הנושאים החמים
מרוב עצים לא רואים את היער. או: מילים כמו חול, ואין מה לאכול...
מילים, משפטים, תמונות, וידאו, נאומים, הודעות לתקשורת, עדכונים, פושים, התראות, צנטוקים, כותרות, הבטחות, איומים, אזעקות, חיסולים ממוקדים, הפצצות, מנהרות טרור, פינוי תושבים, נון מ"ם, כטב"מ, חץ 3, כיפת ברזל, טילים בליסטיים, מטוסי חיל האוויר, נגמ"ש, ארטילריה, מצוד, מחבלים, מודיעין איכותי, בסיס הבקרה האווירית...
מאז שמחת תורה של שנת תשפ"ד, אנו מוצפים.
ואני מתעלם כאן בבת אחת מההצפה הרגשית והכאב הנורא שבוקע וקורע את לבבות כולנו, על כל הנפגעים והנרצחים והנטבחים והפצועים והחטופים. איייי. אייי. החטופים, השם, החטופים, מה יהיה איתם מה יהיה.
נתעלם לרגע, בסדר?
הבה נביט אל פן אחר; שימו לב לכמות המידע שאנו מוצפים בו.
זרקתי ערימה של מושגים בפסקה הראשונה. דוגמה קטנטנה. ים של חומר, של מילים, של מידע.
והמידע הזה מסתיר מאיתנו אמת מהממת, עוצמתית, בלתי אפשרית:
ניסים.
ניסים.
נכון, כולנו שמענו המוני סיפורי השגחה פרטית, וראינו כאלו, ועדיין. עדיין.
ישנה הרגשה שה' יתברך מסתיר מאיתנו את החסדים הרבים, דווקא על ידי... חסדים אחרים. נס רודף נס, הצלחות רודפות הצלחות. וכן, גם בשורות מצמררות וכואבות. הכל יחד מתאגד ומסתיר.
מתוך כל אלו, ברצוני לברר נס אחד גדול:
נאסרללה.
אם תסכימו, עצמו לרגע קל את עיניכם, וחשבו על המילה הבאה:
גוליית. מה עולה לכם בתודעה? בתת המודע? במערות החשוכות של מדור 654 בירכתי המוח שלכם?
לי עולה תמונה של ענק מקורנף, שעיר, עוטה שריון קשקשים, תפלץ בגובה של כמה וכמה קומות, קולו רועם, טיפות רוק כבדות משקל ניתזות מפיו, צחוקו לעגני וצורמני.
וגוליית הזה יוצא יום יום מול המוני קהל בית השם. מחרף, מגדף, מקלל, לועג, משפיל. ו... כולם רועדים. ליבם נמס. שוקטים. בולעים ביגון את העלבון.
והמלך שאול, הצדיק הפלאי המופלא הזה, גם נבעת מפניו. איך אפשר לנצח את ה... יצור הענק הזה?
המלך שאול בענוותנותו המופלגת הודיע שמי שיצליח לנצח את התיפלץ, יקבל את ביתו לאשה! שאול המלך כל כך רצה לגמור את גוליית. כי הוא עצמו, ככל הנראה, למרות מלכותו, היה חסר ישע מולו.
מה הרגישו היהודים! איזה נמיכות קומה! איזו מועקה כואבת בוודאי חש כל יהודי. ייאוש.
ויום אחד, גוליית פשוט מת.
אבן קטנה שנשא עימו דוד המלך, נכנסה דרך כובע המתכת, ישירות לתוך המוח המעוות שלו - וגוליית נפל. מת. פגר. היה, נגמר. זהו. אין.
ועכשיו בואו נדבר על נאסרללה הנתעב. שם רשעים ירקב, יתעפש ויעלה עובש, אמן.
המחבל הארור הנ"ל היה מוכשר, ויצר את המפלצת השטנית רבת הזרועות שנקראת חיזבאללה. ו... כולנו רעדנו ממנו.
לא היה בעולם כולו אדם שהפיל עלינו מורך לב יותר מנאסרללה.
נכון, חמינאי איים ומאיים, ערפאת היה ארכי-טרוריסט, מוחמד דף בכלל נחש מהמדור השביעי של הגיהנם, ארדואן פה מלא ג'ורה וכולי.
אבל נאסרללה? אוהו, הוא כבר היה אופרה אחרת לגמרי.
כשנאסרללה מבטיח - הוא מקיים, לחשו הבריות בצער.
הוא יודע מה הוא עושה, אמרו המבינים בפאתי הקידוש.
הוא המיס את ליבותנו מאימה ופחד.
כשהוא עמד לנאום, כלי התקשורת הגדולים בישראל עמדו 'דום' והשמיעו וניתחו את דבריו. בהם חירף וגידף ואיים על עם ישראל.
כאשר הוא הודיע שחיזבאללה עומד להצטרף ללחימה, אגלה לכם כאן בשקט, חשתי פחד איום מציף אותי. פחד גדול יותר משחשתי במוצאי שמחת תורה תשפ"ד.
צפה בקובץ המצורף 1811046
בניגוד לכל מיני מנהיגי חות'ים יחפנים, או מחבלים מתחילים עם פה גדול, נאסרללה באמת הצליח להפחיד אותנו. עד מוות.
הוא נצרב לנו בתודעה כאיש יציב שכל תכליתו לטלטל אותנו ולאיים עלינו ולהרע לנו (הל"ת). תכלית הרוע, מוכשר כמו היטלר+המן+נאצר גם יחד. מלא 'הפתעות' כרימון, טקטיקן, כריזמטי, מה לא.
היזכרו נא באוהלים החצופים שהוא נטע בהר דוב, לפני שנתיים בערך. אוהלים של חיזבאללה, בתוך מדינת ישראל - ואיש אינו מעז להזיזם!! מאימת נאסרללה ומליון טיליו.
כמה הוא אהב להתל בנו! ללעוג לנו! להפוך לנו את הקרביים!
כאשר הנבל ערך עסקה והחזיר את שני החטופים, גולדווסר ורגב זכרונם לברכה, הוא הצליח לנגן למליוני אנשים על העצבים, ולא גילה עד רגע ביצוע העסקה בפועל אם הם חוזרים מתים או חיים!
תארו לכם - מליוני יהודים מחוברים למדיה (מלבד ציבור שומרי התורה, חשוב לציין), פיהם צחיח, יודעים שהוחזרו לחיזבאללה איזה אלף מחבלים (!!!!), תמורת... שני חיילים. חיים או מתים?
חיים או מתים?
חיים או מתים?
נאסרללה לא מגלה!
ורק כאשר העסקה בוצעה בפועל, ודלתות האמבולנס נפתחו, התברר שמדובר בגופותיהם... איזו אכזבה.
וזהו זה.
ברצות השם, לאחר 30 שנות טרור ורצח, האיש הזה מת באחת. מיתה משונה מאוד כיאה לו. גם חנק וגם סקילה.
היה, נגמר.
83 טון חומר נפץ... זה הרבה על איש אחד. חחחח.
ובדיוק כפי שהחיסול הנפלא והמתוק הזה שבוצע בנבל הצליח, כך הייתה היתכנות שהוא ישרוד חלילה וחס את החיסול, ויהפוך לסמל אגדי עוד יותר.
והשם יתברך היטיב עמנו כל כך, ונאסרללה, גוליית 2024 - נפל שדוד, מת, מעוך, חנוק, כראוי לו!
אז גם ביום קשה כזה, על שלל בשורות האיוב המפלחות את הלב, עלינו לזכור להודות להשם. לזכור ניסים קטנים, גדולים, ונאסרללה אחד שאיננו. מי היה מאמין! אשרינו שאנחנו זוכים לחיות בעולם נטול-נאסרללה!
השם - תודה!
ו... נשמח שהכל ייגמר כבר, בביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו - אמן!!!!
