תגידו שזה לא המקום. תגידו שזה לא הזמן. תגידו שזה לא תפקידי.
וזה יהיה נכון, הכי נכון שיש.
אני לא מצפה לשנות סדרי עולם במאמר קצר בפרוג. אני גם לא מצפה שכמה שורות חצופות וקצרות שלי יביאו לשינוי. לא. המטרה שלי שונה. אני, בסך הכל, רוצה לעלות למודעות את הדברים הבאים.

במה דברים אמורים?

כידוע, הלימוד העיקרי שעל האישה והבת ללמוד, הוא לימוד של הלכות והשקפה. אמנם בימינו נוספו לימודי חול ומקצוע, שכאשר הם נעשים למטרת קודש- בניית בית של תורה, הופכים גם הם, במובן מסוים ללימודי קודש.

אולם, מובן לכל, כי אף בית לא יהיה בית של תורה כאשר האם היא בעלת מקצוע, ומפרנסת- אך אינה מתמצאת בהלכות ובדינים והשקפתה אינה השקפה המבוססת על רוח ישראל סבא.

רצוני לבקש, להתחנן לזעוק: האם אין זה עיוות שרק שלוש שעות שבועיות מוקדשות ללימוד דינים והלכות, לעומת ארבע, חמש שעות המוקדשות ללימודי המתמטיקה בתיכון? האם אין זה הזוי שבתיכוני בית יעקב, שכל מטרת הקמתם היית החדרת יראת שמיים בבנות ישראל- ישנה רק שעה אחת של יהדות בשבוע? האם יש אי מי המוכן לעמוד ולהכריז, קבל עם ועדה, כי בת סמינר יודעת היטב, או, לכל הפחות, מתמצאת בכל ההלכות ודיני שבת?

הרי גם אישה מצווה, בדיוק כמו האיש, ללמוד את ההלכות הקשורות אליה! הלא ברור לכל בר דעת כי על האישה לדעת את הלכות הכשרות והמטבח, בדיוק כמו, אם לא יותר- שצריך האיש לדעת אותם...

אמת, ישנם במערכת השעות של סמינרי בית יעקב שעות נוספות של לימודי קודש: תורה עיון ובקיאות, תהילים, נביא ועוד. אך כאשר מגיעים החוצים, נדחקים לפתע פתאום כל אלה, אל הצד. מוסיפים תגבור במקצוע, ומורידים את שאר השעות, כאילו אין חשוב מלעבור את החוץ, ועבור מטרה כה נעלה, ניתן להוריד מהמערכת את כל שאר המקצועות, קודש ושאינם. רק תחשבו לרגע מה מבינה מכל אלו התלמידה: בשבוע הבא יש חוץ או מגן לחוץ בדקדוק, ולכן משתחררים יום קודם, מורידים את מקצועות הקודש, ומשאירים, למצער, מספר שעות בדינים. אז מה חשוב יותר? דקדוק או...

אינני מתפלאת. השורש לכך פשוט: בת שלא תעבור את החוצים, לא תתקבל לסמינר, ואיך אם כן תקים בית של תורה? המטרה טובה, בהחלט, התוצאות קצת פחות. איך הפכנו, כך, את לימודי המקצוע למקום ראשון? איך דחקנו את מקצועות הקודש כך הצידה? האם בת שכישרונותיה חלשים אך שאיפותיה הם להקים בית של תורה לא תזכה להיכנס לסמינר, רק בגלל שלא עברה את החוצים?

מכיוון שהחוצים הם תנאי כניסה לסמינר, הם הפכו לחשובים כל כך ודחקו הכול לצד.

אולי באמת צריך לחשב מסלול מחדש? אולי צריך לסדר עדיפויות בצורה קצת שונה? להעמיד את מה שחשוב באמת מקדימה ואת כל השאר, שאיני מזלזלת בחשיבותם חלילה, אך חשיבותם היא משנית לדבר האמתי וכל מטרתם לשרת ולסייע, להעמיד קצת בצד.

יכול להיות שלאחר מחשבה תגלו שאין מה לשנות ואין גם למה. ויכול להיות שכן. אני רק מתחננת: תשימו לב. תחשבו, תבדקו. לפחות תנסו.
study-559x459.jpg