הפעם בלי חיצים. הפעם אני דבש ונופת צופים.

ובכן, הנני להציג בפניכם את אחד הדברים הטובים שהקורונה גרמה:

היא הפגישה אותי עם אור ממערב.

שמעתם עליו? אם כן, אתם שייכים לדור הישן. הדור הצעיר לא נוהג לקרוא ספרים בעלי כריכה ירוקה – חלקה, דפים כמעט מצהיבים וביוגרפיה של החת"ם סופר.

וזה, בדיוק זה, אור ממערב.

בואו נחזור להתחלה.

תחילת קורונה, ארץ ישראל, תש"פ.

העולם מזועזע, הספריות סגורות.

כשמצאתי את עצמי קוראת בפעם החמישית את 'אל תסתר'(הספר היחידי שנותר בביתי לפליטה), הבנתי שמשהו חייה לקרות. בדגש על לקרוא.

אז מצאתי תירוץ, וירדתי, רגלית כמובן(אין אוטובוסים), אל ביתה של דודתי. בביתה של זו יש ספרייה שלא תבייש, ואף תהווה מקור לגאווה לספריות עירוניות.

וחזרתי עם אור ממערב.

אני דווקא כן שייכת לדור הצעיר, וזו הסיבה שאור ממערב חמק מתחת לרדאר שלי. זעליג שכנוביץ, נו. זה נשמע בדיוק כמו שזה נשמע. ישן, זקן, ו- איך לומר? לא הכי מעניין.

אז חשבתי. אז מה.

קראתם פעם ביוגרפיה שהיא גם ספר מתח, גם רגש וגם סיפור חיים מרתק? קראתם פעם ספר שנכתב לפני קרוב למאה שנה, על תקופה של מאה שנה קודם לכן, ומתאים לדור שלנו כמו מכסה לסיר, כמו כפפה ליד, כמו ספר לידיים שלי?

למי שלא שם לב-וכולם עונים להגדרה הזאת- הספר נקרא אור ממערב. ממערב, כן? השמש, אם זכרוני אינו מטעני, זורחת ממזרח.
אלא ש-
תקראו בספר. אני לא מגלה. יהיה מה שיהיה.
סיפורים על החת"ם מסתובבים חופשי. הסיפור על השריפה ועל המפקד הצרפתי, הסיפור על המשכיל והמפעל, ועוד רבים שיתכן שאתם מכירים, כלומר, חושבים שאתם מכירים.
תקראו תבינו שאתם לא.
איתמר-כוכבי-זריחה.jpeg

יש קטע אחד בספר, המדבר על שידוכו השני של החת"ם סופר. המדוברת היא ביתו שך ר' עקיבא אייגר, וישנו רק מפריע אחד לשידוך- שני הצדדים מסרבים. מיהם בכלל שיעזו להשתדך עם גדול הדור.
הבעיה נפתרה, בסופו של דבר, כי עם שניהם עמי ארצות, אז אין שידוך יותר טוב מזה, נכון?
טוב, עזבו, אני לא ממשיכה לתאר את הספר הזה. אני רק הורסת.
אה, אבל ביקורת אני חייבת. אז קבלו:
למה הספר הזה כזה דק???????? למה?????