, כשהעיתון מלא שגיאות כאלו ואחרות אני מרגישה שמזלזלים בי! ומי שמזלזל בי - מותר לי לזלזל בו - או לכל הפחות לתבוע את כבודי האבוד...

חני

א. גם אני לא מתווכח עם העובדה שלא נעים ואפילו מעליב לקרוא טקסטים לא ערוכים ורוויי שגיאות כתיב. אני בעצמי תיקנתי את ההודעה הראשונה שלי בגלל שגיאת כתיב... אני רק שואל למה זה כך? הרי מילים של שפה הן הסכם לאומי. לדוגמא, אם נסכים שכוונת המילה 'קרויצנוס' תהיה פלפל ברוטב, אזי, זו תהיה המשמעות. וכל עוד מבינים את המשמעות - מטרת השפה הוגשמה, הלא כן? אז מדוע זה מפריע לנו?
ב. טענה נוספת, ואולי זה חורג במשהו מן הנושא, אבל מדברים כאן על 'זלזול באינטליגנציה'. ואולי אנו מניחים משקל רב מדי על תקניות המילים ופחות מדי על התוכן. עיתון, איך שלא יהיה, מזלזל באינטליגנציה של קוראיו כש90% מן הכתבות הם אכן מהוקצעות, בהירות, חפות משגיאות, אבל מלאי אינטרסים וספוגי טביעות אצבע מכוערות של יח"צנים ולוביסטים, וזה, אמור לטעמי להעליב ולהביך את הקוראים הרבה יותר משגיאת כתיב כזו או אחרת. לוקחים נושאי שוליים, מנפחים, מנסים להחדיר מסרים בגסות, "קובעים סדר יום", ואת זה מקבלים באהבה? בגלל שזה כתוב תקין?

 

[מה הענינים]

עיתון, איך שלא יהיה, מזלזל באינטליגנציה של קוראיו כש90% מן הכתבות הם אכן מהוקצעות, בהירות, חפות משגיאות, אבל מלאי אינטרסים וספוגי טביעות אצבע מכוערות של יח"צנים ולוביסטים, וזה, אמור לטעמי להעליב ולהביך את הקוראים הרבה יותר משגיאת כתיב כזו או אחרת. לוקחים נושאי שוליים, מנפחים, מנסים להחדיר מסרים בגסות, "קובעים סדר יום", ואת זה מקבלים באהבה? בגלל שזה כתוב תקין?

א. רוצה בבקשה של העיתון הזה ש90% מן הכתבות בו מהוקצעות, בהירות וחפות משגיאות. אני לא מצאתי אותו, וגם לא 50%.
ב. בעיה נוספת היא האינטרסים, ולכן? בגלל שיש עוד בעיה, הבעיה הראשונה נדחקת?
ג. את האמת האישית? יצא לי לקרוא כמה פעמים קטעים שכתב בנ"א אומן בלשונו, שפה יפה ותיקנית, ניסוח מקסים, איות ודקדוק ברמה גבוהה.
בקטע הכתוב הוא לא הצליח להעביר שום מסר ולא חידש כלום, אבל, משום מה, הרגשתי שכיף לקרוא את המאמר. אם לא החכמתי בנושא המאמר - החכמתי בנושא כתיבה יפה. אבל זה רק אישי.

 

[שמואל גרינשטיין]

א. גם אני לא מתווכח עם העובדה שלא נעים ואפילו מעליב לקרוא טקסטים לא ערוכים ורוויי שגיאות כתיב. אני בעצמי תיקנתי את ההודעה הראשונה שלי בגלל שגיאת כתיב... אני רק שואל למה זה כך? הרי מילים של שפה הן הסכם לאומי. לדוגמא, אם נסכים שכוונת המילה 'קרויצנוס' תהיה פלפל ברוטב, אזי, זו תהיה המשמעות. וכל עוד מבינים את המשמעות - מטרת השפה הוגשמה, הלא כן? אז מדוע זה מפריע לנו?
ב. טענה נוספת, ואולי זה חורג במשהו מן הנושא, אבל מדברים כאן על 'זלזול באינטליגנציה'. ואולי אנו מניחים משקל רב מדי על תקניות המילים ופחות מדי על התוכן. עיתון, איך שלא יהיה, מזלזל באינטליגנציה של קוראיו כש90% מן הכתבות הם אכן מהוקצעות, בהירות, חפות משגיאות, אבל מלאי אינטרסים וספוגי טביעות אצבע מכוערות של יח"צנים ולוביסטים, וזה, אמור לטעמי להעליב ולהביך את הקוראים הרבה יותר משגיאת כתיב כזו או אחרת. לוקחים נושאי שוליים, מנפחים, מנסים להחדיר מסרים בגסות, "קובעים סדר יום", ואת זה מקבלים באהבה? בגלל שזה כתוב תקין?

א. השפה שבה אנו מדברים (לכל הפחות הבסיס שלה) אינה שפה הסכמית היא שפה אלוקית. אבל גם בשפות אחרות - הסכימו אז הסכימו. ומה, כל אחד ימציא לו מילים אחרות? היאך נבין האחד את השני? מגדל בבל יקום לנו...
גם בשפה זרה - אני מצפה למשפטים בנויים נכונה - לפי ההסכם!

ב. אתה מזלזל פה בכולנו בבוטות. וכי למה החלטת שאנחנו מעדיפים לקרא עיתונות מלוכלכת מבחינת תכנים בעבור שפה מהוקצעת?
אנחנו מצפים מעיתון שתכניו עוברים ביקורת קפדנית, שיעבור ביקורת קפדנית גם מבחינה לשונית.
עיתון שערוך היטב מבחינה לשונית מעיד על רמת כותביו ועורכיו.
מה עוד - גם שגיאות תוכן (אגב, סטירה במקום סתירה - זו שגיאת תוכן, לא שגיאת כתיב...) מרגיזות ומקוממות - אם כותבים בסיפור על ילדה שזוכרת(!) את ימי הבריטים, שגם במלחמת ששת הימים עדין היתה ילדה קטנה (!) גם זה זלזול באינטליגנציה וגם זה מקומם ומרגיז.

חני

 

[משויטט]

א. השפה שבה אנו מדברים (לכל הפחות הבסיס שלה) אינה שפה הסכמית היא שפה אלוקית. אבל גם בשפות אחרות - הסכימו אז הסכימו. ומה, כל אחד ימציא לו מילים אחרות? היאך נבין האחד את השני? מגדל בבל יקום לנו...
גם בשפה זרה - אני מצפה למשפטים בנויים נכונה - לפי ההסכם!

ב. אתה מזלזל פה בכולנו בבוטות. וכי למה החלטת שאנחנו מעדיפים לקרא עיתונות מלוכלכת מבחינת תכנים בעבור שפה מהוקצעת?
אנחנו מצפים מעיתון שתכניו עוברים ביקורת קפדנית, שיעבור ביקורת קפדנית גם מבחינה לשונית.
עיתון שערוך היטב מבחינה לשונית מעיד על רמת כותביו ועורכיו.
מה עוד - גם שגיאות תוכן (אגב, סטירה במקום סתירה - זו שגיאת תוכן, לא שגיאת כתיב...) מרגיזות ומקוממות - אם כותבים בסיפור על ילדה שזוכרת(!) את ימי הבריטים, שגם במלחמת ששת הימים עדין היתה ילדה קטנה (!) גם זה זלזול באינטליגנציה וגם זה מקומם ומרגיז.

חני

או שלא הבינו אותי או שאני לא מבין. מה כל כך מסובך? אני רק תוהה כאן על עצם הנתון הפסיכולוגי הזה שגורם לנו לסלוד משגיאות כתיב.
א. השפה הייחודית שלנו היא אכן בבסיסה שפה אלוקית אבל זה לא משנה את העובדה שהשפה בצורה בה אנו משתמשים איתה, היא הסכם כוללני שמאפשר תקשורת בין אנשים. (כל עוד לא מדובר במילים בתורה, שם כל תג מדוד ומדויק). ומשכך, כל עוד מבינים את המילה, גם אם היא לא כתובה בצורה מתוקנת, אבל המטרה הושגה. המילה הובנה. התקשורת התחוללה. אז למה בסוף מפריע לנו השגיאה עצמה, אם הבנו אותה איך שהיא? למה זה כל כך נורא? שאלה פילוסופית לגמרי.
ב. חלילה לי מלזלזל באף אחד וקל וחומר שלא בבוטות. אבל נדמה שלא הובנה הנקודה גם בחלק הזה. כל מה שאני טוען, שאנו מוכנים להכיל תכנים שמזלזלים באינטליגנציה שלנו, כמו שמרבית העיתונים המוכרים לי עושים (גם בהיגיון מסוים, כמה כבר אפשר לחדש במגבלת הנושאים הקיים בציבור שלנו. ולמלאות שלוש מאות עמודים מדי שבוע עם תוכן בערך גבוהה, די בלתי אפשרי), אבל מרבית הכתבות וחלק ניכר מהידיעות ובוודאי שמאמרי המערכת - הם פרי יח"צנות ולוביסטיקה בגרוש. וזה מה שעם ישראל קורא בלי להתלונן, אבל כשתמצא שגיאת כתיב, אזי ישפכו קיתונות של לעג על העיתון התת רמה.

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

ב"ה אינני ממחבבי העיתונים, בדיוק מהסיבה שצוינה על ידי חני. כאשר אני חוצב בסלעה של הגמרא החוצבת בסלעה של המשנה, ואתה מוצא מחלוקת עקובה מדיו בין רב פפא לרב זביד (ב"ק לז.) על האם המשנה אמרה "אינו מועד לשאינו מינו", או "ואינו מועד לשאינו מינו", זה מביא ראיות ומקשה קושיות על השני, והלה לא נשאר חייב; וכל שכן בהלכות הנלמדות מאות יתרה בפסוק - אתה חי ומרגיש את העובדה שמי שנתן את התורה לא עשה דבר קטן לבטלה; ורבי יהודה הנשיא ורבינא ורב אשי בחיבוריהם, דבקו במידותיו ודקדקו בכל מילה, בצורה שמפליאה עד היום, ומכל מלה מיותרת בגמרא הראשונים והאחרונים לומדים הלכות.

...
ואז אתה פותח עיתון. ונתקל בטעות מסוימת, או במשפט מיותר לחלוטין. או בחצי פסקה מיותרת לחלוטין. הראש שלך מיד מתחיל לחשב: למה התכוון הכותב? האם הוא התכוון בנוסף לפשט הפשוט, גם לרמוז כאן דבר נוסף? ואולי הוא התכוון ככה? ואולי ככה?
לפעמים אנשים משתעשעים עם חברים בפלפולים כאלה וכיצד ניתן ליישבם ולתרצם באופן שלא תהיה סתירה, אך האמת המרה והקשה לעיכול היא שאלה פלפולי סרק; הכותב פשוט חיפף. ואם הוא חיפף, למה אפוא אני משקיע את זמני בלקרוא את העובדות שהוא מתיימר להעיד עליהן, וכל שכן את דעותיו?

מהסיבה הנ"ל, טעויות קטנות כשגיאות כתיב לענ"ד יש להכיל, אף על פי שזה ההבדל בין כתב טוב לכתב מצוין וכו'. אני מרגיש שהרגישות שלי לטעויות נובעת מפרפקציוניזם מוגזם, והראיה היא שגם במפגש עם בני אדם יש לי את אותה תופעה, אני ממהר לראות את כל החסרונות. זו תכונה שימושית בעבודת עריכה, אך צריך לדעת מתי להתעלם מהחסרונות.

 

[ערער בערבה]

נציג של דגל התורה או של ש"ס

נראה לי שדגל התורה וש"ס מאוחדים בחיפה.

 

[טברייני]

תחרות: מי שקולט בזמן הכי קצר מה כתוב בכותרת יקבל את העיתון בחינם

אם כבר הבאת טעות אחת תביא גם את הטעות הסמוכה לה
בכותרת השמאלית למטה, מדהים!

 

[שיילה]

נציג של דגל התורה או של ש"ס

דווקא זו לא טעות שם הסיעה החרדית שם היא שס"ג והיא מאוחדת.

 

[Natan Galant]

ב. טענה נוספת, ואולי זה חורג במשהו מן הנושא, אבל מדברים כאן על 'זלזול באינטליגנציה'. ואולי אנו מניחים משקל רב מדי על תקניות המילים ופחות מדי על התוכן. עיתון, איך שלא יהיה, מזלזל באינטליגנציה של קוראיו כש90% מן הכתבות הם אכן מהוקצעות, בהירות, חפות משגיאות, אבל מלאי אינטרסים וספוגי טביעות אצבע מכוערות של יח"צנים ולוביסטים, וזה, אמור לטעמי להעליב ולהביך את הקוראים הרבה יותר משגיאת כתיב כזו או אחרת. לוקחים נושאי שוליים, מנפחים, מנסים להחדיר מסרים בגסות, "קובעים סדר יום", ואת זה מקבלים באהבה? בגלל שזה כתוב תקין?

בעבר הרחוק קראתי עיתון מסויים שנחשב לעיתון ברמה מאוד גבוהה. (*לא* חרדי)
ואכן- היה תענוג לקרוא עיתון שגם אם יש בו כתבות ממומנות- הרי שהקורא לא מרגיש שהוא קורא כתבה פרסומית.
0 שגיאות כתיב (כמעט), סגנון מכובד. בסך הכל יש תמיד לאן לשאוף.

 

[רבנים]

אם כבר הבאת טעות אחת תביא גם את הטעות הסמוכה לה
בכותרת השמאלית למטה, מדהים!

רק אני שמתי לב שהטעויות מחזרות אחר אותו העיתון?

 

[למען דעת]

היום באחד העתונים: באסון ורסאי בשנת 2001 נהרגו 23 אנשים כולל החתן והכלה...

 

[דיוק רב]

ורק רציתי לדעת, היכן היה אסור לפרסם את המחירים?

 

[דיוק רב]

ו...
כמה טעויות אתם מצליחים לגלות במשפט המשעשע הזה?

 

[א-ירושלמית]

...יותר נכון: מצאו את המילה הכתובה נכון...

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

זה בטעות או בכוונה?

 

[מוטיבציה]

יש איזה עיתון די חדש, במגזר החרדי, שכל יום אני מוצאת בו שגיאות לשוניות.
זה נראה כאילו יסדו אותו כאלו שאינם מבינים כלל בלשון העברית.
מתפרסמות שם שגיאות ממש גסות, ואני כל פעם תוהה האם הכתבים יוצרים אותן ואין הגהה, או שהעורכים עצמם אינם שמים לב.
מדובר גם בכותרות ראשיות.

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

מאז ששמעתי את אחד מחברי הכנסת של מפלגה חרדית אומר בנאומו "מִתְבַּטַּאַת", ההערכה שלי אליהם ירדה פלאים.