הסיפור שלפניכם אירע עם אחד מבני משפחתי הקרובים, שהואיל בטובו לתאר בפני בפרוטרוט את השתלשלות האירוע.
הסיפור שבה את לבי, ומיד החלטתי לשלוח את ידי במלאכת הסופרים, ולהעלותו לפורום.
לקח לי זמן רב לכתוב את החלק הראשון (אני לא הכי מנוסה בכתיבת סיפורים) וב"ה אשתדל בקרוב לכתוב את המשך הסיפור.

פרק א'.
חודש אב, בין הזמנים, יום שישי קיצי ארוך, עד כניסת השבת נותרו שמונה שעות, שהשמש תשקע והשבת בוא תבוא בעקבותיה.
אברך צעיר בר אוריין שזה עתה סיים להתפלל שחרית בציונו של ר' שמעון, וטבל במעיין הסמוך, מסר את התפילין לאחיו, וביקש ממנו שיודיע לאשתו שבשעות הקרובות הוא יוצא לטייל במסלול הליכה..

אשתו וילדיו התארחו בעיר צפת הסמוכה, אצל קרובי משפחה, ובינתיים הוא החליט לנצל עד תום את ימי בין הזמנים, שמגיעים אוטוטו לסיומם. שמונה שעות מפרידות בינו לבין תחילת הזמן, אם כן 'עכשיו זה הזמן' הרהר לעצמו, ומשכך, התחיל לצעוד לעבר מסלול הליכה מוכר. כזה היה האיש, הליכה בחיק הטבע העניקה לו מרגוע ושלווה...
מצויד בבקבוק מים, מגבעת וחליפה - כיאה ל"בן תורה" שלא שוכח לרגע את לבושו.. יצא לדרך. בחשבון משוער יוותרו לו לפחות ארבע שעות לאחר שיגמא את המסלול, בהחלט זמן מספיק כדי להגיע לדירת המארחים, להתכונן לשבת קודש ואפילו להימרח קצת על הספה עם ששת ילדיו...

המסלול לא היה זר לו. בעבר הוא "עשה" אותו מספר פעמים, הוא הכיר את כל נפתוליו, ואין סיבה שהפעם זה יהיה שונה, כך לפחות חשב..

הוא צעד בניחותא עד לנקודת היציאה, ולשמחתו מצא מסלול ריק מנפש אדם, איזה כיף חשב לעצמו, אני הטבע ואלוקי..
הוא פתח בצעדים קלים, עובר בשטח הפתוח, שלאחריו השתרעו צוקים וסלעים. דילוג על אבן קפיצה מעל סלעון, ירידה עליה, מאגר מים צונן, ושוב סלעים וסלעים. הזמן חלף על פניו, והוא כבר הספיק לגמוא קרוב למחצית הדרך.

כדי לאתגר את עצמו הוא החליט לבדוק שביל צדדי ביותר שלא נחשף אליו בעבר. הוא לקח פניה ימינה ואחר כך שמאלה, משגיח כל העת לא לאבד קשר עין מהמסלול המקורי, ואכן דרכו השתלבה עם המסלול המרכזי, ומעת לעת הוא ראה ציוני דרך שמכוונים ליעד הסופי.
אך כעבור זמן מה כשציוני הדרך נעלמו, הוא קלט שהוא הרחיק לכת מהדרך המוכרת... הוא ניסה לחזור לנקודת המוצא, אך מלבד סיבוב חוזר על עקבותיו, הוא לא הגיע לשום מקום מוכר, גם לא למקום גבוה שיוכל לתצפת על המרחב במבט אופקי, לדעת היכן הוא ממוקם בזירה...

הוא הציץ בשעונו והחוויר מעט, כבר חלפו חמש וחצי שעות בחטף ועד כניסת השבת נותרו סך הכל שעתיים ומחצה, והוא תקוע בשומקום, מצויד בבקבוק מים שהתרוקן מחציתו כשאת חציו הראשון כילה בתחילת המסלול ...

ליצור קשר עם משפחתו או להזעיק עזרה לא היה באפשרותו, היות ולא החזיק באותה עת מכשיר פלאפון, בבוקר כשיצא מהדירה הוא השאיר שם את הסלולרי, במטרה להתנתק לרגע מהעולם, ומה יהיה בנוגע למסלול המתוכנן, אם יתקע או יצטרך להזעיק עזרה? הוא סירב להאמין שיקלע למצב כזה. 'אין סיבה שמטיב לכת כמוני שבקיא בהכרת השטח כאחד מבעלי החיים השורצים במקום.. יזדקק בשלב כלשהו להיעזר במכשיר פלסטיק'.

אבל באותו הרגע מה שבאמת הטריד אותו, היה החשש שיצטרך לחלל את השבת, והוא החליט להחיש את צעדיו אף שלא מצא את ידיו ורגליו במסלול הסבוך, אבל תלה תקוותו, אולי בכל זאת הוא יאתר שביל יציאה שנושק לכביש המסתלסל ממרומי העיר צפת ...

השמש כמו 'להכעיס', נטתה בחיפזון לכיוון מערבה, והוא בבגדי חול מיוזע ובאפיסת כוחות התיישב לרגע על סלע, מצפה לבאות..
הוא התחיל להפנים שאת השבת הוא לא יחווה בחיק המשפחה, אלא בין סלעים ואילנות שוממים מנפש חיה.
בינתיים ניער את המוקצה מבגדיו, והזדרז לזמר בערגה וכיסופים את הפיוט "לכה דודי". לקבל את פני שבת מלכתא בשדה השומם.

השמש שקעה ובמקום שרר חושך כבד, סהר הירח לא הטיל את אורו, ואור כוכבים שהבליח לא היה מסוגל להאיר את פני השטח הצפוף.
צפצופי עופות דורסים וקולות של חיות בר נשמעו מרחוק, אמנם לא חיות טרף גדולות אלא קרובי משפחתם הקטנים, תנים שועלים, וכן זוחלים כמו נחשים ועקרבים מצאו להם שם מקום למחייתם..

אבל אברך דנן היה נחוש בדעתו, לשמור את השבת ולא לחללה, ויהי מה!
להמשיך ללכת הוא נמנע גם בגלל איסור תחומים, וגם מסיבה פרקטית, לא היה לו סיכוי למצוא את הדרך בחושך ששרר... לכן חיפש לעצמו מקום לקבוע את יצועו, התיישב על סלע .. ושם נם את שנתו בעודו מצטנף מפני צינת הלילה... (ולא, האבנים לא התווכחו ביניהם על מי מהם הוא יניח את ראשו...)

לפני שנרדם עוד הספיק להרהר על בני ביתו המתפלצים מחרדה היכן אב המשפחה, ומה קורה שלא חזר עד עכשיו, ודאי הם הזעיקו עזרה.. ובעודו ממשיך להרהר שקע בשינה, כשקול נשמותיו מתמזג עם צפצופי העופות ויללות התנים..
בלילה הוא התעורר כמה פעמים לקול רשרושי העלים פצפוצי הענפים, ורעשי החיות, אך לבסוף הכריעה אותו העייפות והוא חזר לישון על סלעו...
  • תודה
  • וואו!
  • שכוייח!
Reactions: לברר האמת, מרציפן, קוד ועוד 37 משתמשים