הנושאים החמים
איך מתמודדים עם יקיריכם שמאמינים שהם תמיד צודקים, גם כשהמציאות מראה אחרת? ד"ר חיים דיין מציג שתי נקודות מבט מרתקות - ה"עגולה" וה"מרובעת" - ומסביר כיצד ניתן לעזור לשלב בין ראייה ייחודית לתובנות מהעולם החיצוני.
"בתירוצים הוא מלך. תמיד הוא צודק" מה עושים?
מאת: ד"ר חיים דיין, עו"ס קליני, יו"ר מכון הקשב
יש רגעים שמזכירים לנו את הבדיחה על הנהג שנסע בכביש מהיר, וכששמע אזהרה שנהג אחד נוסע נגד כיוון התנועה בכביש זה, הגיב בפליאה: "נהג אחד? כולם פה נוסעים נגד הכיוון!" כהורים אתם עשויים לחוות מצבים בהם ילדכם בטוח בצדקתו גם כאשר המציאות מראה אחרת. כדי להתמודד עם מצבים אלו, כדאי להבין את העולם ה"עגול" של ילדים (ואנשים בכלל).
נקודת מבט עגולה ומרובעת
ניתן לתאר שתי תפיסות מציאות: העגולה והמרובעת. מנקודת מבט עגולה האדם רואה את העולם רק מנקודת המבט שלו, כמו עיגול סגור ושלם. לעומת זאת, מנקודת מבט מרובעת מסוגל לשקול גם את הדברים כפי שהם נראים מבחוץ, כמו קוביה בעלת פאות שונות. אדם מתחיל את חייו עם נקודת מבט עגולה, ובהדרגה הוא מאמץ גם נקודת מבט מרובעת. ילדים, ובמיוחד עם הפרעת קשב (ADHD) נוטים לעיתים לנקודת מבט עגולה מדי. כמו להיות בתוך בועה, שבה הכל נראה ברור ומובן מאליו מנקודת המבט האישית. אולם, כשהבועה הזו פוגשת את העולם החיצוני, עלולים להיווצר חיכוכים וקונפליקטים.
סיבות אפשריות לתופעה[1]
חוסר גבולות "חיובי": אנשים עם הפרעת קשב מוצאים את עצמם שוב ושוב מתקשים לעמוד בכללים וגבולות. הם סופגים הערות רבות מהסביבה ולבסוף עלולים להיכנס לעמדת מגננה ולהדוף משובים שמגיעים מבחוץ בצורה חסרת פרופורציות. יתירה מכך, קושי בהצבת גבולות, גם כלפי דברים חיוביים, יכול ליצור תחושה ש'אחריות' היא מחוייבות אינסופית. אדם עלול לדחות משוב מבחוץ מחשש שהכרה במציאות תטיל עליו אחריות כבדה מידי.
חווית אוטונומיה: תחושת חופש פנימי, עלולה לגרום לאדם לחוש שהוא מקור הנורמה והידע ("אדם נברא יחידי"). במצב זה, במקום להשוות את עצמו לאחרים, אדם נוטה לצפות שהעולם החיצוני יתאים את עצמו לתפיסת שלו הפנימית. חווית אוטונומיה היא כמו 'אשליית תנועה פנימית'. כפי שלעתים אנו יושבים ברכב עומד ומדמים שאנו נעים, בעוד שלמעשה הרכב לצדנו הוא זה שזז. כשאדם חש חופש פנימי, הוא עלול לתפוס את עצמו כמקור הנורמה והידע. חוסר קשב, במובן זה, אינו רק קושי להתמקד באירוע ספציפי. זהו חיבור עמוק לעולם הפנימי על חשבון ההקשבה לסביבה החיצונית. בדברים מסויימים האדם נטוע בעולמו הפנימי, עד שהמסרים מהעולם החיצון נתפסים באופן יחסי אליו בלבד, ולא כעומדים בפני עצמם.
תפיסת ההפרעה כחלק מה"עצמי": אדם עלול לחוות את תסמיני ההפרעה, כמו אימפולסיביות, כחלק בלתי-נפרד מהעצמי שלו, ולא כ"תקלה" אותה יש לתקן ("תפיסה אגו-סינטונית"). אדם, אשר מורגל בתסמינים מגיל צעיר, עלול להתרכז בצדדים החיוביים שבהם, כמו יצירתיות או אנרגטיות. למשל, ילד עשוי לראות את האימפולסיביות שלו כ"ספונטניות" או את הקושי להתרכז כ"יצירתיות". מאחר שהשיח אודות התופעה מתמקד בעיקר ב"חסר", האדם עלול לחוש זאת כחוסר צדק וכהתעלמות מהקול האישי שלו, ולהגיב לסביבה באותה מטבע – התעלמות ממנה.
השלכות שליליות וחיוביות
התמקדות בנקודת מבט עגולה יכולה להוביל לקשיים באמפתיה ותקשורת עם אחרים או לאתגרים בהסתגלות לנורמות חברתיות. האדם מתקשה להבין מדוע עליו להתאים את התנהגותו לציפיות החברתיות. בנוסף, כאשר אדם משוכנע בצדקתו, הוא עלול להתקשות בלקיחת אחריות על טעויות או בהכרה בצורך בשינוי.
יחד עם זאת, חשוב לשים לב שישנן גם השלכות חיוביות. אנשים עם תפיסה עגולה עשויים להיות בטוחים יותר בדעותיהם ובהחלטותיהם, מה שיכול להוביל ליוזמה ומנהיגות. הנטייה לשמור על נקודת המבט האישית יכולה לסייע לאדם לשמור על תחושת האותנטיות שלו, מה שיכול להוביל ליצירתיות, חדשנות וחשיבה מחוץ לקופסה. ראיית התסמינים כחלק אינטגרלי מהאישיות משקפת גם קבלה עצמית לייחודיות, במקום לראות את עצמו כ"בעייתי".
דרכי התמודדות
המטרה היא לאזן בין טיפוח נקודת המבט הייחודית של ילדכם לבין פיתוח יכולתו לראות גם את נקודת המבט החיצונית. כמו בלימוד שפה נוספת - מרחיבים את יכולת הביטוי, אך לא מחליפים את השפה המקורית.
הבנה והכרה: הכירו בחשיבות נקודת המבט העגולה – היא משקפת את האותנטיות של הילד. המצב ההפוך הוא שלילד אין דעה משלו, שהוא נשען רק על מה שאומרים/חושבים אנשים אחרים. ההכרה שלכם בעיגול, תפחית את הצורך לבטא אותו בכל מחיר. בטאו זאת בעזרת התעניינות בדעתו לפרטיה, מבלי למהר להתווכח או לאתגר אותה. לפעמים כל מה שחשוב לאדם הוא שקולו יישמע באמת, וכשצורך זה נענה הוא נפתח להכיר במציאות.
ריבוד האחריות: להכרה במציאות יש רבדים שונים, האדם יכול להכיר בכך שעמדתו שגוייה מיסודה, אך אפשר להסתפק בפחות מכך. הוא יכול להכיר בכך שההתנהלות שלו לא יעילה ולכן לרצות לשנות אותה. במקום להתמקד בשאלה מי צודק, עברו לשאלה מעשית: האם המעשים שלו מקדמים את הרצון שלו. למשל, במקום לדרוש הודאה בטעות, אפשר לשאול: "גם אם אתה חושב שאתה צודק, האם זו הדרך הכי טובה להשיג את מה שאתה רוצה?". לדוגמה, ילד שמרבה להתקוטט עם אחרים ואינו רואה את הטעויות שלו, ניתן לשוחח איתו על כך שגם אם הוא צודק, בפועל הוא במצב לא נוח, ולחשוב איתו מה הוא יכול לעשות גם אם לדעתו הבעייה אינה נעוצה בהתנהגות שלו!
הימנעו מוויכוחים: הרב וולבה אמר ש"ויכוח הוא כמו ללחוץ על הגז כשהרכב מתחפר בחול" — ככל שמנסים יותר יותר, כך המצב מחמיר והרכב שוקע יותר. לפעמים צריך להמתין מעט "שיעברו פנים של זעם", לפעמים כדאי לשאול שאלות הבנה שיגרמו לצד השני להרהר בדעתו, לפעמים כדאי להכיר לפחות בחלק שבו אנחנו יכולים להסכים או להבין את הילד. "מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים, לֹא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם פְּרָחִים בָּאָבִיב. הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים, הוּא רָמוּס וְקָשֶׁה כְּמוֹ חָצֵר".
פיתוח מודעות: בשיחה כללית, שאינה נסובה סביב התנהגות של הילד עצמו, עזרו לילד להבין את צורות המבט השונות על המציאות ואת המחיר שעלולה לגבות נקודת מבט עגולה מדי. תוכלו להיעזר בדוגמאות מעולם הצילום: "ראיית מנהרה" היא כמו צילום בזום - רואים פרט אחד בבירור, אבל מאבדים את התמונה הרחבה. "ראיית מניפה" היא כמו צילום פנורמי - רואים את כל הנוף, על כל גווניו. עודדו סקרנות לגבי דעות אחרות, הציגו זאת כ"אתגר" לגלות מה חושב הצד השני, כיצד הוא מסביר לעצמו את הטענות שלו, איך הוא מרגיש לאור זאת. "איך לדעתך המורה רואה את המצב?", "מה היית מייעץ לחבר?"
דוגמה אישית: שתפו בחוויות שלכם של למידה מנקודות מבט שונות. ספרו על מקרים בהם שיניתם את דעתכם בעקבות שיחה עם מישהו אחר. הראו לילדים שגם מבוגרים לומדים ומשתנים. השתמשו בהומור עצמי. לדוגמה, ספרו על מקרה בו חשבתם שאתם צודקים לגמרי, אבל אז גיליתם נקודת מבט חדשה ששינתה את דעתכם והפכה את עמדתכם למגוחכת או מצחיקה.
הצבת גבולות ברורים: קבעו כללים ברורים תוך הסבר על חשיבותם. הציעו מרחב לביטוי עצמי בתוך המסגרת. גם אם הוא לא מבין/מסכים, יש דברים שצריך לעשות. אדם עם ההפרעה זקוק ליותר חופש פעולה, אך גם למסגרת ברורה. הציבו גבולות ברורים שיסייעו לו להבין את המציאות, תוך מתן מרחב לחקירה עצמית ולפיתוח עצמאות. למשל, אפשר לומר: "אני מבין שאתה רוצה לעשות את זה בדרך שלך, וזה בסדר. אבל יש כמה כללים בסיסיים שחשוב לשמור עליהם. בוא נחשוב יחד איך אפשר לעשות את מה שאתה רוצה בתוך המסגרת הזו."
לסיכום, המטרה אינה לשנות לחלוטין את נקודת המבט הייחודית של הילדים, אלא לעזור להם לשלב אותה עם ראייה נוספת. באמצעות אהבה, סבלנות והכוונה נכונה, נוכל לעזור לילדינו לנווט בעולם תוך שמירה על הייחודיות שלהם ופיתוח כישורים חברתיים חיוניים. בסופו של דבר, המטרה היא לא רק לעזור לאדם להסתגל לעולם, אלא גם לאפשר לו ביטוי ייחודי, ואגב כך לתת לעולם ליהנות מנקודות המבט הייחודיות והיצירתיות שלו.
[1] ראוי היה לשאול את השאלה בצורה הפוכה: מדוע אנשים מצליחים לראות צדדים נוספים מעבר לנקודת המבט של עצמם. זאת לאור דברי הסבא מסלבודקא (אור הצפון, ב- שמות, 155): "פסול השוחד והנגיעות אינו גזירה הכתוב... יסודו בכח פסיכולוגי הטבוע בנפש האדם שכאשר הוא מקבל מחבירו איזו טובת הנאה שהיא, מתקרבת דעתו אליו כל כך שהנותן והמקבל נעשים לב אחד... עין שכלו של המקבל לוקה בעיוורון ואי אפשר לו לראות שום חובה לנותן, כח השיפוט שבו מתבלבל ודבריו יוצאים מסולפים". אמנם ראו חזו"א אמונה וביטחון, פרק ג, אות ל.
"בתירוצים הוא מלך. תמיד הוא צודק" מה עושים?
מאת: ד"ר חיים דיין, עו"ס קליני, יו"ר מכון הקשב
יש רגעים שמזכירים לנו את הבדיחה על הנהג שנסע בכביש מהיר, וכששמע אזהרה שנהג אחד נוסע נגד כיוון התנועה בכביש זה, הגיב בפליאה: "נהג אחד? כולם פה נוסעים נגד הכיוון!" כהורים אתם עשויים לחוות מצבים בהם ילדכם בטוח בצדקתו גם כאשר המציאות מראה אחרת. כדי להתמודד עם מצבים אלו, כדאי להבין את העולם ה"עגול" של ילדים (ואנשים בכלל).
נקודת מבט עגולה ומרובעת
ניתן לתאר שתי תפיסות מציאות: העגולה והמרובעת. מנקודת מבט עגולה האדם רואה את העולם רק מנקודת המבט שלו, כמו עיגול סגור ושלם. לעומת זאת, מנקודת מבט מרובעת מסוגל לשקול גם את הדברים כפי שהם נראים מבחוץ, כמו קוביה בעלת פאות שונות. אדם מתחיל את חייו עם נקודת מבט עגולה, ובהדרגה הוא מאמץ גם נקודת מבט מרובעת. ילדים, ובמיוחד עם הפרעת קשב (ADHD) נוטים לעיתים לנקודת מבט עגולה מדי. כמו להיות בתוך בועה, שבה הכל נראה ברור ומובן מאליו מנקודת המבט האישית. אולם, כשהבועה הזו פוגשת את העולם החיצוני, עלולים להיווצר חיכוכים וקונפליקטים.
סיבות אפשריות לתופעה[1]
חוסר גבולות "חיובי": אנשים עם הפרעת קשב מוצאים את עצמם שוב ושוב מתקשים לעמוד בכללים וגבולות. הם סופגים הערות רבות מהסביבה ולבסוף עלולים להיכנס לעמדת מגננה ולהדוף משובים שמגיעים מבחוץ בצורה חסרת פרופורציות. יתירה מכך, קושי בהצבת גבולות, גם כלפי דברים חיוביים, יכול ליצור תחושה ש'אחריות' היא מחוייבות אינסופית. אדם עלול לדחות משוב מבחוץ מחשש שהכרה במציאות תטיל עליו אחריות כבדה מידי.
חווית אוטונומיה: תחושת חופש פנימי, עלולה לגרום לאדם לחוש שהוא מקור הנורמה והידע ("אדם נברא יחידי"). במצב זה, במקום להשוות את עצמו לאחרים, אדם נוטה לצפות שהעולם החיצוני יתאים את עצמו לתפיסת שלו הפנימית. חווית אוטונומיה היא כמו 'אשליית תנועה פנימית'. כפי שלעתים אנו יושבים ברכב עומד ומדמים שאנו נעים, בעוד שלמעשה הרכב לצדנו הוא זה שזז. כשאדם חש חופש פנימי, הוא עלול לתפוס את עצמו כמקור הנורמה והידע. חוסר קשב, במובן זה, אינו רק קושי להתמקד באירוע ספציפי. זהו חיבור עמוק לעולם הפנימי על חשבון ההקשבה לסביבה החיצונית. בדברים מסויימים האדם נטוע בעולמו הפנימי, עד שהמסרים מהעולם החיצון נתפסים באופן יחסי אליו בלבד, ולא כעומדים בפני עצמם.
תפיסת ההפרעה כחלק מה"עצמי": אדם עלול לחוות את תסמיני ההפרעה, כמו אימפולסיביות, כחלק בלתי-נפרד מהעצמי שלו, ולא כ"תקלה" אותה יש לתקן ("תפיסה אגו-סינטונית"). אדם, אשר מורגל בתסמינים מגיל צעיר, עלול להתרכז בצדדים החיוביים שבהם, כמו יצירתיות או אנרגטיות. למשל, ילד עשוי לראות את האימפולסיביות שלו כ"ספונטניות" או את הקושי להתרכז כ"יצירתיות". מאחר שהשיח אודות התופעה מתמקד בעיקר ב"חסר", האדם עלול לחוש זאת כחוסר צדק וכהתעלמות מהקול האישי שלו, ולהגיב לסביבה באותה מטבע – התעלמות ממנה.
השלכות שליליות וחיוביות
התמקדות בנקודת מבט עגולה יכולה להוביל לקשיים באמפתיה ותקשורת עם אחרים או לאתגרים בהסתגלות לנורמות חברתיות. האדם מתקשה להבין מדוע עליו להתאים את התנהגותו לציפיות החברתיות. בנוסף, כאשר אדם משוכנע בצדקתו, הוא עלול להתקשות בלקיחת אחריות על טעויות או בהכרה בצורך בשינוי.
יחד עם זאת, חשוב לשים לב שישנן גם השלכות חיוביות. אנשים עם תפיסה עגולה עשויים להיות בטוחים יותר בדעותיהם ובהחלטותיהם, מה שיכול להוביל ליוזמה ומנהיגות. הנטייה לשמור על נקודת המבט האישית יכולה לסייע לאדם לשמור על תחושת האותנטיות שלו, מה שיכול להוביל ליצירתיות, חדשנות וחשיבה מחוץ לקופסה. ראיית התסמינים כחלק אינטגרלי מהאישיות משקפת גם קבלה עצמית לייחודיות, במקום לראות את עצמו כ"בעייתי".
דרכי התמודדות
המטרה היא לאזן בין טיפוח נקודת המבט הייחודית של ילדכם לבין פיתוח יכולתו לראות גם את נקודת המבט החיצונית. כמו בלימוד שפה נוספת - מרחיבים את יכולת הביטוי, אך לא מחליפים את השפה המקורית.
הבנה והכרה: הכירו בחשיבות נקודת המבט העגולה – היא משקפת את האותנטיות של הילד. המצב ההפוך הוא שלילד אין דעה משלו, שהוא נשען רק על מה שאומרים/חושבים אנשים אחרים. ההכרה שלכם בעיגול, תפחית את הצורך לבטא אותו בכל מחיר. בטאו זאת בעזרת התעניינות בדעתו לפרטיה, מבלי למהר להתווכח או לאתגר אותה. לפעמים כל מה שחשוב לאדם הוא שקולו יישמע באמת, וכשצורך זה נענה הוא נפתח להכיר במציאות.
ריבוד האחריות: להכרה במציאות יש רבדים שונים, האדם יכול להכיר בכך שעמדתו שגוייה מיסודה, אך אפשר להסתפק בפחות מכך. הוא יכול להכיר בכך שההתנהלות שלו לא יעילה ולכן לרצות לשנות אותה. במקום להתמקד בשאלה מי צודק, עברו לשאלה מעשית: האם המעשים שלו מקדמים את הרצון שלו. למשל, במקום לדרוש הודאה בטעות, אפשר לשאול: "גם אם אתה חושב שאתה צודק, האם זו הדרך הכי טובה להשיג את מה שאתה רוצה?". לדוגמה, ילד שמרבה להתקוטט עם אחרים ואינו רואה את הטעויות שלו, ניתן לשוחח איתו על כך שגם אם הוא צודק, בפועל הוא במצב לא נוח, ולחשוב איתו מה הוא יכול לעשות גם אם לדעתו הבעייה אינה נעוצה בהתנהגות שלו!
הימנעו מוויכוחים: הרב וולבה אמר ש"ויכוח הוא כמו ללחוץ על הגז כשהרכב מתחפר בחול" — ככל שמנסים יותר יותר, כך המצב מחמיר והרכב שוקע יותר. לפעמים צריך להמתין מעט "שיעברו פנים של זעם", לפעמים כדאי לשאול שאלות הבנה שיגרמו לצד השני להרהר בדעתו, לפעמים כדאי להכיר לפחות בחלק שבו אנחנו יכולים להסכים או להבין את הילד. "מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים, לֹא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם פְּרָחִים בָּאָבִיב. הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים, הוּא רָמוּס וְקָשֶׁה כְּמוֹ חָצֵר".
פיתוח מודעות: בשיחה כללית, שאינה נסובה סביב התנהגות של הילד עצמו, עזרו לילד להבין את צורות המבט השונות על המציאות ואת המחיר שעלולה לגבות נקודת מבט עגולה מדי. תוכלו להיעזר בדוגמאות מעולם הצילום: "ראיית מנהרה" היא כמו צילום בזום - רואים פרט אחד בבירור, אבל מאבדים את התמונה הרחבה. "ראיית מניפה" היא כמו צילום פנורמי - רואים את כל הנוף, על כל גווניו. עודדו סקרנות לגבי דעות אחרות, הציגו זאת כ"אתגר" לגלות מה חושב הצד השני, כיצד הוא מסביר לעצמו את הטענות שלו, איך הוא מרגיש לאור זאת. "איך לדעתך המורה רואה את המצב?", "מה היית מייעץ לחבר?"
דוגמה אישית: שתפו בחוויות שלכם של למידה מנקודות מבט שונות. ספרו על מקרים בהם שיניתם את דעתכם בעקבות שיחה עם מישהו אחר. הראו לילדים שגם מבוגרים לומדים ומשתנים. השתמשו בהומור עצמי. לדוגמה, ספרו על מקרה בו חשבתם שאתם צודקים לגמרי, אבל אז גיליתם נקודת מבט חדשה ששינתה את דעתכם והפכה את עמדתכם למגוחכת או מצחיקה.
הצבת גבולות ברורים: קבעו כללים ברורים תוך הסבר על חשיבותם. הציעו מרחב לביטוי עצמי בתוך המסגרת. גם אם הוא לא מבין/מסכים, יש דברים שצריך לעשות. אדם עם ההפרעה זקוק ליותר חופש פעולה, אך גם למסגרת ברורה. הציבו גבולות ברורים שיסייעו לו להבין את המציאות, תוך מתן מרחב לחקירה עצמית ולפיתוח עצמאות. למשל, אפשר לומר: "אני מבין שאתה רוצה לעשות את זה בדרך שלך, וזה בסדר. אבל יש כמה כללים בסיסיים שחשוב לשמור עליהם. בוא נחשוב יחד איך אפשר לעשות את מה שאתה רוצה בתוך המסגרת הזו."
לסיכום, המטרה אינה לשנות לחלוטין את נקודת המבט הייחודית של הילדים, אלא לעזור להם לשלב אותה עם ראייה נוספת. באמצעות אהבה, סבלנות והכוונה נכונה, נוכל לעזור לילדינו לנווט בעולם תוך שמירה על הייחודיות שלהם ופיתוח כישורים חברתיים חיוניים. בסופו של דבר, המטרה היא לא רק לעזור לאדם להסתגל לעולם, אלא גם לאפשר לו ביטוי ייחודי, ואגב כך לתת לעולם ליהנות מנקודות המבט הייחודיות והיצירתיות שלו.
הזדרזו להגיש מועמדות לתכנית "מצליחים" חורף תשפ"ה שתתקיים בע"ה בין חנוכה לפורים
[1] ראוי היה לשאול את השאלה בצורה הפוכה: מדוע אנשים מצליחים לראות צדדים נוספים מעבר לנקודת המבט של עצמם. זאת לאור דברי הסבא מסלבודקא (אור הצפון, ב- שמות, 155): "פסול השוחד והנגיעות אינו גזירה הכתוב... יסודו בכח פסיכולוגי הטבוע בנפש האדם שכאשר הוא מקבל מחבירו איזו טובת הנאה שהיא, מתקרבת דעתו אליו כל כך שהנותן והמקבל נעשים לב אחד... עין שכלו של המקבל לוקה בעיוורון ואי אפשר לו לראות שום חובה לנותן, כח השיפוט שבו מתבלבל ודבריו יוצאים מסולפים". אמנם ראו חזו"א אמונה וביטחון, פרק ג, אות ל.
