הנושאים החמים
ימי הפורים קרבים מתמיד, ואיתם – מגיעים גם רגעי חוסר האונים של משפחות איכותיות ומכובדות, שאינן יודעות כיצד להתנהל מול אב המשפחה שהחל להתנהג התנהגויות משונות, לחבק מתפללים בבית הכנסת, להיכנס למקלחת בעודו לבוש בבגדי חורף ומחזיק מטריה ורודה בידו, ועוד שלל התנהגויות חריגות.
אם גם אתם מזדהים עם חששות אלו, אם גם את אינך יודעת כיצד לנהוג כאשר בעלך הצעיר יוצא אל בית הכנסת כשהוא מעוטף בטלית ובידו בצל, גבעול סלרי ארוך, צרור פטרוזליה ועלי דפנה, ופיו צועק בקול ניחר: ׳הושענא למען נעים זמירותיך׳, אתם לא חייבים לעבור את זה לבד!
אנו, בעמותת ׳חמרמורת׳, גאים להציג בפניכם את פירות מחקרנו רב השנים. על פי מסמך קצר זה, תוכלו לאבחן את סוג השכרות ממנה סובל יקיריכם, להכיר את התסמינים ולהיערך אליהם כראוי, ולהימנע מפעולות שיחמירו את תופעות הלוואי.
במסמך קצר זה, אספנו מידע על מספר זנים נפוצים במיוחד של שיכורים, עליהם ערכנו מחקר מקיף בעלות של עשרות שקלים. אנו מפרסמים אותו בלא כל תמורה לתועלת הציבור, על מנת להעלות את המודעות לזנים שונים ונדירים של שיכורים שעד עתה לא אובחנו מעולם.
השיכור המטפס:
המטפס הוא שיכור בעל מאפיינים מיוחדים, שמתבטאים בדחף בלתי רציונלי להימצא בכל רגע נתון בנקודה הגיאוגרפית הגבוהה ביותר שבסביבה.
כדי לממש את דחפיו, עשוי המטפס להשתמש בעצמים כגון צינורות, מוטות, ענפי עצים, ואפילו בני אדם. המטפס בדרך כלל אינו מחזיק ביכולות טיפוס מקצועיות, כך שבדרך כלל יחווה המטפס מספר נפילות ופציעות עד שיצליח להשיג את מבוקשו.
מחקרים מוכיחים, כי המטפס יעדיף להגיע אל מחוז חפצו בדרכים המסוכנות ביותר הקיימות. כך למשל, עשוי המטפס להעדיף להיכנס אל ביתו שבקומה השנייה באמצעות טיפוס על תחנת האוטובוס שבסמיכות לחלון ביתו, מאשר לעלות במדרגות או בסולם.
מחקרים נוספים מוכיחים, שככל ומשקל הגוף של המטפס גדול יותר, כך גדול יותר הדחף שלו לנוח על משטחים שבירים או בלתי עמידים. בדרך כלל, מטפס בעל משקל גוף העולה על תשעים קילוגרמים, יעדיף לטפס על ענפים דקיקים או על גגוני פלסטיק, וישאב סיפוק רב מצלילי החריקה או הריסוק.
טעויות שחשוב להיזהר מהן: חוקרים מאוניברסיטת פלורידה הגיעו למסקנה, כי צלילי זעקות פחד, במיוחד זעקות נשיות, עשויות לעודד את המטפס ולגרום לו לסיכונים קיצוניים. באחד המקרים שתועדו בספרות המחקרית, הצליח מטפס להעפיל אל פסגתו של עמוד חשמל, וזעקות האימה של אשתו השפיעו עליו כל-כך - עד שהוא הצליח להתייצב בקצה העמוד, לקפץ על פיסת ברזל ברוחב עשרה סנטימטרים ולשיר ״ליהודים הייתה אורוה״.
הצומיסט.
׳השיכור הצומיסט׳ הוא זן נפוץ ממשפחת ׳השיכורים הנסתרים׳.
מסיבות פיזיולוגיות שונות, האלכוהול שבמעי הצומיסט נשמר באופן שאינו משפיע כלל על הצומיסט, עד לרגע בו נמצא הצומיסט בחברתם של מספר בני אדם, אז בבת אחת מתפרק האלכוהול ועולה אל מוחו של הצומיסט.
מאפיינים מיוחדים אלו עשויים לגרום תסכול רב בקרב בני משפחת הצומיסט, שעשויים לבלות בחברתו שעות ארוכות מבלי להרגיש שום דבר מוזר. ברגע בו מגיע הצומיסט לחברתם של בני משפחה, חברים, ובמיוחד שיכורים אחרים – הוא עשוי פתאום להתנהג באופן מביך במיוחד, כאשר תמיד הוא מנסה להתבלט יותר משאר האנשים עמם הוא שוהה.
טעויות שחשוב להיזהר מהן: הטעות הנפוצה ביותר, נעשית בדרך כלל על ידי אשתו של הצומיסט, שפולטת לצידו מתוך מבוכה: ׳אתה עושה לי בושות׳. מסיבות עלומות, מילים אלו מטריפות את הצומיסט ומובילות להתנהגויות קיצוניות. הצומיסט מסוגל לשכב על הרצפה וליילל, להשליך משלוח מנות מושקע לשלולית, ואפילו לספר לבני משפחתה של אשתו מה אשתו חושבת על גיסתה.
חשוב מאוד להימנע ממחוות מקובלות שאמורות לאותת לצומיסט שהוא מתנהג בחוסר טקט, כגון דריכה על קצה אצבעות רגליו או צביטות קלות. הצומיסט עשוי להגיב בצרחת ׳איה׳ מביישת, להתלונן שהוא גבר מוכה, ובמקרים בהם יש אורחים רבים בבית – הוא מסוגל להתקשר למרכז לזכויות הגבר ולדרוש מקלט.
מחקרים מוכיחים, כי הצומיסט ניזון מרגשות מבוכה שהוא גורם לבני משפחתו, ולכן ככל שהבושות יהיו גדולות יותר – ייעשו פעולותיו קיצוניות יותר. כך לשם הדוגמא, אם תפגוש אשת הצומיסט בנוכחותו את המנהלת שלה, עשוי הצומיסט לצעוק: ׳היא בכלל לא נראית כמו קרציה׳.
הצו״ל.
׳השיכור הצו״ל׳, הוא זן ממשפחת ׳השיכורים המופנמים׳, ששכרותו כוללת מאפיינים של מרה שחורה, הלקאה עצמית, והרס סעודת פורים.
סדר יום הפורים של הצו״ל כולל שתיית שני בקבוקים של יין אדום מתוק או ליקר בננה, לאחריהם פוצח הצו״ל בזעקות שבר על מצבו הרוחני הירוד, ועל כך שהוא אינו מקיים מצוות עשה כגון הפרשת פטר חמור, או חילול פרוטה חמורה.
תהליך ההלקאה העצמית של הצו״ל עשוי לארוך שעות, במהלכן מרבה הצו״ל לפרוץ בבכי, תוך כדי שהוא מספר לאשתו המבועתת שהיא התחתנה עם ׳רשע גמור במדרגת אנטיוכוס, אחשוורוש ושעשגז׳.
את יום הפורים יסיים הצו״ל כשראשו טמון באסלה לאחר סבב הקאות ופיו צורח במרה: ׳שמים וארץ, בקשו עלי רחמים!׳.
המוכיח בשער:
׳השיכור המוכיח בשער׳ הוא שיכור בעל מאפיינים דומים לאלו של הצו״ל, אלא שבשונה מהצו״ל – המוכיח אינו מסתפק בלהוכיח את עצמו, אלא הוא גומל חסד עם מכריו ומוקירי זכרו ומציל אותם מדינה של גיהנום.
בדרך כלל, פעילותו של המוכיח מתחילה עם הגשת המנה העיקרית לשולחן, אז מתחיל המוכיח לזעוק: ׳תאיווס!״ לאחר מכן, פותח המוכיח בדברי כיבושין, שבדרך כלל כוללים סודות תורה שאינם מובנים לאף בריה. לעיתים עלול המוכיח להיטפל אל אחד מבני המשפחה שחווה לאחרונה הידרדרות רוחנית מובהקת, כזו שמעידה על פריקת עול - כמו נעיצת סיכה בדש החליפה או מעבר דירה לעיר פריפריאלית בלתי מוכרת, ולייעץ לו עצות נבונות בנוגע לניהול חיים תורניים עמוקים יותר. הדרשה תיאמר ברציפות במשך שעה, ותיפסק רק לצורך תזכורות נחוצות כמו: ״מה אתה עושה? זה בורר דאורייתא!״
בסיום הדרשה, עשוי המוכיח להזכיר לבני משפחתו שהשקיעה עוד שתי דקות, ולזכות אותם ברגעים ארוכים של לחץ ומועקה, עד שמישהו יזכיר שהם כבר התפללו מנחה מוקדמת.
התלמיד חוכם.
׳השיכור התלמיד חוכם׳, הוא שיכור ממשפחת השיכורים העדינים, והוא מתאפיין בכך שהוא מנצל את סעודת הפורים כדי להוכיח למשפחתו ולחבריו את גודל בקיאותו בש״ס ובפוסקים.
בדרך כלל, ימתין התלמיד חוכם בסבלנות עד למספר רגעים של דממה, ואז יבקש באדיבות מהעומד לצידו לבחון אותו על מסכת מגילה בעל פה.
מכאן ואילך, ידהים התלמיד חוכם את בני משפחתו בציטוט מדוייק, מילה במילה, של מחצית המשנה הראשונה במסכת מגילה, לאחריה הוא יעבור לצטט קטע ממסכת תענית, קטע מברכת המזון וקטע ממסילת ישרים. לאחר כרבע שעה תפקע סבלנותו של הבוחן, והוא יימלט על נפשו בעוד שפתיו של התלמיד חוכם המתנמנם דובבות ופולטות ציטוטים שונים.
בסופו של היום, יירדם התלמיד חוכם, כאשר הציטוט האחרון שלו הוא: ״בכל כפית קטשופ יש שני מיליגרם ליקופן״.
הרוטינה:
׳שיכור הרוטינה׳, הוא שיכור שמתאפיין בזיכרון מהיר וחד של שמונה עד תשע שניות.
פעילותו של שיכור הרוטינה תתחיל כבר משעות הבוקר, אז ישמעו בני ביתו לראשונה את משפט המפתח המציין את פורים של אותה השנה.
משפט המפתח ייבחר על ידי השיכור בקפידה. לעיתים תהיה זו הלצה שחוקה שמקורה בעלון השבת האחרון, לעיתים ינדוד השיכור אל סוגת הדרמה ויבחר משפט מרגש ומלא תוכן כמו: ׳קול דממה דקה עולה מן השמים ושר אליי את שיר המעלות׳, לעיתים יהיה זה שיר קצבי כמו: ׳בן בג-בג בן בג-בג אומר׳.
החל משעות הצהרים המוקדמות, יתחיל השיכור לערוך שינויים בטקסט המקורי, עד שהתוצאה תהיה מרגשת או מצחיקה מספיק לטעמו. מרגע זה ואילך, יחזור השיכור על אותו המשפט במנגינות שונות ובטונים שונים, עד שהסובבים אותו ימאסו בחייהם.
טעויות שחשוב להיזהר מהן: חשוב מאוד להקפיד על התוכן אליו נחשף שיכור הרוטינה.
חשוב שלא להשמיע לו שירים מורכבים שדורשים יכולת ביצוע גבוהה, משום שבמקרים כאלו – ייאלצו המסובים לשולחן לשמוע אותו מזייף בטון צרוד את ׳אדרבה׳ של אברהם פריד, כאשר מסיבה מסוימת – המילה ׳חברינו׳ מוחלפת במילה ׳חצירנו׳, ומסיבה תמוהה עוד יותר – הוא מתעקש לצחוק אחרי כל פעם בה הוא חוזר על השיבוש.
השיכור הנעלב.
׳השיכור הנעלב׳ הוא שיכור מסוג השיכורים שאינם מודעים לשכרותם. הוא מתאפיין בכך שלמרות שכרותו, הוא שומר על רמה גבוהה של אינטיליגנציה רגשית ומודעות עצמית, שגדלה ככל ורמת האינטיליגנציה השכלית פוחתת.
פעילותו של השיכור הנעלב תתחיל מיד לאחר הפעם הראשונה בה יאמר מישהו לעברו את המילים: ׳אתה שיכור׳, ׳אתה מסטול׳, או ׳אתה מבושם׳. מרגע זה ואילך, יפתח השיכור בסבב הכחשות נמרצות, יטען בריש גלי שהוא אינו שיכור, יטפס על השולחן וישליך פיסות דג סלמון לכל עבר, תוך כדי מחאות נמרצות במי שהעז לכנות אותו שיכור. המהומה תיפסק רק אחר שהשיכור ישמע הבטחה מפורשת מכל בני משפחתו שהוא פיקח לגמרי, צלול כיין, וחד כמו נוצה של קרנף (ההבטחה היא על פי נוסח שקובע השיכור עצמו).
למרות ההבטחות המפורשות, מרגעים אלו ואילך עשוי השיכור לחוש תחושות קשות של חוסר אמון, ולחשוד בבני משפחתו שהם משקרים לו. השיכור עשוי לדרוש מאשתו לבוא עמו לבית הכנסת ולהישבע בספר תורה ובנקיטת חפץ שהוא אינו שיכור. כשאשתו תסרב בטענה שהיא אינה נשבעת אפילו על אמת, יסכים השיכור להקל ולדרוש ממנה שתידור ׳קונם מכל הפירות שבעולם עליי אם איני שיכור׳. בנקודה זו, עשוי השיכור להסתפק האם לשון הנדר היא ׳אם איני שיכור׳ או ׳אם אני שיכור׳, ובחסות הבלבול – תימלט אשתו אל מקום בלתי ידוע.
מכאן ואילך, עשוי השיכור לחוש תחושות נחיתיות קשות, ולהאשים את כל מקורביו באפליה על רקע שיכורי. הוא עשוי לדרוש מהם דרישות מופרזות במטרה לבחון את נאמנותם וכשאלו לא ייענו – הוא ייעלב עד עמקי נשמתו, וינסה להשליך את עצמו אל פח האשפה תוך כדי שהוא ממלמל ׳אם אני לא שווה כלום, אז אולי כדאי שתזרקו אותי לפח׳.
במרבית הפעמים, ינטוש השיכור הנעלב את ביתו בעיצומה של הסעודה תוך כדי הצהרות שהוא הולך ׳למקום שבו אוהבים אותי ומעריכים אותי׳. בסביבות השעה ארבע בצהרים ייאבד השיכור, ומכאן ואילך יעבירו בני משפחתו את שארית היום בניסיונות חסרי תוחלת למצוא אותו, ובשיחות טלפון לכל מי שהוא עשוי להיות בביתו. כמובן, השיכור הנעלב לא יימצא עד שעה לפני חצות, אז יתברר שהוא ניסה להגיע לבאר שבע, שם מתגורר אחד הר״מים של הישיבה בה הוא למד לפני עשרים שנה, ואצלו ניסה השיכור לתפוס מחסה מתוך מחשבה שאותו ר״מ נשכח ׳הוא היחיד שאי פעם האמין בי׳.
אם גם אתם מזדהים עם חששות אלו, אם גם את אינך יודעת כיצד לנהוג כאשר בעלך הצעיר יוצא אל בית הכנסת כשהוא מעוטף בטלית ובידו בצל, גבעול סלרי ארוך, צרור פטרוזליה ועלי דפנה, ופיו צועק בקול ניחר: ׳הושענא למען נעים זמירותיך׳, אתם לא חייבים לעבור את זה לבד!
אנו, בעמותת ׳חמרמורת׳, גאים להציג בפניכם את פירות מחקרנו רב השנים. על פי מסמך קצר זה, תוכלו לאבחן את סוג השכרות ממנה סובל יקיריכם, להכיר את התסמינים ולהיערך אליהם כראוי, ולהימנע מפעולות שיחמירו את תופעות הלוואי.
במסמך קצר זה, אספנו מידע על מספר זנים נפוצים במיוחד של שיכורים, עליהם ערכנו מחקר מקיף בעלות של עשרות שקלים. אנו מפרסמים אותו בלא כל תמורה לתועלת הציבור, על מנת להעלות את המודעות לזנים שונים ונדירים של שיכורים שעד עתה לא אובחנו מעולם.
השיכור המטפס:
המטפס הוא שיכור בעל מאפיינים מיוחדים, שמתבטאים בדחף בלתי רציונלי להימצא בכל רגע נתון בנקודה הגיאוגרפית הגבוהה ביותר שבסביבה.
כדי לממש את דחפיו, עשוי המטפס להשתמש בעצמים כגון צינורות, מוטות, ענפי עצים, ואפילו בני אדם. המטפס בדרך כלל אינו מחזיק ביכולות טיפוס מקצועיות, כך שבדרך כלל יחווה המטפס מספר נפילות ופציעות עד שיצליח להשיג את מבוקשו.
מחקרים מוכיחים, כי המטפס יעדיף להגיע אל מחוז חפצו בדרכים המסוכנות ביותר הקיימות. כך למשל, עשוי המטפס להעדיף להיכנס אל ביתו שבקומה השנייה באמצעות טיפוס על תחנת האוטובוס שבסמיכות לחלון ביתו, מאשר לעלות במדרגות או בסולם.
מחקרים נוספים מוכיחים, שככל ומשקל הגוף של המטפס גדול יותר, כך גדול יותר הדחף שלו לנוח על משטחים שבירים או בלתי עמידים. בדרך כלל, מטפס בעל משקל גוף העולה על תשעים קילוגרמים, יעדיף לטפס על ענפים דקיקים או על גגוני פלסטיק, וישאב סיפוק רב מצלילי החריקה או הריסוק.
טעויות שחשוב להיזהר מהן: חוקרים מאוניברסיטת פלורידה הגיעו למסקנה, כי צלילי זעקות פחד, במיוחד זעקות נשיות, עשויות לעודד את המטפס ולגרום לו לסיכונים קיצוניים. באחד המקרים שתועדו בספרות המחקרית, הצליח מטפס להעפיל אל פסגתו של עמוד חשמל, וזעקות האימה של אשתו השפיעו עליו כל-כך - עד שהוא הצליח להתייצב בקצה העמוד, לקפץ על פיסת ברזל ברוחב עשרה סנטימטרים ולשיר ״ליהודים הייתה אורוה״.
הצומיסט.
׳השיכור הצומיסט׳ הוא זן נפוץ ממשפחת ׳השיכורים הנסתרים׳.
מסיבות פיזיולוגיות שונות, האלכוהול שבמעי הצומיסט נשמר באופן שאינו משפיע כלל על הצומיסט, עד לרגע בו נמצא הצומיסט בחברתם של מספר בני אדם, אז בבת אחת מתפרק האלכוהול ועולה אל מוחו של הצומיסט.
מאפיינים מיוחדים אלו עשויים לגרום תסכול רב בקרב בני משפחת הצומיסט, שעשויים לבלות בחברתו שעות ארוכות מבלי להרגיש שום דבר מוזר. ברגע בו מגיע הצומיסט לחברתם של בני משפחה, חברים, ובמיוחד שיכורים אחרים – הוא עשוי פתאום להתנהג באופן מביך במיוחד, כאשר תמיד הוא מנסה להתבלט יותר משאר האנשים עמם הוא שוהה.
טעויות שחשוב להיזהר מהן: הטעות הנפוצה ביותר, נעשית בדרך כלל על ידי אשתו של הצומיסט, שפולטת לצידו מתוך מבוכה: ׳אתה עושה לי בושות׳. מסיבות עלומות, מילים אלו מטריפות את הצומיסט ומובילות להתנהגויות קיצוניות. הצומיסט מסוגל לשכב על הרצפה וליילל, להשליך משלוח מנות מושקע לשלולית, ואפילו לספר לבני משפחתה של אשתו מה אשתו חושבת על גיסתה.
חשוב מאוד להימנע ממחוות מקובלות שאמורות לאותת לצומיסט שהוא מתנהג בחוסר טקט, כגון דריכה על קצה אצבעות רגליו או צביטות קלות. הצומיסט עשוי להגיב בצרחת ׳איה׳ מביישת, להתלונן שהוא גבר מוכה, ובמקרים בהם יש אורחים רבים בבית – הוא מסוגל להתקשר למרכז לזכויות הגבר ולדרוש מקלט.
מחקרים מוכיחים, כי הצומיסט ניזון מרגשות מבוכה שהוא גורם לבני משפחתו, ולכן ככל שהבושות יהיו גדולות יותר – ייעשו פעולותיו קיצוניות יותר. כך לשם הדוגמא, אם תפגוש אשת הצומיסט בנוכחותו את המנהלת שלה, עשוי הצומיסט לצעוק: ׳היא בכלל לא נראית כמו קרציה׳.
הצו״ל.
׳השיכור הצו״ל׳, הוא זן ממשפחת ׳השיכורים המופנמים׳, ששכרותו כוללת מאפיינים של מרה שחורה, הלקאה עצמית, והרס סעודת פורים.
סדר יום הפורים של הצו״ל כולל שתיית שני בקבוקים של יין אדום מתוק או ליקר בננה, לאחריהם פוצח הצו״ל בזעקות שבר על מצבו הרוחני הירוד, ועל כך שהוא אינו מקיים מצוות עשה כגון הפרשת פטר חמור, או חילול פרוטה חמורה.
תהליך ההלקאה העצמית של הצו״ל עשוי לארוך שעות, במהלכן מרבה הצו״ל לפרוץ בבכי, תוך כדי שהוא מספר לאשתו המבועתת שהיא התחתנה עם ׳רשע גמור במדרגת אנטיוכוס, אחשוורוש ושעשגז׳.
את יום הפורים יסיים הצו״ל כשראשו טמון באסלה לאחר סבב הקאות ופיו צורח במרה: ׳שמים וארץ, בקשו עלי רחמים!׳.
המוכיח בשער:
׳השיכור המוכיח בשער׳ הוא שיכור בעל מאפיינים דומים לאלו של הצו״ל, אלא שבשונה מהצו״ל – המוכיח אינו מסתפק בלהוכיח את עצמו, אלא הוא גומל חסד עם מכריו ומוקירי זכרו ומציל אותם מדינה של גיהנום.
בדרך כלל, פעילותו של המוכיח מתחילה עם הגשת המנה העיקרית לשולחן, אז מתחיל המוכיח לזעוק: ׳תאיווס!״ לאחר מכן, פותח המוכיח בדברי כיבושין, שבדרך כלל כוללים סודות תורה שאינם מובנים לאף בריה. לעיתים עלול המוכיח להיטפל אל אחד מבני המשפחה שחווה לאחרונה הידרדרות רוחנית מובהקת, כזו שמעידה על פריקת עול - כמו נעיצת סיכה בדש החליפה או מעבר דירה לעיר פריפריאלית בלתי מוכרת, ולייעץ לו עצות נבונות בנוגע לניהול חיים תורניים עמוקים יותר. הדרשה תיאמר ברציפות במשך שעה, ותיפסק רק לצורך תזכורות נחוצות כמו: ״מה אתה עושה? זה בורר דאורייתא!״
בסיום הדרשה, עשוי המוכיח להזכיר לבני משפחתו שהשקיעה עוד שתי דקות, ולזכות אותם ברגעים ארוכים של לחץ ומועקה, עד שמישהו יזכיר שהם כבר התפללו מנחה מוקדמת.
התלמיד חוכם.
׳השיכור התלמיד חוכם׳, הוא שיכור ממשפחת השיכורים העדינים, והוא מתאפיין בכך שהוא מנצל את סעודת הפורים כדי להוכיח למשפחתו ולחבריו את גודל בקיאותו בש״ס ובפוסקים.
בדרך כלל, ימתין התלמיד חוכם בסבלנות עד למספר רגעים של דממה, ואז יבקש באדיבות מהעומד לצידו לבחון אותו על מסכת מגילה בעל פה.
מכאן ואילך, ידהים התלמיד חוכם את בני משפחתו בציטוט מדוייק, מילה במילה, של מחצית המשנה הראשונה במסכת מגילה, לאחריה הוא יעבור לצטט קטע ממסכת תענית, קטע מברכת המזון וקטע ממסילת ישרים. לאחר כרבע שעה תפקע סבלנותו של הבוחן, והוא יימלט על נפשו בעוד שפתיו של התלמיד חוכם המתנמנם דובבות ופולטות ציטוטים שונים.
בסופו של היום, יירדם התלמיד חוכם, כאשר הציטוט האחרון שלו הוא: ״בכל כפית קטשופ יש שני מיליגרם ליקופן״.
הרוטינה:
׳שיכור הרוטינה׳, הוא שיכור שמתאפיין בזיכרון מהיר וחד של שמונה עד תשע שניות.
פעילותו של שיכור הרוטינה תתחיל כבר משעות הבוקר, אז ישמעו בני ביתו לראשונה את משפט המפתח המציין את פורים של אותה השנה.
משפט המפתח ייבחר על ידי השיכור בקפידה. לעיתים תהיה זו הלצה שחוקה שמקורה בעלון השבת האחרון, לעיתים ינדוד השיכור אל סוגת הדרמה ויבחר משפט מרגש ומלא תוכן כמו: ׳קול דממה דקה עולה מן השמים ושר אליי את שיר המעלות׳, לעיתים יהיה זה שיר קצבי כמו: ׳בן בג-בג בן בג-בג אומר׳.
החל משעות הצהרים המוקדמות, יתחיל השיכור לערוך שינויים בטקסט המקורי, עד שהתוצאה תהיה מרגשת או מצחיקה מספיק לטעמו. מרגע זה ואילך, יחזור השיכור על אותו המשפט במנגינות שונות ובטונים שונים, עד שהסובבים אותו ימאסו בחייהם.
טעויות שחשוב להיזהר מהן: חשוב מאוד להקפיד על התוכן אליו נחשף שיכור הרוטינה.
חשוב שלא להשמיע לו שירים מורכבים שדורשים יכולת ביצוע גבוהה, משום שבמקרים כאלו – ייאלצו המסובים לשולחן לשמוע אותו מזייף בטון צרוד את ׳אדרבה׳ של אברהם פריד, כאשר מסיבה מסוימת – המילה ׳חברינו׳ מוחלפת במילה ׳חצירנו׳, ומסיבה תמוהה עוד יותר – הוא מתעקש לצחוק אחרי כל פעם בה הוא חוזר על השיבוש.
השיכור הנעלב.
׳השיכור הנעלב׳ הוא שיכור מסוג השיכורים שאינם מודעים לשכרותם. הוא מתאפיין בכך שלמרות שכרותו, הוא שומר על רמה גבוהה של אינטיליגנציה רגשית ומודעות עצמית, שגדלה ככל ורמת האינטיליגנציה השכלית פוחתת.
פעילותו של השיכור הנעלב תתחיל מיד לאחר הפעם הראשונה בה יאמר מישהו לעברו את המילים: ׳אתה שיכור׳, ׳אתה מסטול׳, או ׳אתה מבושם׳. מרגע זה ואילך, יפתח השיכור בסבב הכחשות נמרצות, יטען בריש גלי שהוא אינו שיכור, יטפס על השולחן וישליך פיסות דג סלמון לכל עבר, תוך כדי מחאות נמרצות במי שהעז לכנות אותו שיכור. המהומה תיפסק רק אחר שהשיכור ישמע הבטחה מפורשת מכל בני משפחתו שהוא פיקח לגמרי, צלול כיין, וחד כמו נוצה של קרנף (ההבטחה היא על פי נוסח שקובע השיכור עצמו).
למרות ההבטחות המפורשות, מרגעים אלו ואילך עשוי השיכור לחוש תחושות קשות של חוסר אמון, ולחשוד בבני משפחתו שהם משקרים לו. השיכור עשוי לדרוש מאשתו לבוא עמו לבית הכנסת ולהישבע בספר תורה ובנקיטת חפץ שהוא אינו שיכור. כשאשתו תסרב בטענה שהיא אינה נשבעת אפילו על אמת, יסכים השיכור להקל ולדרוש ממנה שתידור ׳קונם מכל הפירות שבעולם עליי אם איני שיכור׳. בנקודה זו, עשוי השיכור להסתפק האם לשון הנדר היא ׳אם איני שיכור׳ או ׳אם אני שיכור׳, ובחסות הבלבול – תימלט אשתו אל מקום בלתי ידוע.
מכאן ואילך, עשוי השיכור לחוש תחושות נחיתיות קשות, ולהאשים את כל מקורביו באפליה על רקע שיכורי. הוא עשוי לדרוש מהם דרישות מופרזות במטרה לבחון את נאמנותם וכשאלו לא ייענו – הוא ייעלב עד עמקי נשמתו, וינסה להשליך את עצמו אל פח האשפה תוך כדי שהוא ממלמל ׳אם אני לא שווה כלום, אז אולי כדאי שתזרקו אותי לפח׳.
במרבית הפעמים, ינטוש השיכור הנעלב את ביתו בעיצומה של הסעודה תוך כדי הצהרות שהוא הולך ׳למקום שבו אוהבים אותי ומעריכים אותי׳. בסביבות השעה ארבע בצהרים ייאבד השיכור, ומכאן ואילך יעבירו בני משפחתו את שארית היום בניסיונות חסרי תוחלת למצוא אותו, ובשיחות טלפון לכל מי שהוא עשוי להיות בביתו. כמובן, השיכור הנעלב לא יימצא עד שעה לפני חצות, אז יתברר שהוא ניסה להגיע לבאר שבע, שם מתגורר אחד הר״מים של הישיבה בה הוא למד לפני עשרים שנה, ואצלו ניסה השיכור לתפוס מחסה מתוך מחשבה שאותו ר״מ נשכח ׳הוא היחיד שאי פעם האמין בי׳.
