נכתב ע"י משויטט;2214490:רבותיי, תהייה:
ברור לי וכנראה גם לכל המשתתפים באשכול הזה ודומיו, ששגיאות כתיב, בפרט כאלו המתפרסמות מעל גבי במות רשמיות, הן טראגיות, מביכות, מגוחכות, נבזיות ובאופן כללי - בלתי מתקבלות על הדעת. אני קורא כאן ושומע מהרבה שעוסקים בתחום שהם חשים בושה פנימית למקרא ולממצא שגיאות כתיב. כאילו מדובר בתעודת עניות לכל הציבור המפואר והבלתי מלומד שלנו.
וברצוני לערער על ההסכמה הזו. מי אומר שזה כל כך נורא?
שגיאות כתיב הן ברוב המקרים, כידוע לכל כותב, מקרה עצוב של טעות אנוש הנובעת מנמהרות, דד ליין, מחסור בתקן של מבקר, עייפות של מגיה וכו'.
ועל אף השגיאות כתיב, ברוב המקרים, מובנות המילים לקורא בסופו של דבר (מלבד מקרים משעשעים קיצוניים שהובאו כאן, בהם אי אפשר להבין גם אחר מאמץ כביר).
ובהינתן שכך אשמח להבין: אז מה כל כך מפריע לנו בשגיאות הללו? אם בסופו של דבר אנו מבינים את כוונת הכותב, אם לא מהמילה עצמה אז מהשורה או הפסקה כולה, אז מה באמת קרה שכתב 'שחונה' במקום שכונה, 'סטירה' במקום סתירה ו'קרוב' במקום כרוב. אם מטרת המילים הן להעביר את המסר לקורא, הרי שגם מילים 'שגוּאות' – מגשימות את מטרתן, הלא כן?
מה שמוביל אותי למחשבה, אולי מה שמפריע לנו הוא הזלזול של הכותב בקוראיו. מה שגורר אותי למחשבה הבאה, אם כן כל פרצי הצחוק והגיחוך מהכותבים השוגים נובעים ממניע אישי נמוך: למה ההנת לזלזל בכבודי. מה שמגלגל אותי אל המסקנה: אולי כל הנושא הזה הוא לא כל כך איום.
דעתכם?
דעתי מנוגדת לחלוטין.
אם בן אדם משלשל מתחת לאצבעותיו מלים, ואינו עובר עליהם לראות האם הן מילים כדרבנותיהן האם כדאי לכתוב אותן, באמת צריך לתפוס אותו "על המילה" ולהעמיד אותו על מקומו.
מה רע בלעבור שוב (לפחות פעם אחת) על הטקסט עם המסרים החשובים שלו לפני שהוא מגיש אותו לקהל ה"צמא"?
לא מוכר לך המשפט: "חזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן"?
כן! כשמדברים אל קהל, צריך לדייק בלשון (המעטה).