הנושאים החמים
בטח שמעתם על זה שפרחים נובלים כשמקללים אותם ומלבלבים עם מילים טובות.
בטח תהיתם לרגע אם אכן יש לצמחים תודעה, ועל המשמעות המטרידה של זה.
אני, לא סגור אם להאמין לזה או לא, אבל כשאני רוצה לטייל קצת לבד להיות רק עם עצמי, אני מרגיש יותר נח ליד בניינים ואספלט מאשר בחורשה מאיימת, כשכל העצים מביטים בי.
כשאני נכנס במחילה מכבודכם לשרותים אני מסיט את מיכל השמפו כדי להסתיר אותי מהעציץ.
ולא מדובר רק בצמחים חיים המחוברים לקרקע, אל תחשבו שאתם בטוחים ליד קערת סלט.
כי בתקופה האחרונה התפרסם "ניסוי האורז", שבו הניחו אורז מבושל (מסכן, פשוט הכניסו אותו לסיר ובישלו אותו חי...) בשתי צנצנות, את האחת שיבחו ואת השניה העליבו, ואחר זמן מסוים הצנצנת המקוללת התעפשה.
ברשותכם אציג את ההיפותזה שלי לתופעה.
במהלך לימודי הפסיכותרפיה הסבירו לי מה זה רגש (או תחושה, יותר נכון. רגש זה טיפה יותר מורכב מזה), כלומר מה זה מבחינה עובדתית, פיזיולוגית.
האמת שמה שאסביר עכשיו הולך להיות מפתיע ומרתק למי שלא מכיר, והוא אמור להיות מהותי ומעורר מחשבה הרבה יותר מהנושא העלוב של הפוסטהזה.
אבל מה לעשות שמחינתי הנושא כל כך לעוס עד שאין לי כח להתלהב אתכם, ואביא אותו בקיצור וביובש.
ובכן, הגוף שלנו מרושת במערכת עצבים שמתחילה במוח, המערכת הזו מורכבת ממליארדי נוירונים המתקשרים ביניהם באמצעות זרם חשמלי (גם כימיה מעורבת, אבל עזבו כרגע).
תחושה היא בעצם זרם חשמלי היורד בגוף דרך העצבים.
ומה מבדיל בין תחושה אחת לשניה?הקצב.
כלומר התדר שבו זורם החשמל קובע את איכות התחושה, תדר מסוים לשמחה תדר אחר לכעס, לעצב, ולכל המנעד הרחב של סוגי התחושות.
להנחת היסוד המדהימה הזו יש הרבה יישומים שנדלג עליהם לעת עתה, ונעבור לשלב הבא.
אז חשמל אמרנו, כן?
לחשמל יש כידוע תכונה של השראה. כלומר חשמל לא זורם רק בתוך המוליך שלו אלא גם משרה כח חשמלי סביבות הכבל, כך אנו יכולים למשל למדוד עוצמה של זרם גם במכשיר שמקיף את החוט המוגן במבודד.
כשאתם רואים כבלי חשמל ברחוב שימו לב שהם באים בשלשות.
החשמל זורם בין שלשת החוטים, כן, באויר. אנא אל תכניסו אצבע.
לכן, כשאתה אומר לעצמך למשל "איזה דפוק אני" זה יוצר תחושת גוף רעה, תחושת הגוף החשמלית יוצרת השראה באותו תדר רע, סביבות הגוף שלך, ואנשים שלידך גם יתחילו להרגיש דפוק.
וכשאדם עליז נכנס לחדר ומדביק את כולם בשמחה שלו, זו לא רק השפעה פסיכולוגית אלא האנרגיה החיובית הזו היא גם תוצר ישיר של השראה אלקטרית, פלאי פלאים.
נחזור לעציצים שלנו.
כשאנחנו מקללים את הפרח, לא המילים הן אלו ש"מעליבות" אותו וגורמות לו לנבול.
אלא התחושה שהקללה יוצרת בנו, הופכת לזרם חשמלי המושרה הלאה, והוא פוגע ברקמת הצמח ומשבש את מהלך הצמיחה שלו, הוא זה שמאיץ את רקבון האורז.
זו אמנם רק תאוריה, אבל הוכחתי אותה בניסוי.
לקחתי שלש צנצנות אורז, לאחת אמרתי מילים טובות, את השניה קללתי נמרצות, וליד השלישית שמתי נגן שעליו מוקלטות קללות.
ההקלטה אינה מייצרת תחושות חשמליות בנגן, ולכן הצנצנת הזו אמורה לא להפגע.
- טוב, לא באמת ערכתי את הניסוי הזה, אחרי הכל גם לשעמום שלי יש גבול.
אבל ניסוי אחר אני מתכנן לעשות במפגש משפחתי הבעל"ט.
זה יהיה מין משחק, שבו כל אחד מתבקש לכתוב לעצמו רשימה של מאורעות קשים ומרגיזים וגם אמונות רעות על עצמו, ובצדה רשימה נוספת של דברים טובים ומעצימים.
קושרים למישהו את העיניים, ואז כל הנוכחים מקבלים סימן להתרכז ברשימה הרעה, או לחלופין סימן אחר להתרכז בטובה, והאיש שאינו רואה כלום ולא שומע כלום, עליו לנחש רק לפי האנרגיה שזורמת מכולם, אם כרגע חושבים רע או טוב.
נראה מה יהיה.
מסתמא יהיה טוב, לא?
בטוח יהיה טוב!
"נכון נכון" מהנהנים כל הגבעולים באדנית שלידי.
