הנושאים החמים
"עם שוקולד צ'יפס", הוא צועק
"לא, עם שברי עוגיות", זו היא, בקול רם
"מה פתאום, חמאת בוטנים זה הכי "IN", כבר מתחיל לכאוב לי הראש מרעשי הרקע
כולה רציתי להכין עוגה לשבת.
רגע, שוב רעשים.
"תכיני עם קרוקנט, יש משהו בפריכות שלו שמשדרג את העוגה. כן, קרוקנט",
"לא, מה הקשר. שימי בייגלאך שיהיה מתוק-מלוח, זה ממש אופנתי עכשיו"
"אוף איתכם כולכם. שוקולד צ'יפס לבן וחום. אין על שוקולד. כל השאר זה סתם"
"ממש. שוקולד צ'יפס זה הכי סתם. בנאלי מיושן. סבתא שלי היתה שמה אותם בעוגה. פקאנים. זה הכי"
"שקקקקטטטטטט"
מה? זו אני? כן.
"שקט שיהיה כאן. חפרתם לי. והראש כואב. ושיגעתם אותי. אולי די? אני אכין עוגה. אשים בה מה שאני רוצה. ואתם- תאכלו אותה, את העוגה, מה שלא אשים בה"
"חחח, זה בדיוק מה שאמרנו, שתשימי בה מה שאת רוצה"
"?"
אה.
הרעשים באו מתוכי.
חלק אחד שלי אמר שוקולד צ'יפס, זה החלק המיושן. של פעם. שולפת מהמגירה.
חלק אחר אמר חמאת בוטנים, זה החלק האמריקאי שבי. תכל'ס אין על חמאת בוטנים. מוציאה מהארון.
עוד חלק, זה האנין טעם מצדד בעד פקאנים. יש בכלל? יש! מניחה על השיש.
ומישהו שם בפנים צועק שברי עוגיות. דרך נפלאה לנצל עוגיות שלא נאכלות. מוסיפה גם אותם לערימה המתגבהת על השיש
ומישהו נוסף- רק בייגלה. אין על המתוק-מלוח הטרנדי. יש בשפע. מוציאה
מסתכלת על הכל.
מוגזם. אני חושבת
ושיהיה כבר שקט. ותפסיקו להתווכח.
מתחילה להחזיר מהמוצרים למקום.
מחזירה שוקולד צ'יפס.
ועוגיות.
ופקאן
ומרגישה שמישהו נועץ בי עיניים מאחור.
ועוד איזה עיניים.
השוקולד צ'יפס נועץ בי עיניים שחורות ולבנות. העוגיות- עיניים גדולות, עגולות משהו. הפקאן- עיניים סיניות. מלוכסנות. חרדה.
טוב, טוב.
רק אל תעשו לי עין הרע.
מוציאה ה-כ-ל
שמה הכל בתערובת העוגה.
שולחת לתנור ונושאת תפילה
"עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום על העוגה, ועל כל הרכיבים ואמרו אמן"
יצא מופלא!!!!!!
מעדן אמיתי.
השילוב של הכל יחד------לא חלמתי לטוב שכזה.
ובאה השלווה לנפשי
------
עד כאן מעשה שהיה.
טוב, זה רק סיפור. סיפורון. משהו שקרה יום אחד.
כשעברתי על המתכונים שלי מהשנה החולפת, נתקלתי במתכון של העוגה הזו, ובמה שכתבתי אז, וכתוב כאן למעלה.
נתקלתי בזה ומשהו בי הבין שהסיפור הזה קורה כל יום. כל הזמן. כמעט בכל מקום.
אז נכון, זו לא עוגה, וזה לא בייגלה, או עוגיות סנדוויץ', פקאן או שוקולד צ'יפס. וזה לא כל כך פשוט, ולא קשור לאוכל בכלל.
אבל מסקנות, אפשר להסיק מכל דבר. מכל מלמדיי השכלתי. גם מסיפורים מוזרים כאלו.
למה אני מתכוונת?
ויכוחים. דעות שונות. הבנות אחרות. מנהגים אחרים. הנהגות שונות. דרכים אחרות. מילים וצעקות. השסע בעם שלנו מעמיק. הולך ומתרחב. וזה נכנס גם בתוכנו. הקרע הזה אוכל הרבה חלקות טובות בעם, ומקפל בכנפיו הרבה כאב לב, עוגמת נפש ו---צרות.
אז שוב, זו לא עוגה. ולא כל כל קל להרכיב הכל יחד. זה לא רק לזרוק את כל החומרים יחד לקערה, לערבב וליהנות מתוצאה מופלאה.
זה מעבר לזה.
זה הרבה יותר תפילה
ועבודה
ובקשה.
והבנה. והכלה. של השני. של השונה קצת או הרבה. של האחר. של מי שלא נוהג בדיוק כמוך. של מי שלא נראה בדיוק כמוך. של מי שחושב ממש אחרת ממך. של מי שנראה רחוק מהעולם שלך.של כל יהודי שלא הוציא עצמו מכלל יהודי. של פקאן סיני כשאתה בכלל לא מתחבר לדבר הזה. של מליחות של בייגלה שאתה ממש לא אוהב. או מתיקות של עוגיות שגורמות לך כמעט בחילה.
אם נרכיב הכל יחד. אם נצליח. אם נוכל למצוא בכל יהודי את נקודת הטוב שבו, ובכל אדם, בכל יהודי, יש טוב. יש בו חלק אלוק ממעל וזה כבר המון טוב. אם רק נשכיל לנסות לראות את הטוב הזה, להתעלם מנקודת הויכוח, נקבל בעז"ה תוצר מופלא. עם חזק ומאוחד. עם שחי ושרד אלפי דורות של מאבקים מולו, יכול לכל - באחדות.
עושה שלום במרומיו, הוא יתן בנו הכוח לעשות שלום ביננו, והוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמ"י.
הלוואי ונזכה.
תודה לבורא עולם על המתת שנתן לי, כל ששלי, ממנו הוא.
תודה לגרפיקאית המוכשרת שלקחה על עצמה את עיצוב החוברת עד לגמר המושלם שלו.
תודה לאנשים טובים שפגשתי בחיי שהשכילו לאחד את כל הפיזור שלי.
שנה טובה
כתיבה וחתימה טובה לכל עמ"י, כל אחד באשר הוא
שנה של ברכה, עשיה, הצלחה והארת פנים מעל.
שנה שיתמלאו כל משאלות ליבנו לטובה
ולוואי שיבוא המשיח בשנה זו. הלוואי. אני מאמין.
קישור לצפייה והורדת החוברת >>>
מתכון לעוגה הנ"ל בפרק העוגות.
