עסק זה עסק.
אפילו אם הוא עוסק זעיר כמו שבעלי אוהב לומר.
אז נכון שאין לי סטודיו רשמי ומפואר, ואפילו לא מיתוג רשמי.
אני מתקדמת בקצב שלי,
ואוהבת לקרוא מיילים וחומרים טובים על שיווק.
יש הרבה מנטורים,
יועצים ויועצות שמחלקים זהב ברשימת
התפוצה שלהם.
אני מאמינה שיש להם כוונות נסתרות
מאחורי טוב הלב הזה,
הם רוצים לרשום אותי
יום אחד לקורס או לתהליך שלהם,
אבל אני שומרת על עצמי
שלא אתפתה חס וחלילה למכירה או להצעה שלהם.
קוראת את התוכן, מעתיקה לעצמי מה שחשוב,
ומהר סוגרת.
בשבועות שהם עושים וובינרים
אני מקפידה לא לפתוח את המיילים,
שלא ינסו להשפיע עלי.
בשבוע האחרון קראתי אצל אחד המנטורים
כמה חשובה ה”הוכחה החברתית”, ה”קונצנזוס”.
שזה אומר להציג ללקוח הפוטנציאלי
המלצות מלקוחות קודמים,
ובכך לגרום לו לסמוך עלינו ולרצות
להיות לקוח שלנו.
(וכאן המנטור הביא שורה ארוכה של המלצות
שהוא קיבל על הקורסים שלו. כדי להדגים, כי בלי זה- איך יבינו?)
לקחתי לתשומת ליבי ומאז עשיתי לי מנהג קבוע.
כל פעם שאני שולחת ללקוחה
את התמונות המעובדות,
אני מיד מצרפת את הנוסח הבא:
חני היקרה! (או ברכי או גילי, הכל לפי העניין)
שמחתי לצלם את המתוקים שלך, היה כיף אמיתי!
אשמח גם לשמוע מה את חושבת על השירות שלי,
והאם את ממליצה.
תודה מראש,
תהילה.
ומה שאני מקבלת- זה חגיגה אמיתית.
יש לקוחות שמפרגנות לי שורה של אימוג’ים.
מכל הסוגים והפרצופים,
וזה אומר שהם כנראה מרוצים מאד,
עד שאין להם מילים,
רק פרצופונים.
ויש גם את הלקוחות שכותבות לי:
“תהילה היקרה,
נהנינו מאד מעבודתך המסורה,
עלי והצליחי!
א.ש.
היתה גם אלונה,
שהיתה לה אצבע קלה על המקלדת
והתגובה שלה לבקשת המשוב היתה:
אלוווווופפפפפפפפפפפפפפפפפפההההההההההההההההההההההההה
כשהתיישבתי לחפש משובים והמלצות,
כדי לארגן לעצמי סוף כל סוף תיק עבודות נורמלי
(הוא רזה עד אימה
אפילו שב”ה צילמתי כבר עשרות ילדים.
פשוט רוב האימהות לא נותנות לי אישור פרסום
וזה כ”כ מתסכל)
לא ממש מצאתי מה להכניס לשם…
את ההמלצות של אלונה וא.ש.?
לא היתה לי ברירה, אז זה מה שעשיתי.
צירפתי גם צילומי מסך אותנטיים
מכמה מיילים של לקוחות שכתבו לי:
“תודה! היה מקסים.”
“תודה על ההנחה, זה עזר לנו ממש.”
“היית עשר. כל הכבוד!”
ואחרון חביב לקינוח:
“תודה ממי, עשית לנו את השבוע.”
כשהתיק עבודות היה מוכן,
(לא הבנתי למה לקרוא לו תיק? עד
שקלטתי איזה תיק כבד זה להכין אותו…)
שלחתי אותו בהתרגשות
ליעל- לקוחה מתעניינת.
חיכיתי בלי סבלנות לשמוע מה היא אומרת.
ולמרבה ההפתעה היא התקשרה אלי.
“תקשיבי תהילה, אם לא הייתי שומעת עליך מאחותי
לפני ששלחת לי את התיק חומר נפץ הזה,
הייתי נבהלת ובורחת.
אומרת לך את זה בשבילך, כי אכפת לי,
את חושבת שההמלצות האלו עשו לי משהו?
מה כבר אפשר ללמוד ממה שציטטת שם,
שאת אלופה?
שעשית להם את השבוע?
שהיה מקסים?
מי אמר שאת צלמת?
אולי את מתנדבת בעזר מציון?
ואיפה תזכורת על האיכות שלך?
על החוויה שהילדים עוברים איתך?
על הסבלנות והמידות שלך?
מרוב הלם שתקתי. והיא המשיכה:
“אני כבר יודעת מי את,
כי אחותי רחלי סיפרה לי,
שהיא הגיעה אליך עם שלושה ילדים קטנים,
שניים מהם עם ADHD.
היא לא גילתה לך את זה באותו רגע,
אבל הרשתה לי לספר לך,
את התמודדת כל כך יפה!
כל הצילומים היו חוויה אחת שלמה
ורחלי פשוט לא האמינה
כמה כיף ואנרגיות הכנסת תוך כדי,
ואיך בזריזות הספקת גם לצלם אותם
וגם להגיב בזמן אמת לכל מה שהתנהל שם.
היא הראתה לי את התמונות.
חלום!!
וזו אמא שלא קל לה להתמודד איתם,
את מבינה כמה שהם שובבים.
אבל האלבום הזה עשה לה אי של נחת
בתוך ההצפה של החיים. את מבינה?
סיפורים כאלו הייתי שמחה לפגוש בתיק עבודות שלך,
לא חומר נפץ של מילים רדודות עם מיליון סימני קריאה.
ואלווופפפפפפפפפה שעפה על עצמה.
אז אני רוצה להגיע עם הילדים לצילומים אצלך,
ואני לשם שינוי, אם אהיה מרוצה כמובן-
אתן לך בעז”ה המלצה כמו שצריך!
אני אספר להם הגעתי דווקא אליך,
וממה במיוחד נהנינו,
ועד כמה אני ממליצה להצטלם אצלך!
וזה בסדר לי שתקראי לי בשמי המפורש.
אני לא י. מ. מהשב”כ.”
תבורך מנשים יעל.
חבל שאין עדיין בינה מלאכותית
שמשכפלת לקוחות.
כזו הייתי רוצה עוד הרבה.
נפל לי אסימון:
לקוחות מחפשים הוכחה שהם לא הראשונים…
כדי לכוון להמלצה שמספרת סיפור, מעכשיו אני שואלת כל לקוחה:
למה הגעת?
ממה נהנית?
מה תאמרי למי שמתלבטת?